מילת מפתח: ביקורתיות
מיון:
נמצאו 63 פריטים
פריטים מ- 41 ל-60
  • סיכום

    זה שנים שנבחני בחינות הבגרות, הורים לנבחנים, מורים רבים במערכת, בוחנים, פקידי משרד החינוך ורבים וטובים יודעים שתרבות השקר והעמדת הפנים היא חלק בלתי נפרד מהבחינות: העתקות בזמן הבחינה נעשו דבר שבשגרה והן הולכות ומשתכללות עם השנים; בוחנים שתפקידם לשמור על טוהר הבחינות עוזרים בעקיפין ובמישרין לנבחנים בעיצומה של הבחינה; מורים נענים ללחצים אדירים שמופעלים עליהם ונותנים ציוני מגן גבוהים במיוחד במבחני המתכונת באופן שאינם משקפים את הישגי הלומדים והורים שהפרוטה מצויה בכיסם משקיעים הון עתק במימון לימודים פרטיים שעיקר מטרתם לשכלל את יכולתם של הלומדים לעבור את בחינות הבגרות ללא כל קשר לרצף הלימוד של התלמידים במהלך שנות לימודם בבית הספר. כל התופעות האלה מביאות לידי מסקנה עגומה: בחינות הבגרות אינן כלי הערכה אמין המשקף למידה. הן טכניקה מלאכותית הניתנת ליישום ולשכלול ללא כל קשר לנעשה בבית הספר, ולכן אינן מהוות מדד ללימוד רציף ותהליכי. חמור מכך, יש בהן מרכיב שקרי כל כך ברור וגלוי לעין, עד שהן מוזילות לחלוטין את ערך הלמידה ( אייל נוה ).

  • סיכום

    מאז שנת 1992 מרבית תהליכי הכשרת המורים באנגליה הפכו להיות מבוססי שדה או מבוססי בתי ספר. לכאורה , יש בכך יתרונות למורים החדשים היכולים לזכות ביותר שעות הכשרה מעשיות , אך המאמר הנוכחי , סבור כי המודל הבריטי הנוכחי הוא בעייתי מבחינת המורים המתחילים ומכשירי המורים. הבעיה היא לא של הערכת יכולותיו של פרח ההוראה ללמד בכיתה אלא הרדידות של מערכת ההכשרה באנגליה מבחינת יצירת הזיקות וההקשרים הנכונים של הידע המקצועי הנוגע להתנסויות בהוראה . המאמר מציע שורה של ממדים אפסטימולוגיים מבחינת הידע שיש לגבש לגבי התנסות בהוראה ואפשרויות היישום המעמיקות יותר בין המכללות/אוניברסיטאות הבריטיות וההכשרה בשדה ( Viv Ellis).

  • סיכום

    מטרת מבחני המיצ"ב היא לאפשר לבית הספר בקרה על תהליכים לימודיים ועל רמת הישגים של תלמידיו בהשוואה לתלמידים אחרים בארץ. אולם מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות בארצות הברית מראים כי למבחנים סטנדרטיים יש שורה של השפעות שליליות על התנהלות בתי הספר. פרופסור דיוויד ברלינר, אחד מחוקרי החינוך הבכירים בארצות הברית, הציג נתון פרדוקסאלי המראה שעליה בהישגים במבחנים הסטנדרטיים אינה מעידה בהכרח על למידה טובה יותר, ולא זו בלבד אלא שהיא אף עלולה להעיד על למידה מועטה יותר. אחת הדרכים הפשוטות ביותר שבעזרתן יכולים בתי הספר להעלות את ציוני התלמידים היא לימוד אינטנסיבי יותר של החומר הנכלל במבחן ותרגול רב יותר. למעשה מדובר בהשקעת זמן רב בכמות קטנה של חומר לימודים. בדרך כלל הדבר נעשה על חשבון מקצועות לימוד אחרים או אפילו על חשבון נושאים אחרים (שאינם נכללים במבחן) מתוך אותו מקצוע. כך באמצעות, לימוד ושינון של חומרי הבחינה יכול בית הספר להעלות את ציוני תלמידיו גם אם בפועל רכשו התלמידים פחות ידע. ההכנה למבחני המיצ"ב אינה פוגעת רק בתכנית הלימודים, היא גם מערערת את היסודות שעליהם בנוי המבחן. מה המשמעות של השוואת הציונים בין שני בתי הספר? האם תוצאה טובה יותר של בית ספר אחד על פני האחר מעידה שבביה"ס זה התהליכים הפדגוגיים טובים יותר וההוראה אפקטיבית יותר? או אולי התלמידים בבית הספר זה עברו הכנה יעילה יותר למבחן ? ההכנה למבחן פוגעת , למעשה, בתוקף המחקרי של תוצאותיהם ( יריב פניגר) .

  • סיכום

    הארגון האמריקני "ברית למען חינוך מצוין " Alliance for Excellent Education פרסם לאחרונה נייר עמדה שכותרתו "הוראה למען עולם חדש; הכשרת מורים בחינוך העל יסודי להוראה המכינה לקראת לימודים גבוהים וקריירה". הטענה המרכזית בנייר העמדה היא, שלמורים בחינוך העל יסודי בארה"ב חסרה ההכשרה הנדרשת כדי לעצב בוגר תיכון, שיוכל לתפקד בהצלחה בעולם של גלובליזציה, חדשנות טכנולוגית ושוקי עבודה משתנים.בנייר העמדה מצוין, כי חוקרים וקובעי מדיניות החינוך עדיין לא גילו מהי הרפורמה, הנדרשת בהכשרה להוראה, כדי לעמוד ביעד זה. עוד נטען, כי קיים ליקוי בסיסי בתוכניות ההכשרה להוראה בארה"ב. בסקר שנערך ב 2008- בקרב מורים חדשים, ציינו רק 44% מהם כי הם מרגישים מוכנות ללמד. בקרב המורים החדשים בבתיה"ס העל יסודיים היה האחוז אף נמוך יותר ( "קו לחינוך", 31 לדצמבר 2009 )

  • סיכום

    מאמר זה קיבץ כמה מחשבות רווחות על הסכנות והסיכויים של מדעי המוח החינוכיים, וגיבש אותן באמצעות דוגמאות לדרכי עבודתם של מדעי המוח. תחילה הצגנו שמונה הסתייגויות מן הניסיונות הנוכחיים לחבר בין החינוך למדעי המוח. החוקרים עמדו על כך שגם אם יהיה אפשר להתגבר עקרונית על ארבע ההסתייגויות המדעיות – שעניינן מציאה של מכנה משותף לשיטות, לנתונים, לתאוריות ולפילוסופיות של שתי הדיסציפלינות – ייוותרו ארבע הסתייגויות הקשורות בתיאום המעשי ביניהן. אחר כך הם בחנו מחדש את שמונה ההסתייגויות, והפעם הביאו דוגמאות מן הספֵרות הנוירו־מדעיות שמצביעות על פוטנציאל לסינרגיה בין חינוך למדעי המוח. הטענה העיקרית שלהם היא שאף על פי שההסתייגויות מאתגרות את מדעי המוח החינוכיים, הן מייצגות גם הזדמנות למחקרים חדשים ופורצי דרך ( סשנק ורמה, ברוס ד' מקנדליס ודניאל ל' שוורץ ) .

  • סיכום

    כל הניסיונות להפוך את החינוך לתחום סקסי באמצעות חיבור לתחומים אחרים (לטכנולוגיות מידע, להיי־טק, לחקר המוח) הוא ניסיון אופנתי שאינו מחזיק מים. העבודה החינוכית היא עבודה הורית, סיזיפית ואקזיסטנציאלית, וכזאת היא צריכה להיות . אופנת הנוירו־חינוכולוגיה נראית כבריחה מהתמודדות אמיתית עם בעיות. פרופסור יאיר נוימן מאוניברסיטת בן גוריון בנגב מביא במאמרו המרתק כמה דוגמאות של בעיות שעמן ראוי להתמודד.

  • סיכום

    בספר שמעורר עניין, הערכה רבה וסערה בארה"ב טוען Kelly Gallagher כי בתי הספר האמריקאיים בעצמם תורמים באופן פעיל ( מבלי להיות מודעים לכך) לירידה ונסיגה של התלמידים בקריאת ספרים. הכנסת סטנדרטים מחייבים לבקרת הקריאה ומדידת יכולות הקריאה במבחנים רק גורמת לתלמידים להירתע מקריאת ספרים מעמיקה להנאתם . הדגש שניתן לקריאת טקסטים עיוניים פוגע בחדוות הקריאה של התלמידים בבתי הספר. מבלי להיות מודעים לכך, בתי ספר עצמם, ולא בהכרח ההורים, תורמים ליצירת חיץ בין התלמידים ובין עולם הספרים היצירתי. מחבר הספר, מציע שורה של הצעות לבתי הספר כיצד לשנות גישה וליצוא אקלים בית ספרי המטפח את אהבת הקריאה של התלמידים. מחבר הספר הוא אחד המומחים המובילים בארה"ב בתחומי הקריאה , אוריינות אקדמית וכתיבה יצירתית

  • סיכום

    עיקרי הרצאתו של פרופ' רוני אבירם, ראש המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון כפי שניתנה במפגש מנהלי עמל בנושא תקשוב, בחודש מאי 2009. לדבריו, יש בעיה עולמית בנושא תקשוב החינוך, וישראל אינה יוצאת דופן. הוא הציע לחשוב על פתרון ולהפסיק להיות נאיביים מבחינת הציפיות. הייתה ציפייה משיחית, "אוטופית" לדבריו, שהתקשוב יוביל לשינוי טוטאלי, למהפכה בחינוך. לשיפור יוצא דופן בהישגים, לסגירת הפער הדיגיטלי בין הפריפריה למרכז. אך דבר מכל אלה לא קרה. 30 שנות היסטוריה של תקשוב בחינוך – והדבר היחיד שהצליחו לממש במידה זו ה או אחרת – נושא התשתיות. עדיין לא התרחשה אינטגרציה אמיתית לדבריו, בין השימוש בטכנולוגיה לבין הפדגוגיה. זאת ועוד, אבירם מנבא כי השינוי המיוחל יתרחש רק כאשר המחשב יהפוך להיות חלק אינטגראלי מעבודת המורה. לא עוד שיטת מעבדות המחשבים הנמצאות אי שם ומעלות אבק – אלא שילוב אמיתי בתהליך ההוראה והלמידה. לאורך השנים, החליפה מערכת החינוך תיאוריות כהחלף גרביים. ברוב המקרים סתרו התיאוריות האחת את השנייה, ועוררו ציפיות סותרות בהתאם, אך שום שינוי פדגוגי לא התרחש. עד היום רמת האינטגרציה של תקשוב בהוראה השוטפת – נמוכה.

  • סיכום

    יום עיון "כתיבת היסטוריה והוראתה בראייה רב-תחומית" באוניברסיטת חיפה לרגל צאת הספר "היסטוריה משועבדת" (מאת אריה קיזל, הוצאת מכון מופ"ת, 2008). יום העיון נערך במסגרת המרכז לרב-תחומיות וחקר החינוך של אוניברסיטת חיפה בהנחיית פרופ' אדיר כהן.פרופ' אייל נווה הנואם המרכזי בכינוס : "זה עצוב שמקצוע ההיסטוריה שהוא המקצוע האנושי ביותר לא יכול להיחלץ מסד הפוזיטיביזם. לפחות ב-15 השנים האחרונות לקחו את הוראת ההיסטוריה והכניסו אותה לסד פוזיטיביסטי מדעי ובאמצעות הסד הזה ניטרלו את הרוח מהמקצוע שהפך למשמים ומעיק עד שרוב התלמידים לא אוהבים אותו וחבל". לדבריו של פרופ' אייל נווה, הסיבה לכך נעוצה בין היתר בבחינות הבגרות בהיסטוריה אשר מכוונות את כל הוראת ההיסטוריה מחטיבת הביניים ועד סיום החטיבה העליונה. "כבר בעמוד השלישי של תוכנית הלימודים החדשה לכיתות ז' עד ט' כותבים למורים אודות בחינות הבגרות. קובעים את האוריינטציה של המורה לקראת בחינת הבגרות ולמעשה כופים רודנות של החומר שהיא רודנות של מיומנויות.

  • סיכום

    המאמר שנכתב ע"י מרצים וחוקרים מביה"ס לניהול באוניברסיטת יורק בקנדה מביע ספק אם המתכונת הקיימת של קורסים מקוונים אכן תורמים לפיתוח חשיבה ביקורתית בקורסים לניהול המתקיימים באינטרנט. המתכונת הקיימת של העברת קורס מקוון באמצעות תכנים דיגיטאליים , פורומים , הורדת קבצים ומפגשים וירטואליים תורמת בוודאי לכישורים טכנולוגיים של דיוק , אחריות, ושליטה במידע , אך המתכונת הפדגוגית שלהם היא לעתים לרועץ להקניית כישורי חשיבה וביקורת לסטודנטים הלומדים באופן מקוון . הדרישות הקיימות של הקורסים המתוקשבים מתנגשות עם הצורך הפדגוגי ליצור סיעור מוחין בקרב סטודנטים ומנהלים המתכשרים בקורסים מקוונים. הפער בין הטכנולוגיה לבין הפדגוגיה באינטרנט יש בו כדי ליצור אכזבה אצל הלומדים. למרות שהמרצים סבורים בטעות כי הקורס הוא שיטתי, עשיר ומאורגן , הרי נדרשת גישה פדגוגית אחרת להקניית כישורי חשיבה וחשיבה ביקורתית בקורסים מתוקשבים באינטרנט ( Morgan, G. & Adams, J).

  • סיכום

    מאמר מרתק שכתבה ד"ר אסנת ספורטה ובו הא מדגימה את ההשפעה של מושגים תעשייתיים על החשיבה החינוכית וקיבעונה . סטנדרטים, מדידה ותפוקות הם מושגים הקשורים לעולם החומר ולתהליכי ייצור תעשייתיים. הם אינם מתאימים לביולוגיה האנושית, על אחת כמה וכמה לא לתהליכים קוגניטיביים. בני אדם שונים אלו מאלו בתכונותיהם, באורח חייהם ובנטיות לבם. אילוצים חיצוניים לא יצליחו לבטל את השונות הזאת ולהכפיפה לסטנדרטים כלשהם. הנחות היסוד והמושגים התעשייתיים נתפסו כלגיטימיים לא רק בעולם התעשייה והחומר כי אם בעולם הרוח, הם השפיעו השפעה מכרעת על תפיסת החינוך- לתלמידים , למערכת החינוך, לתהליך ההוראה והלמידה ולתפוקות החינוכיות שויכו מאפיינים ותכונות המתאימים לחומרי גלם, למכונה , לתהליכי ייצור ולתוצרים תעשייתיים , בהתאמה. אנאלוגיה זו באה לידי ביטוי בהתנהלותה היומיומית של מערכת החינוך. כיצד נוצרה האנלוגיה הזאת בין שני עולמות רחוקים כל כך – תעשייה וחינוך ? כיצד השתלט עולם החומר של התעשייה על עולם הרוח של החינוך ? הפילוסוף ישעיה ברלין קרא לתהליך שאפשר זאת "גלגול רעיונות". ( אסנת ספורטה).

  • סיכום

    מגזין "טיים" האמריקני הגדיר את אלפי קון (Kohn) "המבקר הרהוט ביותר של החינוך המבוסס על מבחנים וציונים". קון, בן 54, הוא מחברם של 12 ספרים על חינוך במשפחה ובבתי הספר, שהפכו לרבי מכר ותורגמו לשפות רבות. הוא מרצה מבוקש, ועמדותיו, המתגרות בקונצנזוס הפדגוגי האמריקני השמרני, באות לידי ביטוי בספריו. קון נקרא ונשמע ברחבי ארצות הברית, אך אינו עושה רושם גדול על מערכת החינוך האמריקנית. הרפורמה הגדולה של העשור האחרון – "אף ילד לא נשאר מאחור" ("No Child Left Behind") – שבוש יזם ואובמה ממשיך, הומצאה נגד כל הרעיונות שהוא מפתח ומפיץ במשך שלושה עשורים. בשנה האחרונה הוא הוריד כפפות וקורא למורים ולהורים להתאגד ולמרוד – להפסיק לשתף פעולה עם מערכת החינוך שמזיקה לילדים. לפי קון, תכנית הרפורמה, שמטרתה שב- 2014 כל בתי הספר בארצות הברית ישיגו תוצאות מושלמות במבחנים, לא עובדת ולא יכולה לעבוד. הבעיה, טוען קון, היא הגישה הכללית של מגבשי המדיניות, אשר מנסה להפוך את בתי הספר למסגרות בסגנון תאגידי באמצעות מבחנים ( דקל, יעלי).

  • סיכום

    עיקרי הדיון בכנס המרחב הפתוח של משרד החינוך במאי 2008 בנושא של תפיסת הסטאג' וליווי המורה בשנתו הראשונה. במיפגש העלו מנהלי בתי ספר את קשיי ההתמודדות שלהם עם קליטת המורים המתחילים וההיערכות הנדרשת שלהם לנושא. כמו כן הועלו רעיונות שונים לשיפור המצב הקיים של תמיכה במורים החדשים. המנהלות והרכזות שהשתתפו במיפגש הציגו מודלים מעניינים לתמיכה וצמיחה של מורים חדשים כדרך התמודדות ייחודית שלהן להתמודדות עם המצב הבעייתי וטעון השיפור של קליטת מורים חדשים בבתי הספר. חלק מן הטענות היו שאין קשר בין המד"פיות ( מדריכות פדגוגיות ) לבין בתי הספר בהן מתנסות הסטאז'ריות.

  • סיכום

    מאמר ביקורתי של קבוצת חוקרי חינוך משבדיה המציג בצורה אנליטית את מכלול הנושאים של למידה מקוונת באוניברסיטאות ובמכללות כיום. המאמר בוחן את המודלים התיאורטיים הקיימים בלמידה מקוונת , את המגמות העיקריות בפיתוח הלמידה מקוונת (e-learning state of art ) , את אסטרטגיות ההוראה העיקריות ואת מידת הניצול האופטימאלית של טכנולוגיות הלמידה המקוונות. אין ספק כי יש התקדמות ביישום הלמידה המקוונת באוניברסיטאות ובמכללות , אך המצב רחוק מלהיות משביע רצון מנקודת המבט של ניצול הטכנולוגיות ושיטות ההוראה הרצויות . חלו, אמנם, שינויים בלמידה המקוונת , אך מידת השימוש על ידי המרצים עדיין מוגבלת ובמקרים לא מעטים לא הושגה עדיין יעילות בניצול הטכנולוגיות החדישות לקידום למידה מעמיקה ומאתגרת יותר. נדרשת רמת מחויבות גבוהה יותר לפיתוח אסטרטגיות הוראה מקוונות ושימוש פדגוגי מעמיק בלמידה המקוונת מעבר לשימוש הטכני המקובל כיום בחינוך הגבוה (Evelyn Kigozi Kahiigi, Love Ekenberg).

  • סיכום

    מסמך זה נכתב לקראת ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בנושא "מצב הלשון העברית במערכת החינוך", הנערכת לציון 150 שנה להולדתו של אליעזר בן-יהודה. הסוגיות המוצגות במסמך: לימודי העברית במערכת החינוך כיום – היקף הלימודים והישגי התלמידים. טענות על מדיניות הוראת העברית במערכת החינוך והצעות לשינויה (יובל וורגן)

  • סיכום

    במאמר זה שני חלקים. בחלק הראשון מתוארת פרקטיקת האבחנה של לקויות קריאה והרציונל התיאורטי העומד ביסודה. בחלקו השני של המאמר מוצג ניתוח סוציולוגי המאיר אתדינמיקת התפשטותה ותפוצתה חסר התקדים של הפרקטיקה האבחונית ומקורות משוערים להצלחתה. נוהגים להאשים באנכרוניזם את המחנכות של הדורות הקודמים בתיוגם חסר הרגישות של הילדים שהתקשו פעם בקריאה כ"עצלנים" או דלי מוטיבציה. היום, גורס הכותב שבמובן אחד "הדודה הזקנה" אכן צדקה: הילדים הללו צריכים להתאמץ יותר, לקחת "מאמן" מוצלח יותר או שניהם יחד (ארטמן, לביא).

  • סיכום

    הפילוסוף וחוקר התרבות חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, ועל פיה מסתבר שמרבית התופעות המצוינות לעיל אינן מסימניו של משבר ואף אינן מצביעות כלל ועיקר על כישלון, אלא דווקא על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון זה קובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זו מערכת בעלת יכולת מופלאה לבצע חיברות לאנשים שעתידים להוות שוליים בחברה; מערכת שנבנתה על מנת להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחסרת תכלית אישית, על ידי כך שהיא מאמנת אותם לוותר על שאיפותיהם, להבליג על כאבם, על בדידותם ועל דיכוים, ולהשלים עם היותם חסרי ערך חברתי ( חן למפרט).

  • סיכום

    במאמר נעשה ניסיון להציג אבני נגף הניצבות בדרך למימוש הכוונות והמטרות של מחקר פעולה. הוצג הקושי הטמון ביצירת שינויים חברתיים, בשינוי ביחסי כוח בין קבוצות שונות, בשינוי לקראת יתר דמוקרטיזציה ביחסים בין הקבוצות השונות בתוך מערכת היררכית וסמכותית. מערכת זו מתפקדת לאור הגישה הביהוויוריסטית, שמטרתה "להעביר" ידע ולא לבחון ידע או לייצר ידע חדש. מכיוון שמחקר פעולה מתרחש בתוך הקונטקסט הקיים של יחסי הכוח, הוא עלול להיות מכשיר בידי בעלי הכוח. מחקר פעולה נועד להשמיע את קולה של המורה או התלמידה לא כ"משתפת פעולה " נבונה וכנועה של הממסד החינוכי אלא כקול מחאה, כדי לבחון את הנתפס כמובן מאליו ולפעול נגד חוסר הצדק. כמו, כן, מתייחסת מחברת המאמר לסוגיית הזמן, שהיא, לדעתה, אבן נגף עיקרית בביצוע מחקר פעולה (יעל דיין)

  • סיכום

    המחברים מבקשים להציע אלטרנטיבה לאופן בו בתי הספר מתייחסים למצוקתם של ילדים, מתוך אמונה שעל אף שהמוסד החינוכי עצמו הוא אחד מהגורמים המרכזיים למצוקה, הוא גם המקום בעל הפוטנציאל הגדול ביותר למציאת מענה אנושי והולם לחלק ניכר ממנה. לטענתם אם בית הספר היסודי מבקש להכשיר את הילדים לחייהם בעתיד, עליו להשקיע דווקא באינטראקציה הבין-אישית, אותו תחום הנחשב כיום שולי, ולהעדיפו באופן ברור על פני חינוך מדעי או הקניית נגישות לטכנולוגיות. הולדתו של הספר הביקורתי נובעת מהיכרות אישית עם ילדים ועבודת שטח של המחברים. כל פרק נפתח בסיפור של תמונה מחיי בית הספר, ולאחריו שיחה המתמקדת במושג שעלה מן הסיפור ומייצג פער בין ההתכוונות והאפשרות הגלומות במוסד החינוכי לבין המציאות הקשה בפועל, מבחינת חוויתם הסובייקטיבית של הילדים. (גדי אבידן, חן למפרט, גיש עמית)

  • סיכום

    הביקורת פותחת בסקירה מפורטת של פרקי הספר ודנה בהמשך בתרומתו של הספר לתחומי המחקר במדעי החברה וההתנהגות. לדעת , כותב הסקירה , פרופסור דוד בר-גל, הספר מתעלם מכל תיאור היסטורי של התפתחות האידאות וההנחות התיאורטיות שביסוד גישת הניתוח .לדעת כותב הביקורת, יש חשיבות רבה בחשיפת ההיסטוריה של התפתחות האידאות המרכזיות שהובילו להתפתחות פרידגמת המחקר האיכותני.

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין