מורים והוראה

טענת המאמר: מורים וקובעי מדיניות נוקטים באחת משלוש דרכים בבואם לשפר את ההוראה: (א) גיוס האנשים המוכשרים ביותר; (ב) שיפור כישוריהם של מתכשרים, מורים מתחילים ומורים ותיקים; (ג) שיפור שיטות ההוראה בכיתה. שלש הדרכים משקפות שתי גישות: דרכים א' ו-ב' מתייחסות לטיפול באנשים עצמם, בעוד שדרך ג' – להוראה עצמה. בארה"ב מקובלת בעיקר הגישה הראשונה לפיה ההתמקדות בשיפור איכות המורים עצמם היא החשובה. שתי הנחות היסוד של גישה זו מעוררות שתי שאלות: 1) אין צורך בקוריקולום אחיד בהכשרת מורים – השאלה היא: כיצד ניתן להכשיר מורים ללא קוריקולום גנרי(Cohen, 2010)? 2) הידע ההוראתי צריך להימצא בראשם של אנשים ולא בצורה של תוצרי ידע ( Hiebert, J., & Morris, A.K).

בעידן שבו ילדים יושבים בכיתה עם אייפון ואומרים למורה "אבל בגוגל דווקא כתוב ש…", אין בררה, לדעתו של ד"ר אסף זלצר, אלא לעבור להוראה דיאלוגית. איך עושים את זה? המעשה הדידקטי, לפי משנתו של זלצר, מבוסס על דיאלוג. במקום המורה הפרונטלי הניצב בלב הכיתה ומדבר, יש שיח הדדי. במהלכו מעודד המורה את התלמיד לחשוב, לשאול שאלות ולהביע עמדה ביקורתית. ראשיתו של המעשה הדידקטי בחשיבה דידקטית שנשאלות בה שתי שאלות בעת ובעונה אחת – מה הנושא הנלמד ומה הקושי ללומד. הקושי ללומד משתנה כל הזמן בהתאם לכיתה הספציפית ( אור סופר) .

ההנחיות המוצעות במאמר מציעות כיצד ניתן להעריך מיומנויות חשיבה ביקורתית באופן "מדעי" בקורסים ותכניות בפסיכולוגיה. המחברים מתחילים בציון דבר מה אודות סגל הפסיכולוגיה שהוא נכון לגבי הסגל של דיסציפלינות רבות אחרות, ההופך מאמר זה לרלוונטי עבור קהל רחב הרבה יותר. "ההסתייגות של פסיכולוגים להעריך את החשיבה הביקורתית של הסטודנטים שלהם נראית אירונית במיוחד לאור העובדה שרבים כל כך מאשרים את החשיבה הביקורתית כתוצאה…" (עמ' 5). המטרה שלהם היא להציע "הנחיות מעשיות לאיסוף מידע באיכות גבוהה של הערכת תוצאות למידה היכול לספק בסיס מדעי לשיפור הוראת החשיבה הביקורתית" (עמ' 5). ההנחיות רלוונטיות לקורסים בודדים כמו גם לקבוצות קורסים המהוות תכניות לתואר. מרביתן רלוונטיות לקורסים או תכניות בדיסציפלינות רבות; אחרות ניתן בקלות להפכן לכאלה (Maryellen Weimer).

במחקר עצמי זה נבדקת הדרכה של מורה טירון על ידי מורה מומחית תוך יישום אסטרטגיה של הצגת שאלות במקום שימוש בתבנית הנפוצה יותר שבה הייעוץ וההדרכה ניתנים בדרך של אמירה. המחקר בוחן את הפוטנציאל החינוכי הטמון באסטרטגיה של הצגת שאלות כמשאב מרכזי בהדרכה, כאשר נעשה בה שימוש בין מורה מומחה מנוסה לבין מורה טירון, לצורך הפיתוח המקצועי של שניהם. נתוני המחקר נאספו מתוך תיעוד הפגישות, מתדפיסי הודעות הדוא"ל ששלחו זה לזו ומתוך ההערות שרשמה המורה המומחית ביומנו של המורה הטירון. ממצאי המחקר העצמי נותחו ומוינו לארבעה סוגים שבוחנים את הצמיחה המקצועית של המורה המומחית ושל המורה הטירון. התהליך של דו-שיח רפלקטיבי הוביל לרפלקציה ביקורתית ולשינוי במערכת היחסים בין המורה הטירון לבין המורה המומחית ( Gila Olsher and Itay-Danny Kantor).

האסטרטגיה המוצגת במאמר היא תיאום של התפתחות מקצועית בין הקשרים שונים (בית-ספרית או מחוזית) ובין תפקידים שונים (מורים, מדריכי מקצוע (כאן-מתמטיקה), צוותים מובילים). הספרות העוסקת בהתפתחות מקצועית ובהכשרת מורים מדגישה את חשיבות ארגון הלמידה סביב דרכי הוראה גבוהות-מינוף (Ball et al., 2009), ואת הצורך בהזדמנויות של חקר והפעלה של דרכים אלה ע"י המורים (Grossman, et al., 2009). מטרת המחקר הייתה להבין מה נדרש כדי לתמוך במורים ( כאן-בכיתות האמצעיות) לביצוע הוראה שאפתנית (כאן- בבתי ספר גדולים עירוניים).המחקר בוצע בשיתוף פעולה עם ארבעה מחוזות עירוניים גדולים. כל אחד מהם מתמודד עם אתגרים רבים ובהם: שיעור גבוה של תלמידים חלשים (Jackson, K.,& Cobb, P.).

מורה שמבקש להיות מבוגר משמעותי לילד צריך לדעת באיזה עולם הילד חי. כדי שידע באיזה עולם הילד חי הוא צריך להכיר גם את האינטרנט וגם את פייסבוק . אתר האינטרנט המצוין "בין הצלצולים" מייחד ערוץ לרשתות חברתיות. בין השאר מופיע בו סרטון וידאו שבו מסבירה צביה אלגלי, מומחית לתוכן ולתרבות דיגיטלית ויועצת איגוד האינטרנט הישראלי, מדוע מורים צריכים להיות בפייסבוק. הדברים לקוחים מהסרטון ( צביה אלגלי) .

במשך 12 שנים צפה דאג למוב (Lemov), מורה לספרות לשעבר ומנהל רשת Uncommon Schools, במאות מורים טובים ("מורים אלופים" בלשונו) בכיתות ברחבי ארצות הברית, צילם וניתח את התנהגויותיהם כדי לגלות מה הם עושים ולהעביר זאת למורים אחרים. את לקחי התצפיות שלו הוא פרסם בספר T each Like a Champion: 49 Techniques that Put Students on the Path to College ("למד כמו אלוף: 49 טכניקות שמעלות תלמידים על המסלול למכללה").

מסגרת המחקר – מיזם של חקרי מקרה שהתבצע כמחקר-אורך רב אתרים שעקב אחר ההתנסויות של 15 מורים מרגע כניסתם להכשרת מורים (ברמת תואר שני) ובמהלך 3– 4 שנות הוראה או נשירה ממנה. כלים: ראיונות, תצפיות, ניתוח מטלות תלמידים, מעקב אחר תוכניות העבודה השנתיות של הנבדקים וניתוח מטלות שניתנו במסגרת תוכנית ההכשרה (שאלונים, סילבוסים). השאלה המרכזית: האם וכיצד הוראה והחלטות – קריירה קשורות לאורך זמן בהקשרים ובתנאים בית ספריים וכיתתיים שונים? ( Cochran-Smith, M) .

מחקר של ד"ר אפרת קס מגלה שיש קשר הדוק בין העולם הפרטי־משפחתי לבין תחושת המסוגלות המקצועית של מורות. "אני מציעה לכל מורה", אומרת קס, "לבוא ממקום של חוזק ולבדוק באיזה בית גדלה, מה חיזק את תחושת המסוגלות שלה ומה החליש אותה". למה הכוונה ב"תחושת מסוגלות אישית"? "זוהי תחושת יכולת פנימית שיש לכל אחד ואחת מאתנו כאשר אנחנו צריכים להתמודד עם משימה חדשה; ההרגשה של 'אני יכולה להתמודד בהצלחה עם המשימה' או 'אני פוחדת מכישלון ומוותרת' ( נאוה דקל ) .

המאמר מתייחס להערכת ביצוע באמצעות פעילויות ופרויקטים ככלי להערכת מיומנויות בנלמדו על ידי התלמידים. המאמר מתאר שלושה בתי ספר שמשתמים בהערכת ביצוע ככלי להעריך את הידע ואת המיומנויות שרכשו תלמידיהם במהלך הלימוד (Roberta Furger, 2012).

במחקר המעקב הזה, נחקר פיתוח של הוראה שיתופית ((co-teaching בארבעה בתי ספר שונים בהלסינקי שבפינלנד. המורים ענו על שאלון אלקטרוני שלוש פעמים במהלך שנה אחת. העמדות לגבי הוראה שיתופית היו חיוביות אף על פי שתדירות ההוראה השיתופית נותרה נמוכה(Takala, Marjatta, Uusitalo-Malmivaara, Lotta, 2012).

מאמרון מעניין ועתיר תובנות של המורה והמחנכת יהודית ממנו ניתן ללמוד על ההתמודדות של מורים בבתי ספר עם ילדים בסיכון ועל תפקיד הרגשות בוויסות דרכי ההוראה והגישה החינוכית . מתברר כי למורים קשה מאוד לעשות את ההבחנה בין רגש ומחשבה, ולכן עשויים להיפגע גם תלמידים שמתחילים לגלות סימנים ראשונים של מוטיבציה.

העבודה מציגה מסגרת קונצפטואלית ששורשיה בתיאוריה של הון חברתי שניתן להשתמש בה להנחיית מחקרים עתידיים על קליטת מורים מתחילים, וכן לספק מידע לקובעי מדיניות ולבתי ספר על מרכיבים חשובים של הקשר חברתי בית-ספרי שעשויים לתווך תהליך זה (Ben Pogodzinski).

המכללות האקדמיות לחינוך ובתי הספר לחינוך באוניברסיטאות הם שותפים מרכזיים ליישום מדיניות ההתפתחות המקצועית של מורים במסגרת הסכם "אופק חדש".[1] הסכם זה עיגן באופן רציף את תהליך ההתפתחות המקצועית וקשר אותו לקידום המורים, הן בהיררכיית בית הספר והן בסולם השכר. צוות המחקר , הפועל במסגרת רשת המחקר "מדיניות כוחות ההוראה בישראל", שם לו למטרה לבדוק את עמדת המכללות האקדמיות לחינוך ובתי הספר לחינוך באוניברסיטאות כלפי מתווה ההתפתחות המקצועית של מורים על פי "אופק חדש". תוצאות המחקר הצפוי תאפשרנה קבלת תמונה ברורה ועדכנית בשלושה צירים ( אריה קיזל ונעמי דיקמן) .

האם יכולות הוראה איכותיות ניתנות להעברה גם כאשר מורים עוברים ללמד בבתי ספר אחר ובאוכלוסיות תלמידים שונות מבחינת הרקע הסוציו-אקונומי שלהם. שאלת מחקר זו נבדקה כבר פעמים ע"י המחקר החינוכי בארה"ב והיא ממשיכה לעורר עניין גם היום לאור העובדה כי יותר מורים בוחרים לעזוב את בית ספרם וללמד במסגרות חינוכיות אחרות . הצפי הוא שמגמה זו תגבר כי מורים שוב אינם רואים עצמם כפותים לביה"ס אחד ויחיד בכל חייהם המקצועיים .

למידה מקצועית המבוססת על קהילות מעשה ( communities of practice) אינה דבר חדש , אך אחד מגדולי המומחים בעולם ללמידה ארגונית וניהול ידע שיתופי Harold Jarche מקנדה כתב לאחרונה כי חשיבותם של קהילות מעשה בכלל וקהילות מעשה בחינוך הולכת ונעשית ומשמעותית כיום יותר , בימים שבהם העולם נעשה מורכב יותר ומקושר יותר באמצעות רשתות חברתיות. בעיות מורכבות דורש יישום של ידע מפורש והדרך הכי יעילה לכך הוא רב-שיח בין חברי קהילות מומחים . מבחינה זו , הניסיון מלמד , כי קהילות מעשה הצליחו ליצור אינטגרציה טובה יותר של למידה מקצועית. המאפיין העיקרי של קהילות מעשה היא העובדה שהן לא נוצרו ע"י החלטה היררכית או יוזמה של ההנהלה אלא מתוך התארגנות של חברי הקבוצה ומתוך רצונם העצמי להצטרף לקבוצה/לקהילה ( Harold Jarche ).

קהילת חשיבה היא תפיסה חינוכית כוללת, שפותחה במכון ברנקו וייס ומיושמת בבית הספר ברנקו וייס בית שמש. ההוראה והלמידה בקהילת חשיבה מבוססת על שלושה שלבים: שאלה פורייה, מחקר וביצוע מסכם. הפדגוגיה של קהילת חשיבה משלבת כמה גישות ללמידה איכותית: פדגוגיה של שאי לה, למידת חקר, חינוך להבנה, למידה פרטנית ושיתופית, הוראה דיאלוגית, הוראת עמיתים, משוב מחולל למידה ומורה מנחה-מומחה. הוראה-למידה בקהילות חשיבה מביאה, בהכרח, גם לשינוי בעבודת המורים ובמעמדם. העבודה בקהילות חשיבה מביאה לנוכחות רבה יותר של המורה בכיתה.

למעבר של בתי ספר בעולם להוראה מתוקשבת בכיתה 1:1 ( מחשב נייד לכל תלמיד או טאבלט נייד לכל תלמיד) יש השלכות ברורות על ההתפתחות המקצועית של מורים . מרבית המורים המצטיידים בטאבלטים או במחשבים ניידים נדרשים להשקיע רבות בלמידה מקצועית הן כדי להכיר את מגוון היישומים והן כדי לבנות בצורה שונה את מערכי השיעור ופריסת מקורות המידע הדיגיטאליים . אוכלוסיית המחקר הנוכחי ,שנערך בארה"ב , היו מורים לאנגלית בביה"ס תיכון אשר הצטיידו בטאבלטים ועברו ללמד בכיתות מתוקשבות 1:1 ( Towndrow, Phillip Alexander; Wan, Fareed ) .

אחת הבעיות הקשות בהם נתקלים מורים בבתי הספר היא בעיית חוסר העניין של התלמידים בהכנת שיעור הבית ומעורבות נמוכה למדי של התלמידים לגבי בדיקת שיעורי הבית ע"י המורה. מורים מנסים להתמודד עם הבעיה בדרך יצירתית . כך לדוגמא , המורה בביה"ס יסודי בניו יורק הפכה את בדיקת שיעורי הבית לסוגיה שיתופית של קבוצות תלמידים במקום הלמידה היחידנית שהייתה מקובלת עד כה. קבוצת תלמידים בודקת ביחד את שיעורי הבית של חברי הקבוצה. התלמידים עורכים השוואה בין דפי שיעור הבית ומנסים לתקן ולהבהיר סוגיות .

בארה"ב שם מיישמים, בחלק מהמדינות, את סקרי התלמידים בבתי ספר מזה כמה שנים למדו רבות על בעיות יסוד ואילוצים שמקבלי ההחלטות בתחומי החינוך לא היו מודעים אליהם . לדוגמא, 37% מתלמידי כיתות ד' , שהשתתפו במדגם של סקרי התלמידים בארה"ב, טענו כי תכנית הלימודים בחשבון אותה הם לומדים היא קלה מדי ואינה מאתגרת אותם בכלל. עוד נמצא, כי רבים מהתלמידים אינם מאותגרים במקצועות לימוד שונים ולכן רמת מעורבותם הלימודית נמוכה. המלצת המאמר היא להמשיך ולפתח את המתודולוגיה של סקרי תלמידים בארה"ב אשר הוכיחו את עצמם כאמצעי יעיל ביותר לקבלת תמונת מצב על תכניות הלימודים ושיטות ההוראה בבתי הספר ( Ulrich Boser, Lindsay Rosenthal ).