לפדגוגיה הדמוקרטית יש כלים ייחודיים להוראה פרטנית, שאותם היא יכולה להציע לעולם החינוך הישראלי בתקופת "אופק חדש". הכלים הללו נובעים מתפישת הלמידה הייחודית שלהם, ובשל כך זימון הכלים הללו הוא גם זימונה של תפישת הלמידה הזו, שתזמן שינוי תודעתי של מלמדים ולומדים. זימון הכלים הללו יכול להוות פתח לדיאלוג, רחב יותר מבעבר, של החינוך הדמוקרטי והממלכתי שיפתור את הדיסוננס המובנה בניסיונה של מערכת החינוך הממלכתית לשוחח עם תפישת הלמידה הפרטנית ( רביב רייכרט ).

במחקר זה, המחברים רואים את למידת המורים כנתיב מקצועי, המורכב משלושה שלבים עיקריים, דהיינו, הכשרת פרחי הוראה, כניסה להוראה ולימודי המשך (Feiman-Nemser, 2001). במחקר זה החוקרים מנסים לבחון את השאלה: "כיצד אנחנו יכולים לתמוך בלמידת מורים באמצעי מגבש של טכנולוגיה המבוססת על וידאו?" המחברים ארגנו סדנאות לעיצוב שיתופי עם שני בתי ספר (בית ספר יסודי ובית ספר תיכון) בסינגפור כדי לאסוף מידע לצורך עיצוב ספריית הוידאו של חקר המקרים. המחברים חקרו כלים ושירותים שונים של טכנולוגיית Web 2.0 כדי ליצור את אב-הטיפוס. בדומה לאתרים המצליחים ביותר שעושים שימוש בפרדיגמת Web 2.0, המחברים יצרו סביבה פתוחה שבה המורים יכלו לבנות, לשתף ולתרום מרעיונותיהם לקלטות הוידאו וגם לקרוא ולהשתמש בתוכן לצרכיהם. עם ההתפתחות המהירה והשימוש ברשת החברתית ובשירותים אחרים המבוססים על טכנולוגיית Web 2.0, עשוי להופיע מודל חדש של קהילות מורים המבוסס על רשתות חברתיות ( Hyo-Jeong So, Hans Lossman, Wei-Ying Lim, and Michael J. Jacobson.) .

מעיון חוזר בפורומים של מורים בארה"ב ובאוסטרליה נמצא כי השימוש במערכות תגובה אינטראקטיביים בכיתה הידועים בשם student response systems הולך וגדל שם. בכיתות רבות מתוקנות מערכות תגובה אינטראקטיביים והמורים מתמודדים עתה עם הפעלת התלמידים בסביבה פעילה שנדרשת להגיב וליצור רמת אינטראקציה הרבה יותר גבוהה ופעילה. באמצעות הקשה על השלטים הממוחשבים ( קליקרים ) יכולים סטודנטים/,תלמידים להגיב ולענות של שאלונים ממוחשבים , סקרים קצרים ולענות על מבחנים ממוחשבים מהירים שהמורה מפעיל. שלטים תומכי למידה דומים לשלט הרחוק המוכר לנו מהשימוש בטלוויזיה. מדובר במכשיר שניתן לכל תלמיד בכתה המקשר אותו עם כל חברי הכתה האחרים, עם המורה ועם נושא הלימוד.

העמדה הנפוצה בספרות לגבי מבנה הפעילות בכיתה מניחה שדרך ההוראה בכיתה קשורה לבעיות ההולכות וגוברות של הנעה להישגיות של תלמידים בעלי הישגים נמוכים. מחקר זה הוא סקירת ספרות על הקשר בין מעורבות התלמידים ומבנה הפעילות בכיתה. המחברים סוקרים מחקרים כמותיים ואיכותניים החוקרים את הקשר בין מבנה הפעילות בכיתה לבין מעורבות התלמיד, תוך שימת דגש על מחקרים המזהים אינטראקציה בין רמת ההישגיות של התלמידים, מבנה הפעילות ומעורבות. המחקר בוחן האם צורות ההוראה בכיתה קשורות לבעיות של הנעה להישגיות וחוסר מעורבות של תלמידים בעלי הישגים נמוכים? מורים בכיתות שלמות יכולים לטפח סוג של "שוויון הנעתי" שלפיו הדגש הוא על למידה יותר מאשר על תחרות, ואז ההשתתפות בכיתה לא נתפסת בעיני תלמידים בעלי הישגים נמוכים כמסוכנת. הדרך שבה הוראה בכיתה מיושמת חיונית ליצירת תחושת הערך העצמי של התלמידים ולמעורבות בלימודים של התלמידים ( Sean Kelly & Julianne Turner).

מרבית המחקרים שהתפרסמו עד כה על למידת חקר בחנו בדרך כלל את השפעת השיטה על הישגי התלמידים או התקדמות התלמידים בהבנת החומר. המחקר הנוכחי שם לו למטרה לבדוק את השלכות למידת החקר על סביבת הלמידה והאינטראקציה בין תלמידים עמיתים ובין תלמידים ומורים. כיצד משפיעה למידת החקר בכיתה על השיח בין תלמידים ומורים ועל הדיאלוג ביניהם. אוכלוסיית המחקר היו תלמידי בביה"ס תיכון ייחודי מסוג בתי הספר הנקראים Magnet school . מסקנות המחקר מלמדות כי הטמעת שיטת למידת חקר בכיתה של תלמידים במסלולים ייחודיים מגבירה את שיתוף הפעולה החברתי בין התלמידים העמיתים ומשפרת את השיח בכיתה והדיאלוג עם המורים . לרמת הדיאלוג והשיח של המורים בסביבה בה מתנסים התלמידים בלמידת חקר יש השפעה רבה מבחינת התמיכה ואווירת שיתוף הפעולה. עורכי המחקר ממליצים על פיתוח מקצועי מתאים ליצירת דיאלוג בלמידת חקר הן בקרב מורים ותיקים והן בקרב פרחי הוראה.

המאמר שנכתב על ידי פרופסור עודד שרמר פותח דיון באחד המרכיבים החיוניים ביותר בהוראה, מטרותיו ואפיוניו של הספר לתלמיד. המאמר מצביע על סגולות פדגוגיות האמורות לאפיין את הספר לתלמיד בסוף חטיבת הביניים ובעיקר בבית הספר התיכון. המאמר מצביע על הפוטנציאל הטמון בספר לתלמיד ובהליכים הפדגוגיים שבכוחו להניע, ולא רק לשימושיו כמקור ידע. בתחילת המאמר ישנה התייחסות למעמדו של הספר לתלמיד כיום ולטיב תכניו. בהמשכו מוצגת בהרחבה גישה חלופית שמקורה בכתיבתו של שוואב. בסיכום המאמר מתוארת תרומתה האפשרית של הגישה שתוארה במאמר בהרחבה לבניין אישיותו של התלמיד –כאדם וכאזרח.

בבתי הספר התיכוניים בהולנד הוכנסו בשנים האחרונות רפורמות שונות ובהן הרפורמה של למידה בדגש על מכוונות-עצמית של הלומד. כדי שלומדים יהיו לומדים לאורך החיים הם מונחים ליטול חלק פעיל בלמידה ובהכוונה של הלמידה שלהם בבית הספר. כתוצאה מכך תפקיד המורה מתרחב ומשתנה מהסטאטוס של הדמות הדומיננטית בשיעור המעבירה ידע לתפקיד של מאמן המנחה ותומך בלמידה העצמית של תלמידיו (Oolbekkink-Marchand, 2006, Van-Eekelen et al., 2005). המורים נדרשים לכן לידע נוסף חדש, לכשירויות חדשות ולשינוי אמונות בדבר למידה והוראה. התהליך מחייב התאמה של תוכניות ההתפתחות המקצועית, שאחת מהן, שנחקרה כאן, עוסקת באימון (coaching) הדדי בין עמיתים. התוכנית מאפשרת למורים הלומדים להיות מעורבים בדיון מתמיד על המאמצים לתמיכה בלמידת התלמידים, לנסות שיטות הוראה חלופיות ולהחליף ביניהם משוב הנגזר מתצפיות הדדיות ( Zwart, R.C., Wubbels, T., Bergen, T., & Bolhuis, S)