מסוּגלות להוראה

נאוה דקל . "מסוּגלות להוראה", הד החינוך, עמודים 54-55

מחקר של ד"ר אפרת קס מגלה שיש קשר הדוק בין העולם הפרטי־משפחתי לבין תחושת המסוגלות המקצועית של מורות. "אני מציעה לכל מורה", אומרת קס, "לבוא ממקום של חוזק ולבדוק באיזה בית גדלה, מה חיזק את תחושת המסוגלות שלה ומה החליש אותה"

נאוה דקל

ד"ר אפרת קס מדגישה שהיא מושבניקית מכפר ביל"ו, נשואה לאפי ואם לשלושה ילדים. היא הייתה מורה לחינוך מיוחד, עשתה תואר שני בייעוץ חינוכי ודוקטורט באוניברסיטה העברית בנושא תחושת מסוגלות של מורות. כיום היא מרצה בכירה במכללה האקדמית לחינוך אחווה. "הפרטים האישיים האלה חשובים כי מתוך המחקרים שלי הבנתי שאי אפשר להפריד בין האישי למקצועי". חשיבות החיבור הזה בין האישי למקצועי מודגשת בספרה החדש "לא לפחד מהפחד: תחושת מסוגלות אישית ומקצועית בהוראה" (מכון מופ"ת, 2012).

למה הכוונה ב"תחושת מסוגלות אישית"?

"זוהי תחושת יכולת פנימית שיש לכל אחד ואחת מאתנו כאשר אנחנו צריכים להתמודד עם משימה חדשה; ההרגשה של 'אני יכולה להתמודד בהצלחה עם המשימה' או 'אני פוחדת מכישלון ומוותרת'. אלפי מחקרים בתחומים שונים, בעיקר בחינוך, הראו שאדם עם תחושת מסוגלות גבוהה אינו פוחד ממשימות חדשות ומהקשיים שצצים בדרך, מאתגר את עצמו כל הזמן ומגיע להישגים גבוהים. מחקרים הראו שמורה עם תחושת מסוגלות גבוהה משדרת אמון ביכולתם של תלמידיה ומובילה אותם להישגים. הם גם הראו שמורה כזאת היא גמישה והומנית יותר בגישתה לתלמידיה; היא נותנת להם אוטונומיה, רואה בהורים שותפים, אוהבת את ההוראה, מרגישה מחויבות לבית הספר, מאמינה שהיא יכולה להתקדם בו ומקבלת אחריות על הישגי תלמידיה ועל כישלונותיהם".

מה בדקת במחקר שלך?

"ראיינתי עשרים מורות שאפשר לאפיין אותן כבעלות תחושת מסוגלות גבוהה ועשרים מורות בעלות תחושת מסוגלות נמוכה. מצאתי את מאפייני בית ההורים של כל אחת מהקבוצות וכיצד מאפיינים אלה תרמו להתפתחותה של תחושת המסוגלות. המחקר מגלה שישנו קשר הדוק בין העולם הפרטי־משפחתי לבין תחושת המסוגלות המקצועית של מורות. לדוגמה, מורות בעלות תחושת מסוגלות גבוהה מתארות את היציבות שהייתה בבית הוריהן, בעוד שמורות מקבוצת המסוגלות הנמוכה מתארות חוויות של משברים שעברו בילדותן כגון אובדן של הורה או מעברים וניתוק. מורות עם תחושת מסוגלות נמוכה נוטות לעשות השלכה לא מודעת מדמוּת הסמכות בביתן, כלומר ההורים, לדמות הסמכות בבית הספר, כלומר המנהל או המנהלת. מורות אלה, וגם מורות עם תחושת מסוגלות גבוהה, רואות במנהלים מקור חשוב לקידום של מסוגלות או לפגיעה בה".

מהי החשיבות המעשית של המחקר שלך?

"מבחינה מעשית התובנה החשובה ביותר מן המחקר שלי, כמו ממחקרים אחרים בתחום זה, היא שקשה לחיות עם תחושת מסוגלות נמוכה ושאפשר לשנות אותה; אפשר לשנות את ההרגשה של 'אני לא מסוגלת ולא יכולה להתקדם'. שאלת המפתח היא איך כל מורה תופסת את החוויות שעברה. מורות יכולות לבחון את עצמן לנוכח התבחינים שעולים מהמחקר ולראות אילו מאפיינים היו לבית שלהן ועל מה הן צריכות לקבל אחריות ולעבוד. המחקר מאפשר למורה לעשות בדיקה עצמית שלה מול בית הוריה, מול התלמידים שהיא מלמדת ומול ילדיה הפרטיים".

ניסית את זה על עצמך?

"בוודאי. בדקתי ומצאתי שבבית שלי הועברו שדרים של פרפקציוניזם ושהיה לי חשוב להיות ילדה טובה, לרצות את ההורים שלי. מרגע שגיליתי את זה הבנתי שבעבר סירבתי לקבל תפקידים שהוצעו לי כי חששתי לאכזב. רק לאחר שהבנתי זאת, יכולתי להשתחרר מהמעצור הזה ולהתקדם.

לעתים קרובות אנחנו מטילות את האחריות לקשיים שלנו על הסביבה שבה אנחנו נמצאות – המערכת, המנהל, הפיקוח, התלמידים וכו'. אני מציעה אלטרנטיבה לדפוס החשיבה הזה. אני מציעה לכל מורה לבוא ממקום של חוזק ולבדוק באיזה בית גדלה, מה חיזק את תחושת המסוגלות שלה ומה החליש אותה. בסופו של דבר רוב המורות ניצבות באמצע – היו להן חוויות מחזקות ומחלישות. חשוב לאתר את החוויות המחלישות שגורמות לנו לפחד מכישלון. אני, אגב, פונה למורות בלבד, כי המחקר שלי התבסס על ראיונות עם מורות. אני משאירה למורים־גברים לבחון אם הדברים רלוונטיים גם להם".

לחיזוק תחושת המסוגלות
העצות של אפרת קס

עשי רשימה
הכיני רשימה של כל המשימות המקצועיות שאת רוצה להתמודד אתן בעתיד. דרגי אותן ותני לעצמך ציון – מהי תחושת המסוגלות שלי לכל משימה בין 1 ל־6 (אפשר להיעזר בשאלון המופיע בסוף הספר).
תיהני והוקירי
תיהני מתחושת המסוגלות שלך בנוגע למשימות רבות המופיעות ברשימה, הוקירי והעריכי אותה ואל תקבלי אותה כמובנת מאליה.
שני לפי סדר
בנוגע למשימות שבהן תחושת היכולת שלך נמוכה – נגיד פחות מ־3.5 – קחי משימה אחת שבה את רוצה להתחיל ושני אותה. פרקי אותה לתת־משימות והגדירי את ההתנהגות שבעזרתה תתמודדי עם כל אחת מהן. חשוב להתמודד עם תת־משימה ועם המשימה בכללה כמה פעמים עד שתתבסס חוויית הצלחה – ואז לעבור למשימה נוספת.
חפשי אתגר נוסף
לאחר שהצלחת לשנות את תחושת המסוגלות בנוגע למשימה כלשהי, אל תנוחי על זרי הדפנה; חפשי אתגר נוסף – משימה חדשה שיש לשנות את תחושת המסוגלות ביחס אליה. אני ממליצה למורים המתמודדים היטב במרחב הכיתתי להציב לעצמם אתגרים במרחב הבית ספרי. באחד המחקרים שעשיתי מצאתי שבכיתה יש למורים רבים תחושת מסוגלות גבוהה, אבל מחוץ לה – בקשר עם עמיתים, עם הממונים או עם ההורים – תחושת המסוגלות שלהם צונחת.
שני פרשנות
למשל את הפרשנות שאת נותנת לסממנים פיזיולוגיים. לעתים קרובות הלב דופק נוכח משימה חדשה, הפה מתייבש, חולשה תוקפת, אני עומדת להתעלף. במקרים כאלה צריך ללמוד לשנות את הפרשנות ולומר שגופי מגייס את הכוחות החיוניים לעמידה במשימה.
פני לתמיכה
יש שלל גורמים מקצועיים יותר ופחות בבית הספר ומחוצה לו היכולים לתמוך בך נוכח משימה המערערת את תחושת המסוגלות שלך. אל תהססי לפנות אליהם.
חנכי למסוגלות עצמית
מעבר לחינוך עצמי, יש לזכור שמורות הן מחנכות של אנשים צעירים. עם יעדי החינוך החשובים ביותר יש למנות את חיזוק תחושת המסוגלות של התלמידים. תחושת המסוגלות מתחזקת נוכח משימות תובעניות – אל תחששי לדרוש מהתלמידים לעבוד קשה ולהשיג את מה שנראה תחילה כבלתי ניתן להשגה. וזה נכון גם למורי המורים במכללות להוראה; עליהם להביא לבתי הספר מורות בעלות תחושת מסוגלות גבוהה לחינוך ולהוראה. חינוך למסוגלות הוא חינוך האישיות באמצעות מתן אמון ואהבה בצד דרישה למאמץ וציפיות גבוהות.