מחקר זה לקח בחשבון את תדירות השימוש ואת תהליך האימוץ כדי להגדיר את המשתתפים ואת המשתנים החיצוניים של מודל המחקר. ספרי לימוד אלקטרוניים בית-ספריים הם טכנולוגיה לשימוש יומיומי ומאמצים אותם בדרך מחייבת, מלמעלה למטה. הכנסתם יכולה לעורר רגשות חרדה בקרב מורים בשל גידול אפשרי בעומס העבודה. תהליך זה של אימוץ מחייב עומד בניגוד לזה של מרבית הטכנולוגיות האחרות, הנעשים מרצון ומשבשים פחות. בהקשר בית-ספרי, עיצובים הוראתיים (instructional designs) של ספרי לימוד אלקטרוניים המסייעים להסביר אימוץ של משתמשים מספיקים לגישה מלמטה למעלה, אך לא לגישה מלמעלה למטה. כדי להתייחס לכך, נכללו במודל המחקר גורמים אישיים, ארגוניים וחברתיים (Chiu, Thomas K. F., 2017).

ג'יי הורוויץ מפנה את תשומת לבנו בבלוג שלו לכתבתו של עידו סולומון, כתב הטכנולוגיה בחברת החדשות של ערוץ 2. "בסיום הכתבה עידו סולומון מציין שהעזרים האלה מרתקים את התלמידים, מגבירים מעורבות וגם מסייעים לשיפור הישגים…אבל לא ברור שהדוגמאות בכתבה של עידו סולומון אמורות לשכנע. ספק אם נכון להיום סיור ב-virtual reality (כך בכתבה מכנים את השימוש ב-Google Cardboard) בהר געש מעניק לתלמיד יותר מידע, או תחושה חזקה יותר, מאשר סרטי הווידיאו המצוינים שכבר קיימים על הרי געש. כמו-כן, אולי השימוש בקוד QR כדי להגיע ל-URL כלשהו נחמד, אבל ספק אם הוא נחוץ, או תורם משהו שמצריך שימוש בטאבלט. אלה אינן דוגמאות שמראות שיש ערך חינוכי בתקשוב. הן פשוט מראות שמשתמשים בו. הדוגמאות ממכללת גורדון בכתבה כן מרשימות, אם כי לא ברור אם אנחנו אמורים להתרשם שקורה שם משהו חיובי, או להבין שבתי הספר עדיין אינם ערוכים ליישם את הידע הפדגוגי/טכנולוגי שהסטודנטיות שם רוכשות (ג'יי הורוויץ).

מחקר זה מספק סקירה ביקורתית מעודכנת של ספרות המחקר לגבי פייסבוק כסביבת למידה המוגברת באמצעות טכנולוגיה בהתבסס על מאמרים שפורסמו בשנים 2012 עד 2015. המחקר מאמץ סיווג משופר של הקטגוריות שזוהו במחקר קודם, שהדגישו שלוש תכונות מזמינוּת (affordances) עיקריות של פייסבוק – ערבוב מידע ומשאבי למידה, הכלאה של מומחיות והרחבת הֶקשר הלמידה. המטרה היא לחקור באיזו מידה מחקרים המשתמשים בפייסבוק כסביבת למידה ניצלו תכונות אלה. ספרות המחקר נותחה גם בהתאם לשלושה סוגי שימוש חינוכי בפייסבוק – שימוש פורמלי במסגרות למידה פורמליות, שימוש בלתי פורמלי במסגרות למידה פורמליות ושימוש במסגרות למידה בלתי פורמליות – כדי להדגיש אם וכיצד תכונות המזמינוּת של פייסבוק נוצלו במסגרות למידה אלה (Manca, S.; Ranieri, M., 2016).

לאחרונה, נשמעות יותר תשבוחות על מנוע החיפוש יאנדקס (Yandex) הרוסי שהחל לפעול גם באנגלית. כך לדוגמא, המידען פיל ברדלי (Phil Bradley), משבח את יאנדקס ואפילו מציע קורס מקוון לחיפוש מתקדם ביאנדקס. לאור כל ההמולה סביב יאנדקס, ביקשתי ללמוד, מנקודת מבט מידענית, ומקרוב, על יכולותיו של מנוע החיפוש יאנדקס באנגלית. נעזרתי בכמה מידעניות ומידענים דוברי רוסית (למדו אצלי בעבר באוניברסיטת בר אילן מידענות לתואר שני והם כולם מעולים!!) (עמי סלנט).

ילדים במדינות עשירות משתמשים באינטרנט לצורך רישות חברתי ומשחק בשיעורים גבוהים מאוד, בייחוד באוסטרליה. מחקר זה בוחן באם פעילויות אלו משפיעות על הישגים לימודיים במתמטיקה, בקריאה ובמדעים תוך שימוש בנתוני מבחן פיז"ה (PISA) של שנת 2012 הנערך בידי הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). התוצאות מציעות ששימוש ברשתות חברתיות מקוונות מפחית הישגים לימודיים. וההיפך, משחק במשחקים מקוונים מעלה ציונים במבחנים (Alberto Posso, 2016).

המאמר הנוכחי מציג סקירה מקיפה ויישומית על אודות פלטפורמת הבלוג ועל תרומתו של הבלוג למחקר ולהוראה בעשייה האקדמית במקומות שונים בעולם. הבלוג יכול לשמש כמסד לאיסוף ולניתוח נתוני מחקר, כאמצעי לתקשורת ולשיתוף פעולה מחקרי וכפלטפורמה לפרסום אקדמי מהיר הנגיש לקהלים שונים. הבלוג עשוי לתרום גם לקידום קריאה וכתיבה אקדמית, לתקשורת בין הלומדים בקורס, להעמקה רפלקטיבית בתכנים הנלמדים ולהערכה חלופית. המאמר מציע להתייחס לבלוג כאל גשר המחבר בין מחקר לבין הוראה והתורם בו-זמנית לקידומם (ליאת ביברמן-שלו).

האנציקלופדיה באריזה הוויקיפדית איננה רק אלטרנטיבה מקוונת למה שקיים במקביל גם בצורות אנלוגיות ופיזיות. היא הולכת ותופסת לא רק בכורה, אלא כמעט בלעדיות בענף שבו היא פועלת. רק מעטים עוד עושים שימוש במקורות עיון מודפסים, בשעה שיותר מ־18 מיליארד פעם בחודש מישהו מחפש ומוצא פיסת מידע בוויקיפדיה. זהו אחד האתרים הפופולריים ביותר ברשת, וגם אחד הדינמיים שבהם: בכל חודש נוספים 20 אלף ערכים חדשים לאנציקלופדיות, הפועלות במקביל ב־280 שפות (שיזף רפאלי).

קורסי ה-MOOC מעצבים את הדיון לגבי למידה במדיה הדיגיטלית בשנים האחרונות. אחת התביעות של קורסי ה-MOOC במסורת של משאבים לימודיים פתוחים (Open Educational Resources) היא להרחיב את הנגישות להשכלה, בעיקר בתחום של ההשכלה הגבוהה. אך האם קורסי ה-MOOC עונים על תביעה זו? הנתונים האמפיריים במאמר זה מאשרים את החשד שלמרות כל ההטרוגניות של המשתתפים, בקורסי ה-MOOC משתמשים לרוב אנשים בעלי רמת השכלה גבוהה יותר (Matthias Rohs and Mario Ganz , 2015).

ג'יי הורוויץ שב לעסוק בבלוג שלו בנושא של רישום הערות (note taking) לעומת הקלדה במהלך השיעור. עמדתו של הורוויץ מקבלת הד בפוסט של פול מונהיימר (Paul Monheimer) הטוען כי ההצלחה הגדולה יותר שברישום בכתב היד נובעת מכך ש"סטודנטים רבים כבר מכירים שיטות רישום בכתב היד והתאמנו בהן מספיק על מנת להשתמש בהן בצורה יעילה…מורים אינם יכולים לצפות שסטודנטים יידעו לרשום הערות, או לתקצר את הנלמד בשיעור, בלי שהם יעזרו לסטודנטים שלהם לרכוש את המיומנויות השונות שבאמצעותן אפשר לעשות זאת. מונהיימר גם מצביע על היתרונות של הרישום הדיגיטאלי שמזמין שימוש חוזר דינמי יותר מאשר הרישום בכתב יד" (ג'יי הורוויץ).

בין השנים 2010 ל-2015 "סינה וייבו", אתר המיקרו-בלוגינג הגדול ביותר בסין, חולל 95,015 פוסטים מ-62,074 משתמשים המתייחסים למושג "קורסים מקוונים פתוחים המוניים" (MOOCs). ניתוחי סדרות עיתיות (Time series) חשפו דפוסים מובחנים בנפח הפוסטים במהלך פרקי זמן שונים. הנפח של הפוסטים במהלך השבוע, למשל, הגיע לשיאו ביום שני ולאחר מכן ירד מדי יום עד שהגיע לנקודת שפל ביום שבת. הממצאים עשויים לספק תובנות לקבוצות המעבירות קורסי MOOC כדי להפעיל או לבחון אסטרטגיות לגבי התזמון (כלומר, הזמן בשנה שבו ניתן להציע/לא להציע קורס MOOC, הזמן בשבוע שבו ניתן לפרסם/לא לפרסם חומר חדש, הזמן ביום שבו ניתן לקבוע/אי-אפשר לקבוע מפגשים לרב-שיח מקוון) (Jingjing Zhang, Kirk Perris, Qinhua Zheng, Li Chen, 2015).

במאמרון ביקורת נוקב מתייחס ג'יי הורוויץ לנושא של שילוב סמרטפונים בהשכלה הגבוהה: "דרך מאמרון קצר של טים סטאמר הגעתי לכתבה בוושינגטון פוסט שדיווחה על מחקר שהתפרסם בגליון החדש של ה-British Journal of Educational Technology. במחקר, שנערך בשנת הלימודים 2010-2011, החוקרים חילקו סמרטפונים ל-24 סטודנטים שעבורם היתה זאת הנגיעה הראשונה במכשירים כאלה. לפני השימוש הם ביקשו מהסטודנטים להעריך עד כמה המכשירים יעזרו להם בלמידה, כאשר בסיום שנת הלימודים הם חזרו על אותן השאלות כדי לבדוק עד כמה התחזית של הסטודנטים תאמה את הנסיון שהם צברו" (ג'יי הורוויץ).

מחקר זה השתמש במסגרת יצירת הערך של אטיין ונגר (Etienne Wenger), בברלי טריינר (Beverly Trayner) ומארטן דה לאט (Maarten de Laat) כדי להבין בצורה טובה יותר את המעגלים של יצירת הערך בקהילות המקוונות. הממצאים מאירים את האופן שבו חברים בעלי פרספקטיבות שונות ורמות שונות של מומחיות בונים במשותף צורות חדשות של הבנה ומשמעות בדרכים שהן בעלות ערך באופן אינדיבידואלי ובאופן קולקטיבי, ואת האופן שבו הם מיישמים ידע זה לפרקטיקה המקצועית שלהם (Booth, Sharon E.; Kellogg, Shaun B., 2015).

מחקר זה בחן הבדלי מגדר אפשריים בקבלה הנתפסת של סטודנטים להוראה את הטכנולוגיה בעבודתם המקצועית במסגרת המודל של קבלת טכנולוגיה (Technology Acceptance Model). הממצאים חשפו כי בעוד שלא נמצא הבדל סטטיסטי בין הקבוצות לפי מגדר לגבי השימושיות הנתפסת, עמדות כלפי טכנולוגיה וכוונה להשתמש בטכנולוגיה, הסטודנטיות להוראה השיגו תוצאות נמוכות יותר לגבי קלות השימוש הנתפסת(Timothy Teo, Xitao Fan, Jianxia Du, 2015).

ג'יי הורוויץ כותב בבלוג שלו כי "במשך מספר שנים, עד לפני בערך שנה, בהרצאות על התקשוב בחינוך, הרביתי לצטט קטעים מתוך המבוא של ספר שהתפרסם ב-1843 מאת ויליאם אלקוט, Slate and Black Board Exercises. נהגתי לעשות זאת כדי להמחיש שגם לוח הגירים היה פעם טכנולוגיה חדשה והשימוש ה-"נבון" בו לא היה מובן מאליו…הגדולה של לוח הגירים איננה בתכונות שטבועות בלוח עצמו, אלא בנסיון שהמשתמשים בו יוצקים לתוכו, נסיון מצטבר המועבר בצורה מושכלת לעוד ועוד מורים" (ג'יי הורוויץ).