בניית קשרי-גומלין בין ביה"ס להורים יכולה להתבצע בעזרת מספר מנגנונים. במאמרנו נתמקד באחד מהם שלהערכתנו, פחות רווח בזירת ביה"ס, ויש מקום ליישמו דווקא בזירת ביה"ס שהיא נגישה ורלוונטית לא רק למורים, אלא גם להורים. המנגנון המוצע הוא למידה משותפת של מורים והורים בנושאים מרכזיים המעסיקים אותם – הן כמורים והן כהורים. המודל המסורתי ההיררכי של המורה המומחה וההורה הנזקק – צריך לפנות את מקומו לדיאלוג בין שווים, מתוך אמון וכבוד הדדיים ( אבי צפרוני) .

מחקרים מראים כי יש שוני במעורבות ההורים בין בנים ובנות, ההולך וגדל עם העלייה בגיל הילד. הלחץ על הבנים להישגים לימודיים גדול יותר מאשר על הבנות. מחקרים אחרים מדגישים, כי עם העלייה בגיל התלמיד, מעורבות ההורים בבית הספר הולכת ופוחתת, למרות זאת, מעורבות ההורים בתהליך הלמידה של הילדים חיונית בכל גיל, אולם נמצא כי גיל הילד הוא משתנה. במאמר מובאת סקירה על סוג מעורבות ההורים המשפיעה על הישגים לימודיים בגילאים השונים על פי מודל "מעורבות הורים מובחנת": דרוש רה-ארגון של מערכת החינוך, שיכלול בתוכו העברת סמכויות ופעילויות למסגרת המשפחתית. יש להניח שתגבר המוטיבציה הפנימית של התלמידים להישגים גבוהים יותר ולהתנהגות מתורבתת יותר, אם הדברים יוקנו במסגרת התא המשפחתי ( חדוה טרגר ).

מאז 1985 הגיעו ו/או נולדו בישראל למעלה ממאה אלף עולים מאתיופיה. למרות הזמן הרב שעבר מאז הגעתם ועד היום, עדיין עולים אלה ממוקמים בתחתית הסולם החברתי- כלכלי, הישגי ילדיהם בלימודים נמוכים, שיעור הנשירה של בני נוער אלו גבוה מחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית. מאמר זה בוחן דרך עיני הפרט – הדור השני לעלייה, המשפחה, הקבוצה האתנית וכן דרך עיני הקבוצה הקולטת- את הדרכים לקידום הניעות החברתית-לימודית של התלמידים בני העולים מאתיופיה. בבסיס עומדת ההכרה כי הדרך אל הפרט עוברת באמצעות הבנת עולמו התרבותי, ויחסי הגומלין בין תהליכים שעובר הפרט ועוברת הקבוצה (שרון לאטי, 2012).

בשנים האחרונות, ערימות של מאמרים התייחסו לנושא של עד כמה אנחנו זקוקים למורים טובים יותר בבתי הספר הציבוריים, ואם רק איגודי המורים ( הכוונה לארה"ב ) ייעלמו , הילדים שלנו יקבלו ציונים כמו שהילדים בסינגפור מגיעים אליהם במבחנים הבינלאומיים הגדולים. אין ספק שמורה מצוין יכול לעשות הבדל עצום בהישגיות של התלמיד, ואנחנו צריכים לגייס, להכשיר ולתגמל יותר מורים כאלה. אבל מחקרים חדשים מראים גם: אנחנו זקוקים להורים טובים יותר. הורים הממוקדים יותר בחינוך של ילדיהם יכולים גם לחולל הבדל עצום בהישגיות של התלמיד (THOMAS L. FRIEDMAN).

טענה מרכזית של המאמר היא שהיחסים בין בית הספר וההורים הם דבר חיובי שיש לטפח ולקדם. מהספרות עולה שקיים קשר חיובי בולט בין מעורבות ההורים להישגי ילדיהם, התנהגותם בבית הספר ודימויים העצמי. ישנם אמנם חוקרים הטוענים שההורים עלולים להוות מכשול לחינוך המקצועי והאובייקטיבי, אך בד בבד עולה שמעורבות הורית עשויה להעניק למורים סיוע ותמיכה המפחיתה את שחיקתם המקצועית. מעורבות הורית עשויה גם להעשיר את פעילויות בית הספר ולחזק בכך את הקשר עם הקהילה. הטענה העיקרית הנשמעת נגד מעורבות הורית מתמקדת בחוסר השוויון הנובע מכך שאוכלוסיית ההורים המעורבים שייכת בדרך כלל למעמד חברתי וכלכלי גבוה או לשכבות המשכילות ( פרידמן, יצחק).

המאמר, שנכתב מנקודת המבט של הפסיכולוגיה החינוכית, עוסק באינטראקציות בין הילד ובין המטפלים בו ובתרומתן להתפתחות; בפרט נבחנת תרומתן של שתי מערכות אקולוגיות: היחסים עם ההורים בגיל הרך והיחסים עם המחנכים/מטפלים במסגרות החינוך. לאחר מכן נדונו סוגיית הקשר בין המטפלים והמחנכים של הילד לבין הוריו, והאופן שבו איכותו של קשר זה משפיעה על התפתחותו (תמר ארז).

מחקר חדש שפורסם על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת אריזונה, מעלה כי קיים קשר בין סגנון מנהיגות היררכי של מנהלי בי"ס לבין העמקת תהליכי למידה ארגונית, ולשביעות רצון גבוה יותר של ההורים. המחקר נערך בבתי ספר במגזר הערבי . המחקר שנערך שנערך ע"י ד"ר יאיר ברזון ורימא דאאס מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה בשיתוף הפרופסור דויד ולדמן מבית הספר לניהול באוניברסיטת אריזונה, העלה ממצאים מעניינים על הקשר בין רמת המנהיגות וסוג המנהיגות לשיפור תהליכי הלמידה הארגונית ושביעות הרצון של לקוחות הארגון. המחקר התייחס לרמת המנהיגות בבתי ספר, והעלה כי ככל שרמת המנהיגות ההירארכית של מנהלים גבוהה יותר, כך מתקיים תהליך למידה ארגונית שהוא עמוק יותר ובשל כך מתקיימת שביעות רצון גבוהה יותר מצד ההורים- לקוחות הארגון.

כאשר מדובר בעבודה גדולה או בפרויקטים מורכבים, הניתנים לתלמידים כמו דגם של תחנת כוח, מערכת העיכול או מבנה ציבורי. יש הורים שברור להם שחלק מהלמידה צריכה להיעשות בבית, בשיתופם. אחרים מרגישים שרבות מהעבודות שילדיהם נדרשים לעשות הן ברמה גבוהה מדי ודורשות עזרה שלהם. העבודה המורכבת בבית דורשת לעתים יכולות שלא עבדו עליהן קודם עם התלמידים בכיתה בכלל", "כמו תמצות ומציאת מידע. זה נראה לילדים כמו סינית". הפערים בין עבודה שהורים מכינים לבין עבודה שהיא נטו של הילדים כל כך בולטים לעין, שמיד ניתן להבחין בין העבודות. יש הורים שהעבודות האלה מעוררות בהם חשק אמיתי ליצור יחד עם הילדים, אבל נראה שרבים מההורים מתגייסים למשימה בעיקר כדי לעמוד בסטנדרטים של שאר ההורים ( לימור גל).

השימוש בפייסבוק בכיתה הוא בעייתי ואף אינו חוקי בכיתות היסוד, משום שהיישום אינו מיועד לשימוש לילדים בגיל זה (מתחת לגיל 13).למרות זאת, נראה שאין מניעה לשימוש בו כפתרון לתקשורת עם הורים. לאחרונה פורסמה ב-CNN כתבה (מצורפת) המתארת כיצד מורה לתלמידים בכיתה א', גב' שונינג, משתמשת באופן נבון בפייסבוק על מנת לתקשר עם הורי הכיתה. לדעת אריאלה לונברג, האפשרות של שימוש במדיה חברתית היא מרגשת ומעניינת יותר מאחרות, אולם יש לבדוק אפשרות של שימוש ברשתות חברתיות אחרות שאינן פייסבוק, אינן מכילות תכנים בעייתיים ומאפשרות גם את שיתוף התלמידים באופן חוקי ( אריאלה לונברג).

תיעוד סיפורי הצלחה של שילוב הורים במוסדות חינוך. דוגמאות לשיתוף מוצלח. מטרתו של ספר זה כפולה : הראשונה – לנסות להמשיג מהו "שיתוף הורים" מוצלח, והשנייה לספר את סיפורי ההצלחה של שלושה בתי ספר וכך לאפשר לבתי ספר שמעוניינים בכך ללמוד מההצלחות המתוארות. לספר חמישה שערים. השער הראשון עוסק בהגדרות כלליות של המושגים "שיתוף הורים" ו"מעורבות הורים", מציג מהם סיפורי הצלחה ומהם הקריטריונים לניתוח סיפורים שכאלה. כאן מוגדרים שיטת המחקר וכלי המחקר בהם נעשה שימוש ע"י החוקרים. שלושת השערים הבאים הם סיפורים של בתי הספר, ואלה מופיעים על פי "הוותק" שלהם בכל הקשור לקשר עם ההורים. בשער החמישי "ממעוף הציפור – קווי מתאר לשותפות הורים" מוצגים שלושה מודלים תיאורטיים שהם בבחינת בסיס מאגד מן הצד האחד, אבל מן הצד האחר גם מאפשרים השוואה מסוימת בין שלושת בתי הספר. המחברת, ד"ר יעל פישר היא מרצה בכירה ב"אחוה" – המכללה האקדמית לחינוך, חוקרת בכירה במכון סאלד ויועצת אקדמית למוסדות חינוך רבים, לרשויות מקומיות ולמשרד החינוך.

חלק ב' של מאמרה המועיל הקודם של אריאלה לונברג הדן בשיקולים של הקמת אינטרנט לכיתות ביה"ס. בכל פלטפורמה שבה תחליטו לבנות את האתר, יש צורך בתכנון הארגון לפני יצירתו, ארגון טוב יעלה את רמת השימושיות וישפר את הזמינות שלו לקהל היעד: לכל נושא בניווט שם אחד ברור (לא ליצור כפתור "שיעורי בית" לקישור אחד וכפתור "משימות" נוסף). יש מספר תכנים שחייבים להיות חלק מאתר הכיתה: דבר המורה (או חלק אישי אחר), נהלים כיתתיים, לוח שנה ארוך-טווח, שיעורי בית יומיים, תהליכי למידה, מקורות או קישורים חינוכיים כספרים מקוונים או תוכניות לימודים מחוזיות וארציות. מומלץ גם לתת הפניות לתוכניות הלימודים השונות באתר משרד החינוך, כדי לספק תמונה מלאה להורים המעוניינים בכך.

מאמר מעניין של אריאלה לונברג הרלבנטי מאד למורים בכלל ומורים בבתי ספר יסודיים וחט"ב בפרט. רוב המורים מכירים את המשימות היומיומיות שאיתן הם חייבים להתמודד ואשר יכולות להיות קדחתניות למדי. כמובן שמשימות אלה באות בנוסף להוראה עצמה, בדיקת עבודות ומבחנים, ישיבות למיניהן, הכנות, פגישות עם תלמידים ועוד כהנה וכהנה. מעבר לכל זאת, עומדת גם משימת התקשורת עם ההורים אודות ילדיהם ואודות הכיתה בכלל. האינטרנט מציע אפשרויות שיכולות לחסוך בזמן או לשפר את התקשורת ותוכנה עם ההורים. אז מה באמת הורים רוצים? סקר א-פורמאלי שנערך על ידי Rebeccah-Haines , מורה לכיתה ו' בצפון קרוליינה (קישור לאתר הכיתתי) בדק מה הורים רוצים לראות באתר כיתתי והתשובה המנצחת היתה: "שיעורי בית". בנוסף הורים רוצים לראות תכנון ארוך מועד, דרך למתן משוב למורה וקישורים חינוכיים שניתן להשתמש עם הילדים בסיוע לשיעורי בית.

זכותם של ההורים להיות מעורבים בחינוך ילדיהם מעוגנת בעקרונות המשטר הדמוקרטי (פרידמן ופישר, 2002, טרואן, 2004). זו גם חובתם. יתר על כך, בספרות המחקר יש הסכמה רחבה לגבי החשיבות של מעורבות ההורים בחינוך ילדיהם בבית-הספר ותרומתה לילדים, להורים, למורים ולבית-הספר. אולם למרות ההכרה בחשיבות מעורבות ההורים בחינוך יש עדויות רבות באשר לקשיים המתעוררים במימושה. המדריך מיועד למנהלי בתי-הספר היסודיים כאחראים על ניהול עבודת בית-הספר עם ההורים. היא מכילה לקט כלים ותהליכים שמטרותיהם: (א) להציג מידע עיוני ומחקרי שיתרום לעיצוב ולהפעלה של תוכנית יעילה ומועילה המותאמת לצרכי בית-הספר ולעבודה עם הורי התלמידים בו, (ב) לסייע לבית-הספר לקיים תהליכים שיאפשרו עבודה משותפת התורמת הן לקידום הילדים והצלחתם, והן לתפקוד בית-הספר כארגון חינוך ולמידה.