כמה תובנות מעניינות שמביא ג'יי הורוויץ במאמרון חדש שלו על מבחנים וסטנדרטים בעולם . "פרופסור לארי קובן כותב שהסטנדרטים החדשים, והמבחנים שאמורים להעריך אם תלמידי ארה"ב עומדים בהם, מהווים התירוץ החדש למכירת חומרה ולומדה לבתי הספר. עבור החברות שמפתחות ומוכרות את המבחנים האלה מדובר ברווחים של עשרות מיליוני דולרים. בנוסף, למבחנים האלה השפעה גדולה על יום הלימודים בבית הספר, כאשר שעות למידה יקרות מוקדשות להם, וחלק ניכר ממערך הלימודים מופנה להכנה לקראתם. יש כאן מקרה של הזנב שמכשכש בכלב, כאשר כמעט לכולם ברור שבארה"ב בתי הספר נדרשים להתאים את עצמם למבחנים במקום שהמערכת תפתח שיטות הערכה שבאמת בודקות את הלמידה שאמורה להתרחש בהם" ( ( ג'יי הורוויץ ) .

ישראל אימצה את המבחנים הבין-לאומיים והפכה אותם לסטנדרטים בהצהרות ובמעשה. במאמר שלהלן יוצגו השינויים שחלו במדיניות, בתכניות הלימודים ובמיצ״ב במדעים לאור המבחנים הבין-לאומיים והקשיים וההזדמנויות שמזמנים מבחנים אלה למערכת החינוך ( אביבה קליגר) .

המחבר הוא פרופסור לפסיכולוגיה במכללת בוסטון בארה"ב, הטוען כי הגיע הזמן לחשוב לעומק על מטרת החינוך. המחבר טוען כי בארה"ב ובמדינות מודרניות רבות אובססיביים לגבי מדידת החינוך של הילדים. שיטת הערכה זו גורמת לבית הספר להיראות כבית חרושת, שבו מודדים את החינוך על ידי בחינה של כל תלמיד, בכל תחנה לאורך המסוע, כדי לראות אם היא או הוא רכשו את המיומנויות ואת "העובדות" הספציפיות שאותן למדו והאם התלמיד/ה מוכן/ה לעבור לתחנה הבאה. המחבר טוען כי בסופו של דבר, המטרה של חינוך היא מציאת משמעות לחיים, וכל אדם צריך לעשות זאת למען עצמו (Dr. Peter Gray, 2013).

תלמידי כיתות ח' ברחבי הארץ יידרשו לגשת מסוף מארס ועד תחילת יוני לארבע בחינות הערכה, בנוסף לבחינות הבית-ספריות הרגילות. בחלק מבתי הספר, יגשו התלמידים לארבע הבחינות במהלך חודש אחד. בנוסף על כך, ב-40 בתי ספר יידרשו תלמידים לגשת לבחינה בינלאומית נוספת. בעוד שבאופן רשמי מנחה משרד החינוך את בתי הספר שלא להקדיש את זמן ההוראה להכנה למבחנים הארציים והבינלאומיים, הלחץ שבו נתונים המנהלים והמורים, שיכולותיהם נמדדות באמצעות מבדקים אלה, גורם להם להכניס את התלמידים למשטר למידה קפדני לקראת המבדקים הללו ( טלילה נשר).

בשנת הלימודים הנוכחית ייבחנו תלמידי ישראל בשלושה מבחנים בין־לאומיים: פירלס, טימס ופיזה. המבחנים הבין־לאומיים משתלטים בהדרגה על מערכת החינוך. הכנה ישירה למבחנים מזיקה להוראה וללמידה; אימוץ נבון של עקרונותיהם עשוי להועיל. מורים מתבקשים לעמוד על המשמר: מתי הדרישה להכין את התלמידים למבחנים מזיקה ומתי היא מועילה . כאשר הופכים את המבחנים הבין־לאומיים לעתירי סיכון ומשדרים למערכת שהם נושאים בחובם משמעויות של שכר ועונש עבור אנשי החינוך המעורבים בהם, המבחנים מחטיאים את מטרתם והתוקף שלהם נפגע, ולא זו בלבד אלא שהם עלולים לגרום למערכת החינוך נזקים כבדים. בדיקת ההשפעה של המבחנים הבין־לאומיים על איכות ההוראה מראה שיש בה סיכון וסיכוי. הגורם המכריע לסיכון או לסיכוי איננו המבחן עצמו, אלא האופן שבו מערכת החינוך מתייחסת אליו. קבלת החלטה המחייבת את המערכת להראות שיפור הישגים מהיר והעברת מסרים מערכתיים תקיפים בנידון מסכנות את איכות ההוראה, משום שהן הופכות את המבחן ל"עתיר סיכון" וגורמות להכנה אינטנסיבית לקראתו ( ענת זוהר).

מחקר TIMSS הוא אחד ממחקרי הארגון הבינלאומי להערכת הישגים בחינוך ה-IEA. המחקר בוחן את רמת השליטה של תלמידי כיתות ח' בתחומי המתמטיקה והמדעים, תוך התייחסות לתוכנית הלימודים המיועדת, המופעלת והמושגת בכל אחת מהמדינות המשתתפות. המחקר מאפשר מעקב אחר מגמות ההתקדמות לאורך זמן בכל מדינה (השוואה בין השנים השונות שבהן מועבר המבחן), וכן השוואה בין המדינות המשתתפות. המחקר הוא מחקר אורך מחזורי, הנערך אחת לארבע שנים. ישראל השתתפה בו בשנים 1995, 1999, 2003 ו- 2007, וצפויה להשתתף שוב בשנת 2011. במהלך חודש מאי 2011, ייערך מחקר טימס בכ-60 מדינות ברחבי העולם ובהן ישראל. בישראל ישתתפו במחקר כ-4,500 תלמידי כיתות ח' שיידגמו באקראי ב-150 בתי ספר (כיתה בכל בית ספר).

מחקר הערכה מעניין, שיטתי ומועיל של ארגון החינוך ב OECD המבוסס על סדרות הנתונים והמידע שהופקו ממבחני PISA לגבי ניצול הזמן של תלמידים בבית הספר ומחוץ לו. מה הם התנאים שמבטיחים ניצול יעיל של זמן התלמידים? באילו שיעורים ניצולת הזמן מבטיחה התקדמות טובה יותר וכיצד קובעים זאת. ניתוח הנתונים והממצאים מבוסס על מבחני PISA משנת 2006 במדינות שונות בהן נערכו הבחינות ובהם נערכו גם ראיונות עם התלמידים והמורים. המחקר מראה באילו מקצועות לימוד במדינות שונות מקדישים התלמידים יותר זמן למידה בביה"ס ומחוצה לו וכיצד זה משפיע על הישגיהם בבחינות PISA.

“הוויכוח הציבורי בישראל בנושא הישגי התלמידים במבחנים הבינלאומיים, חורג מכל פרופורציה”. כך טוענים החוקרים פרופ’ אברהם יוגב, עידית לבנה וד”ר יריב פניגר, מאוניברסיטת תל אביב, במאמר המתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת “מגמות”. מחברי המאמר ערכו מחקר, שבו ביקשו להוכיח, כי חולשתם של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים קשורה במידה רבה למאפיינים המקרו-כלכליים והדמוגרפיים של המדינה. כמו כן ביקשו החוקרים להוכיח, כי ניתן לנבא במידה רבה של דיוק את הדירוג במבחנים הבינלאומיים של המדינות השונות . הניבוי הוא באמצעות ארבעה משתנים מקרו-כלכליים ודמוגרפיים. החוקרים טוענים, כי המיקום הנמוך יחסית של ישראל במבחנים אינו צריך להפתיע, או להצדיק תגובה ציבורית של “הלם והיסטריה”. החוקרים סבורים, כי הציפיות של הציבור הישראלי להישגים גבוהים במבחנים הבינלאומיים, כמו גם הציפיות של משה”ח, אינן ריאליות. לדעתם ציפיות אלו נשענות על התפיסה שלנו את עצמנו כ”עם הספר”.