בישראל של ראשית המאה ה-21 מהווים המדידה, הכימות והדירוג חלק בלתי נפרד מחיי הכלכלה והחברה, והם מרכזיים גם בתחומי המדע, החינוך והיצירה האמנותית. למרות מרכזיותם, השלכותיהם המגוונות כמעט שלא זכו לבחינה ביקורתית שיטתית. השימוש התדיר בכלים אלה לצרכי שיפוט והערכה מבוסס על ההנחה כי מדובר בכלים ניטראליים בעלי אופי טכני בלבד ונעדרי כל היבט אידיאולוגי או ערכי. קובץ המאמרים בספר זה, בא להעמיד בסימן שאלה הנחות אלה. הוא בוחן את המדידה, הכימות והדירוג בהקשריהם הרחבים ומתוך ראייתם כתופעות תרבותיות וחברתיות תלויות מקום וזמן. תשומת לב מיוחדת ניתנת להקשר הישראלי ולאופנים שבהם משמשים כלים אלה למטרות של עיצוב פני החברה, ניהול ושליטה של אוכלוסיות וחלוקת משאבים או מניעתם ( יוחאי חקק, לאה קסן, מיכל קרומר-נבו ).

המחקר של הסטטיסטיקן הממשלתי פרופ' יצחקי ושותפיו "על מגבלה ברמת דירוג ההצלחה של קבוצות במערכת החינוך" – "קיימים מצבים רבים שבהם הכימות בעזרת מדד (למשל ממוצע הציונים בכיתה) נותן תחושה מוטעית שאפשר למדוד ולדרג קבוצות באופן אובייקטיבי ומדויק, בשעה שלמעשה הנתונים הבסיסיים אינם מאפשרים למדוד ולדרג אובייקטיבית. מבחינה הזו הנזק שיכול להיגרם משימוש במדדים כמותיים עלול להיות גדול מאי השימוש בהם, שהרי הדרוג המוטעה נותן לנו בטחון בתוצאות הדירוג בשעה שאם היינו יודעים שלא ניתן לדרג הרי שהיינו ערים לכך שייתכנו מצבים מוטעים ומטעים…"