'הורים רבים לילדים בעלי הפרעת קשב או לקויות למידה מספרים לי על אכזבתם מהצוות החינוכי בבית הספר. חלקם מופתעים מכך שלחלק מן המורים אין מודעות או כלים לעזור לילדיהם, אחרים כועסים על כך שהמלצות האבחון אינן מיושמות במסגרת בית הספר, והם יוצאים למאבק כדי לעזור לילדיהם לממש את זכויותיהם . 'כאשר תגלי הבנה ואמפתיה לקשיי הצוות החינוכי, כאשר המורים ירגישו שאת מעריכה את מאמציהם, תגרמי להם לפתוח את ליבם. כאשר תציעי עזרה מניסיונך האימהי במקום להעביר ביקורת על תפקודם המקצועי, אני מאמינה שהם ישנו את גישתם' ( ציפי קוברינסקי ).

תובנות של פרופסור חנן יניב על הקונפליקט הסמוי בין המורים והורים כפי שבא לידי ביטוי בביה"ס ני"לי . "מצבים בהם ההורים יוצאים "להגנתו" של הילד הם מובנים, אבל המקרה של בית ספר ניל"י מדגיש כמה צריך להיות מנגנון שמנהלי בתי הספר צריכים להיות מוכנים אליו. מנגנון כזה יגן על המורה במצבים של מתקפת הורים"( חנן יניב) .

המאמר דן בדפוסי הורות מנקודת מבטה של היועצת החינוכית, על רקע התפקיד הרב ממדי והרב-מערכתי של היועצת ועל רקע הצורך שלה בהכרת עולמו של הילד מחוץ לכותלי המוסד החינוכי. המאמר מתמקד בדפוסי הורות שמדגישים שונות בין הורים, מודעות הורית, יחסי הורים וילדים על פי תיאוריית ההתקשרות והשלכתם על הסתגלות הילד לבית הספר והתנהלותו מול חברים ומול דמויות סמכותיות ( בולס , רחלי ).

קול התלמיד הלומד וקול ההורה אינם קול אחד, ולפעמים במערכת יחסים עם בית הספר הקול של התלמיד הולך לאיבוד. לא אחת מדברים על התלמידים במקום לדבר איתם. כולם רוצים לשמוע את קול המורים וההורים, אבל מה בקשר לתלמידים? האם קולם של התלמידים נשמע מספיק? סוגיה זו חשובה ביותר להטמעה מושכלת של הרפורמה "עוז לתמורה" שבמסגרתה מצופה שיישמע קולו של הלומד בשעות הפרטניות ובהזדמנויות אחרות שהרפורמה מזמנת ( חדוה טרגר ) .

מחקר זה תוכנן כדי לחקור את יחסי האמון בין ההורים לבין המורים של תלמידי כיתה א'. שאלות מחקר נוספות בחנו האם האמון היה קשור למוצא ולביצוע בקריאה. חמישה היבטים של אמון – נדיבות, מהימנות, יכולת, הגינות ופתיחות-נמדדו על סולם ליקרט בן 4 נקודות. ביצוע הקריאה נמדד על ידי מבחן בן שלוש דקות (Janssen, Marije, Bakker, Joep T.A, Bosman, Anna M.T., Rosenberg, Kirsten; Leseman, Paul P.M., 2012(.

המאמר דן באסטרטגיות עבור המורים שמאפשרות להם לחזות ולפזר קונפליקטים עם ההורים באספות הורים (Rappaport, Nancy, 2012).

חשוב לפתוח ערוץ תקשורת זמין להורים, שיעבוד במסלול דו־כיווני. אני מקיימת קשר קבוע עם הורי התלמידים. כבר בתחילת השנה באספת ההורים אני אומרת להם שאני נוהגת להרים טלפון מדי פעם לשאול מה נשמע. שלא ייבהלו, זה משהו שגרתי שאני עושה. אני מבקשת גם מהם להרגיש נוח להתקשר ולעדכן. למרות שכל מורה יודע שקשר עם הורים הוא דבר חשוב, בדרך כלל אנו עושים את זה רק במסגרת הפעילויות המקובלות, לפעמים בנוכחות התלמידים, כמו ביום הורים, ולפעמים בלעדיהם כמו באספת הורים כללית. במקרים ( רינה רן , מחנכת כיתה ה' ורכזת מורשץ ויהדות בבית הספר ויצמן" בבית יהושע) .

במחקר נעשה שימוש בחומר מוקלט – סימולציות של שיחות הורה-מורה שבוצעו ע"י מתכשרים והוקלטו לצורך המחקר. החומרים המצולמים היוו את הדגמים, אפקטיביים ופחות-אפקטיביים, לאינטראקציות בין מורים להורים, הדגמים נתנו ביטוי להתנהגויות של היענות ושל הבנייה כנ"ל.תשומת הלב של המשתתפים במחקר למה שקורה בדגמים המצולמים חוזקה ע"י כך שהם התבקשו לצפות ובו בזמן לדרג את הדגמים בסולם בן 7 ממדים: 1) פתיחה, 2) איסוף מידע, 3) שיתוף במידע, ) הגעה להסכמות, 5) יחסים חיוביים, 6) קבלת רגשות, 7) ניהול זרימת השיחה. הזכירה של הנצפה בוססה במהלך פעילויות רפלקטיביות ודיונים כיתתיים ( Walker, J.M.T., & Dotger, BH).

מטרתו של מחקר זה הייתה לבחון תפיסות של מורים והורים ביחס לשיתוף הפעולה ביניהם, ותרומת שיתוף הפעולה לבניית סמכות חינוכית. השאלה המרכזית במחקר זה הייתה: כיצד בא לידי ביטוי שיתוף ההורים ביצירת סמכות חינוכית. בנוסף, בדק המחקר את המניעים, את תחושת האמון, את שביעות הרצון ואת הקשיים של מורים והורים בנושא ( אורית פלוטקין, תמר שפירא) .

במאמר מוצגת תכנית למניעת אלימות בבתי הספר המבוססת על העקרונות אסטרטגיות "ההתנגדות הלא-אלימה" של גנדי. הערכה ראשונית של תוצאות התוכנית בבית ספר אחד נעשתה באמצעות שאלונים שמולאו לפני ההתערבות ולאחריה – שאלון "שחיקת מורים" ושאלון "אלימות בבית הספר" בנוסח למורים ובנוסח לתלמידים. בכל המדדים נמצא שיפור ניכר בתום השנה הראשונה ליישום התכנית. (חיים עומר, ריטה אירבאוך, הלה ברגר, רקפת כ"ץ-טיסונה)

לדעת המחבר, אחת הסיבות להצלחתם של חלק מהמורים לקיים משמעת בכיתתם ולזכות בהערכה מצד תלמידיהם, היא הדוגמה האישית שהמורה נותן לתלמידיו. התלמידים והוריהם אינם מעריכים מורים שהתנהגותם סותרת את המטרות והערכים שהם מכריזים עליהם. מורה שמציג יומרות רמות אבל אינו נותן להן כיסוי, מערער את מעמדו בעיני תלמידיו. מוצעים ארבעה קני מידה לבחינת רמת הדוגמה האישית ע"פ התנהגותם של מנהיגים בארגונים (Kouzes, & Posner, 1987): זמן, שאלות, תגובות על אירועים ותגמולים. (חיים עמית)