מאמר זה מבקש לשתף את הקוראים בתוצאות מחקר שנערך לאחרונה ובו נשאלו יותר מ-1000 בוגרי קולג'ים לדעתם לגבי חשיבות היצירתיות בחינוך. לפי "יצירתיות וחינוך: מדוע זה משנה" ( Creativity and Education: Why it Matters), מחקר שהופק על ידי מכון המחקר Edelman Berland, 88% מאנשי המקצוע האמריקאים שענו על הסקר, מאמינים שיצירתיות צריכה להיבנות לתוך תכנית הלימודים הסטנדרטית(Jon Perera, 2012).

סקירת המידע על יצירתיות בחינוך מבוססת על חיפוש מקיף ושיטתי במאגרי מידע אקדמאיים באנגלית בין השנים 2008-2012 . מקורות המידע בסקירה מאורגנים עפ"י החלוקה הבאה : הגדרת היצירתיות בחינוך, שיקולים פדגוגיים ומדיניות של מערכות חינוך ליישום יצירתיות בבתי הספר, תפיסות ואמונות של מורים לגבי יצירתיות, יצירתיות בתחום הוראת המדעים ולמידת המדעים, יצירתיות בתחומי הוראת המתמטיקה והפיסיקה, יצירתיות באמנות בחינוך , דרכי פעולה של בתי ספר לטיפוח יצירתיות, פדגוגיות יצירתיות , יצירתיות ביישומי מחשב ובשילוב המחשב בבתי הספר , יצירתיות בהוראת שפה ולשון, יצירתיות בחינוך הנדסי של סטודנטים באוניברסיטאות ( עמי סלנט) .

בכינוס ISTE (הכינוס המקיף ביותר והחשוב ביותר ליישומי תקשוב בחינוך ) שנערך ביוני 2012 בסאן דייגו בארה"ב עלה הנושא של שימוש במכלולי תוצרים דיגיטאליים (eFolios ) באינטרנט כאמצעי לתיעוד ההתקדמות האמיתית של תלמידים בבתי הספר בארה"ב. ה- eFolio מייצג גישה אחרת ואותנטית שנועדה לאפשר הערכה ארוכת טווח של תלמידים מעבר למבחני ההישגים הסטנדרטיים . המרצים והחוקרים שדיברו על חשיבות eFolios הדגישו כי בתי ספר צריכים לנקוט מדיניות שתחייב את כל התלמידים להתחיל לצבור ולתעד עבודות ופרוייקטים מתוקשבים במעטפת אינטרנט משלהם .

ניתן לומר כי מהרבה בחינות אנו מתייחסים לכלים הטכנולוגיים שסביבנו כהרחבה של יכולתנו לזכור. לעתים תכופות אנו אף מוותרים על הניסיון לזכור דבר מה מראש ומסתמכים על אותם אמצעים. אולם, בעשותנו כן אנו מתעלמים משני דברים חשובים. ראשית, הזיכרון האנושי אינו זיכרון טכני אלא סיפורי. הוא כולל סיפור מקרה, ריחות, טעמים ורגשות. בהיותו כזה הוא תורם לשזירה של זיכרונות ברשת קישורים המאפשרת שליפה לא רק של פרט כזה או אחר אלא לראייה של מצב נתון באופן רחב יותר תוך גישה בלתי אמצעית למספר רב של חוויות בו זמנית. בהיותו רשת זיכרונות רב חושית וסיפורית, ומתוך יכולתנו להסתמך על פריסה של חוויות וזיכרונות בו זמנית, הזיכרון הוא בסיס למחשבה שלעתים מפתיעה אותנו דווקא בשל היותה תוצר לא לוגי, מחוץ לקופסה ( נדב בדריאן)

סקירה מעניינת על השינויים במעמדו של המורה במדינות המערב מאז מלחמת העולם השנייה. המאמרון בבלוג מסכם את עיקרי דבריו של Professor Frank Crowther מאוניברסיטת קווינסלנד בניו-זילנד. אחת הנקודות המעניינות לגבי השינוי במעמד המורים מאז שנות ה-70 אינה קשורה כלל לבעיית השכר (שמרבית מדינות המערב השתפר משמעותית) אלא לעליית משקלן של תכניות הלימודים הלאומיות. אלו דחקו את המורים ממרכז הבמה בכיתה והפכו את המורים לטכנאי ביצוע של תכניות לימודים, כאשר מרחב ההחלטה שלהם מבחינת תכנון הלימודים וההוראה נותר מצומצם למדי. ההפעלה של תכניות לימודים מרכזיות במדינות כמו אנגליה ובניו זילנד תרמה רבות להפחתת מעמדו של המורה ופגמה ביכולתו ליזום בעצמו ולהיות יצירתי . מה שדרוש היום יותר מתמיד זה מורה יצירתי אך תכניות לימודים המרכזיות מונעות במידה מסוימת אפשרות כזו . אגב, מערכת החינוך בניו זילנד קיבלה לאחרונה את עמדתו של פרופסור Crowther וערכה ביזור בכל מערך תכנון הלימודים במדינה.

סינגפור, אמנם ניצבת כמעט בראש הרשימה של המדינות המשתתפות בבחינות הישגים נורמטיביות בינלאומיות, אך הם מודאגים מכך שהבוגרים שלהם אינם נמנים כלל על מובילי היצירתיות בעולם. המאמץ של הסינגפורים לשנות את שיטות ההוראה שלהם ניכר כיום בהקמת מכונים פדגוגיים שתפקידם לגבש חשיבה חינוכית שתניע את תהליכי שינוי בהוראה ובלמידה שם ובהעסקת מומחים פדגוגיים מאירופה ומארה"ב. כך, למשל כותבתErica-McWilliam (המועסקת באחד ממכוני המחקר הסינגפורים הללו) במאמר חדש אשר התפרסם בשנת 2009: "טיפוח יצירתיות בקרב תלמידי ביה"ס חייבת להשתלב בגישות הפדגוגיות הנוכחיות וזאת על מנת לטפח יכולת יצירתית". במאמרה היא מצביעה על הקשרים שיש לטוות בין ליבת הפדגוגיה וטיפוח היצירתיות בכיתה.