לימור ליבוביץ מתייחסת בבלוג שלה לתובנות העולות מכתבה מעניינת שדנה בשיפור חווית העובד. ליבוביץ מעריכה כי בדומה לשינויים המתחוללים בסביבות העבודה, גם "חדרי הכיתות ייעלמו ויופיעו במקומם מרחבים אחרים. מרחבים אלה לא יאורגנו לפי גיל הלומדים, תחום הלמידה או זהות המורה המלמד. הם יאורגנו אחרת. איזה צורות לארגון מרחב הלמידה הבית-ספרי יתהוו בעתיד? יש לכך כמה 'מבשרים'…כבר כעת קיימים באוניברסיטאות (גם בארץ) מרחבים כאלה. באוניברסיטה נוכל כבר לראות מרחבי למידה שמספקים שרותי למידה לדוגמה- בספריות. מרחבים אלה כבר מתפתחים כיום בבתי ספר. כרגע הם קיימים לצד החדרים המסורתיים" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפנה את תשומת לבנו לתיעוד מקורי של מרחב למידה בית-ספרי לא שגרתי ומעורר השראה: "לואי הוא vlogger מהמפורסמים בעולם. בסרטון הזה הוא מבקר בבית הספר הכי אקולוגי בעולם. Green School Bali נמצא באי באלי שבאינדונזיה (מאוד קרוב לאוסטרליה). לואי הוזמן על-ידי אחת המורות לסיור בבית הספר. בסיור מתגלה התכנית הפדגוגית של בית-הספר, בגישה יזמית-קהילתית-אקולוגית. בית הספר טובל בצמחייה ומטפח אותה למטרות הזנה – בבית הספר פועל מזנון בו הכריכים עטופים בעלי בננה, כל הגידולים אורגניים כמובן. כל הגישה האקולוגית הזו השפיעה על הקהילה של בית הספר, ורבים מההורים עברו לגור בבקתות מסביב לבית הספר" (לימור ליבוביץ).

סקירה מועילה של לימור ליבוביץ המתמקדת בהרצאת טד של סאל‏ קהאן (Sal Khan), שהקים את אקדמיית קהאן ‏(Khan Academy‏): "…[ההרצאה] קוראת לחשוב על תהליך החינוך כתהליך אישי בו כל לומד משיג שליטה מלאה בתוכן ומסוגל לחשוב על עצמו במונחים של הצלחה, ללמוד באופן עצמאי ולהיות יזם, יצירתי וחדשן בחברת הידע" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפנה את תשומת ליבנו להרצאתו של אנדרו פורד מאוסטרליה הקורא לשינוי בתי הספר: "יש לכולנו "פיל" בכיתות- הוא טוען. ב"פיל" הוא מתייחס לתפיסות שלנו שאליהן התרגלנו כבר שנים רבות. אנדרו טוען שיש לקדם שני דברים בחינוך כיום: 1. לבסס את הלמידה על העניין, הכישורים והמוטיבציה של התלמידים ללמוד; 2. לשנות את מרחבי הלמידה לסביבות מעוררות ומקדמות שיתופיות ואושר של ילדים" (לימור ליבוביץ).

אם עד היום חשבתם שטכנולוגיה במרחב הלמידה זה מקרן ומחשב, חשבו שוב… (לימור ליבוביץ).

סקירה מעניינת של לימור ליבוביץ העוסקת בייצוגים חזותיים: "[ג'ר ת'ורפ] Jer Thorp הוא אמן, מעצב מידע ועיתונאי. בסרטון הזה ג'ר מציג כיצד הוא יוצר ייצוג חזותי של מידע מתחומים שונים: ציוצים של בוקר טוב בטוויטר, הודעות שאנשים שולחים זה לזה בעקבות קריאת כתבה בעיתון, או מסייע לארכיטקטים שבונים את המצבה לזכר 3,000 הנספים באסון מגדלי התאומים לארגן את שמות הנספים בצורה שתייצג את ההכרות שהיתה ביניהם בחייהם (ואת הסיפור שלהם). ג'ר צודק, לדעתי, היכולת להפיק משמעות חברתית-ערכית ובעלת משמעות (סיפור) ממידע מאוד חשובה בעידן שלנו. ג'ר מציג לנו דרך לעשות זאת – באמצעות ייצוג חזותי של מידע, תוך שימוש באלגוריתמים שהוא מתכנת שהוא קורא להם 'כלי רכב' וויזואליים שמאפשרים לאדם לתפוס באופן חזותי את המידע ולמצוא בו דפוסים חוזרים (משמעות)" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפנה את תשומת לבנו למיזם של איה בדיר (Ayah Bdeir): "איה ועמיתיה במעבדות המדיה של אוניברסיטת MIT יצרו אבני בניין קטנות (לגו) שכוללות חיישנים שונים ומעגלים חשמליים. את החיישנים המוטבעים בתוך אבני הלגו הצבעוניות היא וחבריה שיגרו בקוד פתוח לציבור כך שכל אחד יכול להדפיס אותם במדפסת התלת ממד הקרובה למקום מגוריו. ועכשיו – איה מזמינה את כולנו לשחק, ליהנות וליצור עם האמצעים הללו" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפרסמת בבלוג שלה סקירה העוסקת בלמידה בתנועה: "אם תקדישו 10 דקות לצפייה בסרטון על גן הילדים המופלא הזה תגרמו לעצמכם להרהר במשמעות של למידה בישיבה והשפעתה על ילדים. האדריכל היפני מדבר על גן ילדים שיוצא מתוך צרכיהם ולא מתוך צרכים חיצוניים להם. נראה מיד עד כמה הילדים מאושרים (ובריאים מאוד) בגן הזה" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפרסמת בבלוג שלה סקירה אודות הפיכת מידע רב ומורכב לחזותי ופשוט להבנה. לשם כך, היא מציגה סרטון של ד"ר האנס רוסלינג (Hans Rosling), מומחה בעל שם עולמי בתחום הוויזואליזציה, ומחלצת ממנו עקרונות ומתודות הניתנים ליישום בכיתה. ליבוביץ מציגה גם סרטון נוסף המראה כיצד ניתן לבצע המחשה דומה מבלי להיעזר בכלים טכנולוגיים (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מייחדת בבלוג שלה פוסט מועיל למורים בנושא תיווך מידע באספות הורים: "רצוי מאוד שההורים יזכרו ויבינו מידע חשוב הקשור בילדיהם בבית-הספר, ולא פחות חשוב מכך- לפתח תחושות חיוביות כלפי הצוות החינוכי במהלך מפגש חשוב זה .זה די קל, למעשה- מוצע להיעזר במטאפורה חזותית (תמונה) קלה לזכירה שיש לה ערך בפני עצמה (מייצגת תפיסה חיובית), ולחבר אל (חלקי) התמונה את המידע שיש לזכור ולהבין (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפרסמת פוסט המנסה להשיב על השאלה כיצד להתאים את המרחב הפיסי הכיתתי לפדגוגיה. ליבוביץ עושה זאת באמצעות פנייה לשלוש ה'מעטפות' הבאות: ארכיטקטורה של המרחב עצמו, הריהוט הדינאמי והקירות המקיפים את החדר. כמו כן, היא מתארת מה ניתן לעשות כדי לקדם מרחב למידה דינאמי, דידיקטי ורלוונטי באמצעות טיפול בהן (לימור ליבוביץ).

הסקירה החדשה של לימור ליבוביץ ממחישה רעיונות בתחום מרחבי הלמידה החדשניים: "…אני רוצה להציע להסתכל על מרחבי הלמידה דרך שלוש "משקפות" (פרספקטיבות), מתוך הכרה שמרחב למידה אופטימאלי- יכלול את שלושתן בהרמוניה. ב"משקפת הראשונה" – לומד עצמאי בקהילה תומכת; ב"משקפת השנייה" – לומד מקבל הדרכה יחידנית בתהליך אישי על-פי צרכיו; ב"משקפת השלישית" – הלומד חוקר את העולם מסביבו, יוזם פרויקטים ומציע פתרונות לבעיות" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפרסמת פוסט על מחלקה אשר מלמדת סטודנטים להמציא את משחקי העתיד באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC). ליבוביץ כותבת כי "בפני עצמו- זה מרתק. איך ייראו משחקי העתיד. תוכלו לראות בסרטון. אבל אם נסתכל על המחלקה כסביבת למידה עתידית לכיתות שלנו, נוכל לצפות בתופעה מתפתחת- כיתה בה הלומדים יושבים יחד (בצורות מגוונות), עם טכנולוגיה, מומחים (מתחומים שונים) מסתובבים בה ומשוחחים עם הלומדים, ומסביבם- 27 מסכי ענק המקרינים את מסכי המחשבים שנמצאים במרכז בכל רגע נתון" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפרסמת סקירה הכוללת שלושה סרטונים הממחישים את כוחה של הסביבה הלימודית: "בסרטון הראשון המורה למתמטיקה סטיב מציג את הבעיה שלו בארגון הכיתה- הכיתה קטנה מדי לשלושים ושישה תלמידים. פשוט אין בכיתה מקום לפעילות הלמידה שהיה רוצה לקיים בה- למידה שיתופית המקדמת משמעות והבנה או למידה מבוססת פרויקטים. הרי אנחנו תמיד אומרים שיש קשר הדוק בין התנאים הפיסיים בסביבה לבין הפדגוגיה שנוכל לקיים באותה סביבה. אז מה עושים? במקרה זה- המורה סטיב פגש את המעצבים שסייעו לו לדמיין מחדש את מרחב הלמידה של הכיתה. המטרות שלהם היו קידום חקרנות, יצירתיות ותקשורת בין הלומדים" (לימור ליבוביץ ).