קיימות ארבע קטגוריות של רפורמות: השכלה לכל: מהמאה ה-19 עד אמצע מאה ה-20, תכנון החינוך – רפורמות מבניות: שנות ה-50 וה-60, רפורמות להגברת האפקטיביות: שנות ה-80 וה-90, תחילתן של רפורמות ממוקדות למידה: שנות ה-2000. מאפייני רפורמות בלמידה – פרדיגמה חדשה: מעבר ל-problem based learning. מעבר מלמידה דיסציפלינארית ללמידת סוגיות בינתחומיות. זה לא במקום ללמידה דיסציפלינארית, אלא בנוסף. גישה זו החלה לחלחל לבתי"ס לרפואה ובבתי"ס לחינוך. למידה כזו מאופיינת בקבוצות קטנות ושיתופי פעולה אינטנסיביים. יש דגש על למידה מרובת פרספקטיבות הנותנת לגיטימיות לפרשנויות שונות, למחלוקות ולויכוחים. זה מתחיל מחלחל לחינוך העל-יסודי, יסודי, והופך את הלמידה למשמעותית. הרחבת משקל ההערכה הבית ספרית: הפחתה בלימודי החובה וגידול בלימודי הבחירה. הערכה על בסיס פורטפוליו – הערכת מגוון יכולות, מגוון מצבים ואינטליגנציות. יש שימוש בהערכה עצמית של התלמיד בהתבסס על טכנולוגיות חדשות. אפשרות לתקשורת עם הורים באמצעות הטכנולוגיה (ד"ר עמי וולנסקי)

במסגרת יום העיון שנערך במכון מופ"ת בנושא "רפורמות בחינוך", הציג ד"ר וונלסקי בהרצאתו ארבע קטגוריות עיקריות של רפורמות בינלאומיות: א."השכלה לכל" שהחלה ברבע האחרון של המאה ה-19 ב.רפורמות מבניות, בייחוד לאחר מלחמות העולם אשר גיוונו את תכניות הלימודים בהתאם לצרכי שוק העבודה (בי"ס עיוני ומקצועי) ג.בתי הספר האפקטיביים – המתמקדת בשיפור ההישגים והתאפיינה בשתי מגמות שונות: בתי ספר בניהול עצמי והטעמת עקרונות שוק בחינוך. ד.רפורמות ממוקדות למידה המתגבשות ומייצגות את שנות האלפיים וכלכלת השירותים החדשה כאשר ישנה התבוננות אל תוך שוק העבודה והדרישות מהיחיד והפרופיל הנדרש ממנו. המאפיין העיקרי של הרפורמה הוא Problem Based Learning. ההשלכות לכך, בין השאר, הן הרחבת משקל ההערכה הבית-ספרית, תחליפים למבנה הכיתה המסורתית ולמידה המתמשכת לכל אורך החיים. (עמי וולנסקי)

סקירה מעמיקה על מערכת החינוך בסינגפור. הסקירה סוקרת את הנושאים הבאים: חזון מערכת החינוך שם, מבנה מערכת החינוך, החינוך היסודי, החינוך העל-יסודי, הכשרת מורים, שיטת התמחות המורים, העקרונות של הכשרת המורים העדכנית, שכר המורים ודירוגם היחסי של המורים בטבלת השכר בסינגפור, ההון האנושי, כיווני ההכשרה הטכנולוגית, אלימות במערכת ועוד (עמי וולנסקי)

רשמי סיור של ד"ר עמי וולנסקי במערכת החינוך היפאנית. לפי מבנה ארגון הלימודים החדש ביפאן משנת 2002 אפשר ללמוד כי מערכת החינוך היפנית מכוונת את עצמה, גם אם אינה אומרת את הדברים במפורש, לתפיסה ש"הילד במרכז". על פי תפיסה זו, יותר משהילד נדרש להתאים את עצמו לתכנית לימודים נוקשה ואחידה, מתאימה עצמה תכנית הלימודים לצורכי הילד. מעתה המורה מתרכז בילד, בסקרנותו, בצרכיו, במניעיו, במגבלותיו ובקצב התפתחותו. ההנחיות הניתנות לבית הספר, הגמישות במבנה ארגון הלימודים – כל אלה מכוּונים להתאמה מרבית של ההוראה לצורכי היחיד ולצורכי הקהילה. בסקירה גם מידע על מבנה תעודות ההוראה של המורים במערכת החינוך היפאנית.