אקטואליה

פרופ' מייקל אפל הוא אחד מהוגי החינוך הידועים ביותר בעולם. הוא מסופח, בניגוד לרצונו, לזרם המכונה "פדגוגיה ביקורתית", שצמח מספרו של פאולו פריירה "פדגוגיה של מדוכאים". הפדגוגיה הביקורתית חושפת את מנגנוני הכוח והדיכוי שעומדים ביסוד תופעות חברתיות, בכללן החינוך, ומעצבת השקפת עולם חינוכית שמטרתה להקנות לתלמידים יכולת לחשוב באופן ביקורתי, כלומר יכולת לזהות את מנגנוני הכוח והדיכוי שפועלים עליהם ( אסף משולם) .

בשעה שמערכות חינוך ברחבי העולם מחפשות כיוון לחינוך איכותי ולהכשרת דור העתיד של התלמידים היה הראוי להתייחס לרשימה הזו של מיומנויות עתידיות אשר להן יידרשו עובדים בעתיד. הדרישה מגיעה כמובן מארגונים ומתאגידים היודעים דבר וחצי דבר אודות כישורים התורמים לקדמה ולהתפתחות המקצועית של העובד . המיומנות הראשונה היא יכולת מצרפית של הפקת משמעות מפיסות מידע ותהליכים שונים, המיומנות השנייה היא חשיבה מקורית ומותאמת , כזו היכולה לחשוב על פתרונות יצירתיים "מחוץ לקופסא" . ספק אם מערכות החינוך יוכלו לסייע במיומנות זו אצל העובדים העתידיים ( Marcia Conner).

כוונת היוזמה של העורכים היא להחזיר עטרה ליושנה ולשוב לעיסוק במהות החינוך, בציר המרכזי שלו; בשכבת עומק שמתחת ליסודות החינוך או – כל פי דימוי אחר – בשכבה העילית ובספרה הרוחניות שלו. קובץ המאמרים נועד אפוא להשפיע על השיח הציבורי והחינוכי ולהטותו לשאלות היסוד של החינוך – לתכליתו העליונה, לייעודו רחוק-הטווח, לחזונו. החלטת העורכים לכלול בספר מאמרים של מחברים בעלי כיוונים וסגנונות שונים מעשירה את העיון בו, מקנה לו עוצמה ייחודית ומצליחה לעורר בקורא שיח פנימי ביחס לחלקיו השונים. מגוון המאמרים בנושא החינוך הראוי והרוחני יסייע לקורא להכיר את הנושא מזוויות שונות ובממדים שונים. ( ישעיהו תדמור, עמיר פריימן (עורכים)

סקר קצר של תפיסות מוכיח, כי מרבית האנשים מפרשים טכנולוגיה ככלים, במיוחד כלים ומכשירים משוכללים. אלה שעוצרים לחשוב על ההגדרה יותר לעומק עושים צעד נוסף וטוענים שהטכנולוגיה היא ידע המיושם לייצור כלים ומתן פתרונות מעשיים לצרכים אנושיים. אך הגדרה זו אינה כוללת את מלוא ההיקף של מהות הטכנולוגיה, כשם שיצירה מוסיקלית או אפילו היכולת ליצור אותה אינם מגדירים את מלוא ההיקף של מהות המוסיקה. הטכנולוגיה היא תהליך חשיבה ועשייה מורכב, ספירלי ותמידי, הנובע מצורך בסיסי המייחד את האדם: לתת מענה לצרכיו ולשפר אותו, שוב ושוב ללא לאות, הפסקה או סיפוק. בחינת היכולת הטכנולוגית מגלה כי היא מורכבת ממערכת שלמה של כישורים, ששום יצור חי אחר אינו מפגין.מסיבות תרבותיות-היסטוריות, פיתוח תבונה טכנולוגית בחינוך עדיין נתפסת כחינוך סוג ב'. אנחנו עדיין מתעקשים להנחיל פריטי ידע ולהשתמש בשיטות ואמצעי הוראה מסורתיים ועיוניים במהותם, מבלי לעצור ולחשוב באופן אמיץ וכן מה מכל זה עדיין נדרש – ומדוע ( ליאת בן דוד) .

לציוני המיצ"ב אין שום משמעות עבור התלמיד והם אינם נכללים בסיכום הישגיו. המבחנים בודקים את הישגי בתי הספר ומודדים את מערכת החינוך כולה. ומכאן שהמנהלים והמורים שמכינים את התלמידים לבחינות הללו למעשה מפקיעים מהילדים את החינוך שלו הם זכאים כדי להיראות טוב בעיני משרד החינוך. זה כל הסיפור. אינטרסים צרים של מורים ומנהלים מפוחדים מפני התוצאות, כל אחד לחוץ מאלה שמעליו, וכל כובד המשקל הזה מונח על כתפיהם הצרות של התלמידים ( נורית קנטי) .

תקציר של ספר עיון חדש בנושא יישומי למידה מתוקשבת. השנתון ( אסופת מאמרים של מיטב המומחים לתקשוב חינוכי באר"ב ) מציע תוכן מגוון הכולל חלק מהתובנות העכשוויות ביותר ומהפרקטיקות הטובות ביותר שיסייעו הן למחנכים והן למנהיגי למידה במקום העבודה לפנות לנושאים של תכנון ויישום, כמו גם נושאים של אסטרטגיה ושל תרבות. השנתון דן במגמות המופיעות במדיה החברתית; מציג לראווה את החדשנות של למידה מתוקשבת; מציג את הפרקטיקות העכשוויות הטובות ביותר; מתמודד עם התמונה הגדולה, סוגיות אסטרטגיות; ומספק הרבה מאוד עצות וטכניקות שימושיות (Encodi, 2012).

מבין ספרי המחקר על נערים בבית הספר ותהליכי גיבוש זהותם ספרו של החוקר האוסטרלי John Whelen ראוי לציון . הספר עוסק במחקר אתנוגרפי שהתבצע לאורך שנתיים (2004-2003) באוסטרליה, הבוחן כיצד נערים חווים את בית הספר. המחקר נערך בקרב שתי קבוצות של נערים בחטיבת הביניים. קבוצה אחת היא של נערים הנראים מנותקים מבית הספר והשנייה של נערים הנתפסים בעיני מוריהם כמופת של ערכי בית הספר. בספר משולבים סיפורי חוויות של נערים, ממצאים מדיונים ארוכי טווח עם נערים, וחקירת הרצונות השאפתניים של נערים מסוימים בלימוד ( John Whelen) .

פרויקט השאלת ספרי לימוד מתעלם ובעיקר מעלים מעיני כולנו את השיח החשוב שצריך להתפתח בישראל על אופי ותכני תהליכי הלמידה וההוראה בבית הספר. שיח זה אינו רק ענין כלכלי ואסור שיהיה בן ערובה, אפילו לא בידי המחאה החברתית. התכנים שהתלמידים לומדים בבית הספר הישראלי צריכים להיות עדכניים ומעודכנים ואסור שיתקבעו בספרי לימוד מיושנים שיהיו מרופטים ויועברו מיד ליד בבתי הספר ואשר אסור יהיה עתה להחליפם לעיתים קרובות בגלל גורם אחד – חיסכון בכסף. החשש הכבד הוא מכך שעקב פרויקט השאלת ספרי לימוד יירכשו על ידי חלק מבתי הספר לאורך שנים ספרי לימוד אשר לא רק ימלאו את המחסנים של בתי הספר אלא גם יהיו בשימוש התלמידים ולא ניתן יהיה להחליפם בגלל כללים כאלה ואחרים ( אריה קיזל) .

באמצעות אנלוגיה ללמידת משחק והוראת משחק (בייסבול, כדורגל וכו´) חושף פרופסור דייויד פרקינס את התנאים החיוניים ביותר ללמידה ואת העקרונות היעילים ביותר להוראה. התנאי הראשון ללמידה והעיקרון הראשון להוראה הוא מכלול. תלמידים לומדים היטב כאשר הם מבינים את המכלול שאליו שייך התוכן הנלמד; מורים מלמדים היטב כאשר הם מאפשרים לתלמידים להבין את המכלול ( דיוויד פרקינס) .

התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי המחסור במורים אינן הולמות את המידע ביחידות כוח האדם של משרד החינוך. פערים אילו יוצרים את הצורך לבחון את סוגיית המחסור במורים באופנים נוספים.ההנחה היא שהסיבות לפער שבין חיזוי הלמ"ס והנתונים שבידי משרד החינוך נובעות מפעילויות רבות המתרחשות בין כותלי בית הספר על מנת להתמודד עם בעיית המחסור במורים. על כן, מטרתו של מחקר זה היא ללמוד על סוגיית המחסור במורים מנקודת מבטם של בתי הספר והמחוזות וכן לאתר את האסטרטגיות שבתי הספר מפעילים על מנת להתמודד עם החוסר (ניצה-שמידט ורות זוזובסקי, 2012).

המחברת סוקרת את הספר Empathy in Education מאת בריג'יט קופר (Bridget Cooper). המחברת טוענת כי קופר מספקת תובנות עמוקות לגבי הצגה וטיפוח של הבנה אמפתית בקרב תלמידים ומורים בבתי ספר יסודיים בבריטניה. המחברת טוענת כי מעל לכול, קופר מצביעה על הפערים בספרות לגבי תפקידה של האמפתיה בחינוך, בייחוד על הצורך לפתח תיאוריה לגבי רגש "במונחים של תהליך ההוראה והלמידה" (עמוד 2). היא מספקת רציונל יסודי לגבי התפקיד והפריסה של אמפתיה על-ידי מורים בבתי ספר ועושה עבודה טובה במיוחד בהארת על ההשלכות הגדולות של אי-טיפוח תחושה המוקדשת לאמפתיה בחינוך בילדות ( Jennifer Van Tiem, 2012).

סוגיית שיעורי הבית ממשיכה לעורר ויכוח ברחבי העולם . קמפיין שצובר תאוצה בצרפת טוען כי שיעורי הבית חסרי תועלת ומגבירים את אי-השוויון: "אם התלמיד לא הבין בכיתה, הוא לא יבין גם בבית". "אם הילדים לא מצליחים לעשות את המטלות בבית הספר, אין סיבה שהם יצליחו בכך בביתם", אומר ז'אן-ז'אק חזן, נשיא FCPE, אגודת ההורים הגדולה בצרפת, שמייצגת הורים ותלמידים ברוב מוסדות החינוך במדינה. "מבקשים מההורים לעשות את העבודה שצריכה להיעשות בכיתות הלימוד " ( קים וילשר | גרדיאן).

מחקר חדש שנערך על-ידי צוות של מדענים מבית לרפואה באוניברסיטת סטנפורד (Stanford University's School of Medicine), בהנחיית פרופסור וינוד מנון (Vinod Menon), מראה שתפקוד המוח אצל ילדים צעירים בבית הספר היסודי הסובלים מחרדה ממתמטיקה שונה מאשר אצל ילדים שאינם סובלים מחרדה כזו (Julie Rasicot).

מאמר מעניין של המורה דביר קפלן , המלמד בביה"ס ולכן זווית הראייה שלו חשובה לא פחות מאלו שחובשים את ספסלי האקדמיה. במדינת ישראל, נכון לשנת 2012, התופעה הבלתי רצויה במערכת החינוך טמונה במטרתה הבלתי פורמלית. מטרה זו, שאינה מצוינת במפורש בחוק המתייחס למטרות החינוך של המדינה, הינה השימוש בבחינות הבגרות כמנגנון סינון למערכת ההשכלה הגבוהה. כיום תעודת הבגרות בכלל ובחינות הבגרות בפרט משמשות ככלי עזר במערך הסינון האקדמאי. המערכת החינוך ניתן להצביע על תופעות בלתי רצויות מולן רבות. החל ממורים שחוקים וכלה במערכות פדגוגיות שאינן עומדות במבחן הזמן, אך יותר מכל, ניתן לומר שהתופעה הבלתי רצויה הגדולה ביותר טמונה בחוסר הסקרנות, היצירתיות ואי פיתוח ההבנה והחשיבה בקרב התלמידים ( דביר קפלן) .

יורם אורעד, העורך הפדגוגי של רשת "שלובים" שואל מדוע אנו כה נחרצים בגישתנו החיובית כלפי המבחנים הללו ובכמיהתנו הבלתי מתפשרת להשיג בהם דירוג גבוה ככל האפשר. במאמר מרתק שפורסם בדצמבר האחרון בהד החינוך (יולי תמיר , "פדגוגיה בנקאית: מה עושים המבחנים הבין־לאומיים לחינוך?" ,הד החינוך , דצמבר 2011, כרך פ"ו , גיליון מס' 02) מותחת יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר, ביקורת על המבחנים הבינלאומיים. יולי תמיר מסבירה שהטענה של מובילי ותומכי המבחנים הבינלאומיים על כך שקיימת קורלציה בין הצלחה בהם לבין צמיחת הכלכלה, איננה מדויקת.

נושא היחסים המקוונים בין מורים לתלמידיהם אינו אמור להיות מוסדר בחוק מדינה אלא בהנחיות אתיות, מקצועיות או ארגוניות. מה גם שמרבית המורים מבינים אינטואיטיבית שיחסי חיברות בינם לבין תלמידיהם אינם נאותים ונמנעים מכך, למרות שגם תלמידיהם וגם הם עצמם חברים באותה רשת חברתית (ושאלת החברות של ילדים קטנים ברשתות החברתיות היא סוגיה סבוכה הדורשת דיון נפרד). יתרה מכך, חוק זה בארה"ב מתייחס נקודתית לנושא ההטרדה או הניצול המיני של ילדים ולא להשלכות של עצם קיומם של יחסי מורים – תלמידים ברשתות חברתיות, היות וההשלכות הן נרחבות יותר וחלות גם על המורים ולא רק על התלמידים ( חלבה-עמיר , שרון) .

המחבר סוקר את הספר "I Used to Think..And Now I Think..: Twenty Leading Educators Reflect on the Work of School Reform" וכותב ביקורת עליו . המאמרים דנים בהיבט חשוב, אך שנידון לעתים רחוקות, של המאמצים לערוך רפורמה בבית הספר: ניתוח רפלקטיבי ביקורתי של הקשר בין החוויות שלנו לפרשנויות שלנו לאותן חוויות. (George H. Pegeas).

שלוש שאלות לפחות צריך לשאול על בתי הספר הניסויים (או החדשניים או פורצי הדרך): מה זה בכלל בית ספר ניסויי; מדוע חלק גדול מבתי הספר הניסויים חוזרים להיות בתי ספר רגילים לאחר תקופת הניסוי; ומדוע אין להם כמעט השפעה על מערכת החינוך. הנה שלוש תשובות אפשריות על שאלות אלה. מאמר פתיחה חשוב של ד"ר יורם הרפז , עורך הד החינוך .הגיליון עוסק בחדשנות של בתי הספר הניסויים ושואל האם מערכת החינוך יכולה ורוצה ללמוד מהחדשנות של בתי הספר הניסויים ? ( יורם הרפז) .

בספר זה מובא סיפור המעשה של הסמינר העברי הראשון בארץ ישראל, סמינר לוינסקי, בשלושת העשורים הראשונים לקיומו, השנים המכוננות שבהן נוצר "יש מאין". סיפור המעשה היה אופייני לכלל העשייה של התנועה הציונית והיישוב בארץ בבחינת "נעשה ונשמע", ונשען על שני ממדים:ממד הערכי-ציוני-חינוכי, שהתמצה בהצבת השפה העברית והמקצועות העבריים בדרגת חשיבות גבוהה ביותר ובטיפוח הזיקה של העם לארצו באמצעות לימודי טבע, חקלאות, ידיעת הארץ וטיולים ) נעמי מדרשי) .

יורם אורעד , העורך הפדגוגי של רשת " שלובים" , מדגיש במאמרו את תסכולם של מורים רבים במערכת החינוך ולא רק במקצוע התנ"ך אלא במקצועות רבים נוספים. בתחילת המאה העשרים ואחת, כאשר האינפורמציה גלויה לעין כל ובכמויות, עושר ומגוון עצומים, המתחדשים במהירות בלתי רגילה, האם יש עוד מקום לבחינות הבגרות? ולפחות, האם יש מקום לבחינות בגרות במתכונתן הקיימת? בחינות אלה מסתמכות בעיקר על קליטת מידע (ולא בהכרח בניית ידע), כמעט ללא עיסוק במיומנויות חשיבה, דבר הנחוץ מאד בעידן שלנו .