מחקר פנה לתפקיד של פרקטיקות לימודיות המכוונות-למומחיות ולניהול כיתה של מורים בבתי ספר יסודיים כמתווכים של ההשפעות של הנעת המורה על הנעת התלמיד. התוצאות מניתוחי רגרסיה מרובת-רמות חשפו שהעניין החינוכי של המורה תרם לדיווחים של התלמידים לגבי הפרקטיקות הלימודיות של המורים. פרקטיקות אלה, בתורן, היו מנבאות משמעותיות למטרות המומחיות ולעניין של התלמידים בנושא הלימוד הן ברמת התלמיד והן ברמת הכיתה.

מטרת המחקר הייתה לבחון את הדרכים שבהן האוריינטציות של מורים כלפי מגוון תרבותי חוזות את התוצאות הפסיכולוגיות של המורים הקשורות לעבודתם עם תלמידים מהגרים – כלומר שחיקה הקשורה למגוון ומסוגלות עצמית הקשורה להגירה. המחברים יישמו את מודל DOPA (Diversity in Organizations: Perceptions and Approaches; מגוון בארגונים: גישות ותפיסות) שפותח בהתבסס על התפיסות של האנשים בארגון; המודל מציע ארבע תפיסות וגישות למגוון: נכס, בעיה, אתגר, או מטרד. במחקר נמצא כי התפיסה של המורים את התלמיד המהגר כנכס ולא כבעיה הייתה קשורה לשחיקה הקשורה למגוון נמוכה יותר ולמסוגלות עצמית הקשורה להגירה גבוהה יותר (Tony Gutentag, Gabriel Horenczyk, and Moshe Tatar, 2017).

שיח ומלים שמורים משתמשים בהן בדברם על חינוך והוראה נחקרים מזה זמן רב תחת הכותרת "ידע", ובעיקר "ידע מקצועי של מורים". גישה זו נובעת בעיקר מההבחנות שנעשו בין סוגים שונים של ידע מורים ומהעניין בתפקיד החשיבה הפרקטית והשיפוטית הנעשים בתהליכי הוראה. המחקר המופיע במאמר זה הוא חלק משיח רחב על ידע ושיפוט בפרקטיקות מקצועיות שונות. כותבי המאמר גילו עניין מיוחד בממדים הנרטיביים של "ידע אישי פרקטי" של מורים. המוקד הוא בשאלות: מהו תפקיד שיח/נרטיב מורים בתהליך גיבוש תפיסת החינוך והעשייה החינוכית שלהם (פעלנוּת)? באיזו דרך ובאיזו מידה שיח כזה מקדם או מעכב את יכולת המורים לכוון את העשייה ההוראתית היומיומית שלהם? זאת כאשר ראוי לזכור שפרקטיקות כאלה אינן רק תוצאה של פעולות ובחירות של המורים, אלא גם של השפעת מבנים ותרבויות שבתוכם הם פועלים (Biesta, G, Priestley, M., & Robinson, S).

למרות טענות רבות לגבי הצורך במחקר כדי לשפר את פרקטיקות ההוראה והלמידה, קישורים בין הוראה לבין מחקר עדיין חלשים. לכן, המחברים טוענים שיש להתמודד עם הנושא של קישור בין הפרקטיקה לבין המחקר בדרך שונה מאשר בעבר. מחקר לגבי הידע בחינוך צריך להתייחס למנהלי בית הספר ולמורים לפני שהוא מופץ, כדי שהוא יעוצב בהתאם למורכבות של הפרקטיקה החינוכית (Rey, Olivier; Gaussel, Marie, 2016).

אף על פי שידוע רבות על התפתחות מורים באמצעות פעילויות למידה פורמלית, המחקר לגבי למידה יום-יומית של מורים הוא מוגבל. בסקירה השיטתית הנוכחית, המחברים ניתחו 74 מחקרים המתמקדים בלמידה לא פורמלית של מורים כדי לזהות פעילויות למידה של מורים, תנאים מוקדמים של למידה לא פורמלית ותוצרי למידה. בנוסף, המחברים בחנו באם מורים מתחילים ומנוסים יותר נבדלים ביחס ללמידה לא פורמלית (Kyndt, Eva; Gijbels, David; Grosemans, Ilke; Donche, Vincent, 2016).

המאמר מציג סקירת-על של מחקרים שבחנו תוכניות התפתחות מקצועית למורים. מדובר במחקרים אקספרימנטליים על תוכניות התפתחות מקצועית למורי גן-י"ב בארה"ב (התפיסה היא שהוראה היא תלוית-תרבות; בארה"ב אין קוריקולום לאומי) מאז 1975. לדעת הכותבת ייחודה של הסקירה בהשוואה לסקירות אחרות בנושא זה היא בהתבססותה על שני היבטים בתיאורית הפעילות שלהן: א. תכני הרעיונות המרכזיים שבתוכניות; ב. הפדגוגיות הנקוטות בתוכניות. בסקירות הקיימות ההתייחסות הייתה לרוב למאפיינים מבניים (משך, אינטנסיביות, טכניקות ההוראה וכדו'), שהיוו קווים מנחים לבניית תוכניות איכותיות (Kennedy, M).

מתן ציונים מתייחס לסמלים המשויכים לחלקים אינדיבידואלים של עבודת התלמיד או למדדים מרוכבים של ביצוע התלמיד בתעודות. סקירה זו של יותר ממאה שנות מחקר בנושא מתן ציונים מתייחסת לחמישה סוגים של מחקרים: (א) מחקרים מוקדמים לגבי המהימנות של הציונים; (ב) מחקרים כמותיים לגבי הרכב ציוני התעודות מגיל הגן ועד התיכון, (ג) מחקרי סקר וראיונות לגבי תפיסות המורים את הציונים, (ד) מחקרים לגבי מתן ציון מבוסס-סטנדרטים, ו-(ה) מתן ציונים בהשכלה הגבוהה (Brookhart, Susan M.; Guskey, Thomas R.; Bowers, Alex J.; McMillan, James H.; Smith, Jeffrey K.; Smith, Lisa F.; Stevens, Michael T.; Welsh, Megan E.. , 2016).

המחקר כולל סקירה של 40 שנות מחקר על ההשפעות של מסוגלות עצמית של מורה (teacher self-efficacy) על איכות תהליכים כיתתיים, הישגים אקדמיים והנעה של תלמידים, ורווחה נפשית של מורים. הסקירה כוללת 165 מאמרים (Zee, M., & Koomen, H).