אקטואליה

שחיקת מורים ונשירה מהוראה מעסיקים רבות חוקרים, חינוכאים ומקבלי החלטות. בשנים האחרונות החל להעסיק את החוקרים גם המושג זהות מקצועית והקשר שלו לשחיקה. בספר זה תשעה מחקרים שנערכו בעשור האחרון. המחקרים מבקשים להשוות בין קבוצות שונות של מורים ביחס לזהותם המקצועית, לשחיקה שלהם ולקשר שבין הזהות המקצועית והשחיקה (שרגא פישרמן).

ספר זה דן בשאלת הסמכות החינוכית בבית הספר על רקע מעמדה המתערער בישראל ובכלל העולם המערבי. הספר מאיר ומבהיר את מושג הסמכות החינוכית מזוויות ראייה מגוונות, ומראה שלא ניתן לקיים את הפעילות הבית-ספרית ללא סמכות חינוכית. הוא מצביע על הפיחות ועל המשבר שחלו בסמכות זו בתקופתנו ועל הגורמים האחראים לכך, ומבקש לתלות את שורשי המשבר העכשווי בסמכות החינוכית בהלכי הרוח המצויים בליבת תפיסת העולם הפוסט-מודרניסטית ובאידאולוגיות הכלליות והחינוכיות הנגזרות ממנה, ומשפיעים על המציאות הפוסט-מודרנית. בחלקו האחרון של הספר מוצגת ביקורת על גישות שונות העוסקות בניסיונות שיקום הסמכות החינוכית, והוא מסתיים בפרישת מצע תאורטי לבנייה מחודשת של מושג הסמכות החינוכית בתנאי המצב הפוסט-מודרני (ערן גוסקוב).

ערכים ופרקטיקות של קיימות הם "הנושא החם" במדינות רבות. גם בישראל הולכות ומתרחבות יוזמות עירוניות, קהילתיות ופרטיות להנחלתה של תודעת הקיימות. במציאות המתהווה, שיתוף קהילתי, אחריות סביבתית וצדק חברתי הם גורמים דומיננטיים בתהליכי השינוי לקראת חברה מקיימת. הספר אתגר הקיימות עניינו בפרישה רחבה של הקיימות כתפיסת עולם רב-תחומית, רעיונית, ערכית וחינוכית, אשר כורכת יחד סוגיות סביבתיות, חברתיות ואזרחיות. מטרתו העיקרית היא הנחלת תודעה אזרחית פעילה וביקורתית הנדרשת בחברה דמוקרטית בת-זמננו. הוא קורא לאקטיביזם סביבתי, חברתי וחינוכי, מעמיד אתגרים קונקרטיים ומציע פתרונות ויישומים (אילנה אבישר).

הספר מדברים אקטואליה: אוריינות תקשורת מציג בהרחבה את נקודות ההשקה שבין המדיה למציאות החדשותית והאקטואלית, ואת חלקן של שתי אלו בעיצוב האקטואליה בעיני הציבור. הספר מעוגן בתחום החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית, ומטרתו להכשיר אנשי חינוך להיות סוכני שינוי ותקשורת משמעותיים לקהל הצעירים בעולם המידע של המאה ה-21, עידן המדיה הדיגיטלית והרשתות החברתיות. הדגש בספר מושם על שילוב בין ניתוח והבנה ביקורתיים של טקסטים מגוונים במדיה לבין התנסות בהפקה וביצירה של טקסטים חדשים. מטרתו לחנך צעירים להיות אזרחים מעורבים ופעילים בחברה ו"אזרחי רשת" – באמצעות שימוש מושכל ואקטיבי במדיה. תפיסת החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית היא צורך השעה עבור מורי מורים, מורים וצעירים, המתמודדים עם האפקטים הווירליים של החיים במרשתת ועם סוגיות אתיות וערכיות שהסביבות המגוונות של התקשורת מעוררות (מירה פוירשטיין).

הדו"ח המוגש כאן הוא פרי יזמה של הוועדה הקבועה של מל"ג-ות"ת למדעי הרוח, שתפקידה לפקח על כלל היזמות של מל"ג-ות"ת בתחום מדעי הרוח ולייעץ בהתוויית מדיניות אשר תקדם את התחום ותבטיח את שגשוגו. כבר בראשית דרכה נוכחה הוועדה לדעת שבתחום מדעי הרוח חסר מסד נתונים מקיף ועדכני שניתן לקבל ממנו תמונה ברורה על מצבם של מדעי הרוח, ושעל בסיסו ניתן לקבוע מדיניות ולהמליץ על דרכי פעולה. הדו"ח משקף את עמדת הוועדה, שדרושה ראייה כוללנית של התחום ולא ניתן להבטיח איתנות בת-קיימה למדעי הרוח בהשכלה הגבוהה במנותק מהנעשה בזירות אחרות. לכן, הדו"ח כולל נתונים על מדעי הרוח בהשכלה הגבוהה בהוראה ובמחקר – כולל במכללות האקדמיות ובמכללות להוראה – בחינוך העל-יסודי ובזירה הציבורית (יוכי פישר ואדם קלין אורון).

פרשת הקישון חשפה קשר אפשרי בין שהותם של לוחמי חיל הים ודייגי הקישון במי הקישון, המזוהמים משפכי המפעלים הפטרוכימיים, לבין ריבוי התחלואה בסרטן. העדויות בפרשה זו, ההכחשות, הגילויים, ההכרה בהעדר יכולת להביט במה שנשאר מתחת לשכבות של עכירות, טלטלו את אושיות היסוד של ישראל כחברה בעלת קוד מוסרי ערכי משותף. סמדר בן-אשר מציגה נקודות מבט שונות המעומתות זו עם זו באמצעות עדויות לוחמים ומפקדים, הורי הלוחמים ששברו את השתיקה או ששמרו עליה, הדייגים, חברי ועדת החקירה, אנשי משפט, מומחים ותקשורת. הדילמות המוצגות מאפשרות פיתוח שיח חברתי נוקב, העשוי להביא לבנייה משותפת של חברה המעמידה בין ערכיה ערבות הדדית, שוויון וצדק. הספר הוא מסמך המציג כתיבה מחקרית מורכבת, שבו ארוג נרטיב אישי, כואב, פולח ומעודן (סמדר בן-אשר).

ניתוח זיכרונות ילדות בגישה אדלריאנית הוא טכניקה מרתקת, עוצמתית ומפתיעה. אדלר התעניין דווקא במה שהמטופלים בחרו לגלות, ולא להסתיר, בזיכרונות שלהם. הוא ראה בזיכרונות המוקדמים מטפורות הפותחות צוהר להבנת אישיותם שלה מטופלים, מייצגות את המתרחש בחייהם בהווה ומנבאות את התנהלותם בעתיד. הספר מציע סקירה מקיפה של העבודה עם כלי מרכזי זה בפסיכולוגיה האינדיווידואלית – הלכה ומעשה (גיסי שריג).

ספרה של אתי חגי מציג תשתית רעיונית המציעה משמעות לעשייה חינוכית – כינון אדם כתכלית וכיסוד לקיומה של חברה, לקיומו של עולם. למעשה מדובר בפיתוח סובייקט שעצמיותו נוכחת באופן אותנטי, יוצר, ממומש ומסופק; סובייקט נראה ורואה "אחר", אשר בוחר בנטילת אחריות כעמדה אתית, תוך כדי כך שהוא חווה את עצמו כחלק מקיום רחב, כולל, הוליסטי. "אפיון זה של המעשה החינוכי", כך כותב פרופ' שלמה בק, פילוסוף חינוכי, "שונה מהתפיסה הרווחת שקושרת בין חינוך לידע, בין ידע לציונים, והוא מחייב הבהרה (למה בדיוק הכוונה) והצדקה (מדוע הוא נכון). הספר מתמודד עם שתי משימות אלה בהצלחה. הוא דן בשאלה מיהו האדם, ומדגיש את חיפוש המשמעות כמאפיין המרכזי של חייו (אתי חגי).

החינוך הוא משרתם של שלושה אדונים — אדון חברה, אדון תרבות ואדון יחיד. כל אדון כזה מייצר מגה־נרטיב חינוכי התומך במטרת חינוך שהוא רוצה לקדם; והם לא הולכים יחד (יורם הרפז).

בספר זה הכותבות מציעות דרך הוראה על פי מודל "מעגל ההפנמה", מודל המאפשר מסגרת מובנית של הוראה משמעותית ורלוונטית הן לתלמידי החינוך המיוחד הן לתלמידי החינוך הרגיל. הספר מתמקד בדרכי חינוך והוראה שפותחו עבור תלמידים עם לקויות מורכבות בדרגות חומרה שונות, כגון: לקות קוגניטיבית, שיתוק מוחין, נכות גופנית, לקויות על רצף האוטיזם, הפרעות נפשיות והתנהגותיות, לקויות למידה ולקויות חושים מורכבות. תלמידים אלו לומדים במגוון מסגרות חינוך, מקצתם במסגרות נפרדות של החינוך המיוחד, כמה מהם במסגרות המשולבות כחטיבות בבתי ספר רגילים ואחרים משולבים פרטנית בכיתות הרגילות. כיווני הוראה אלה, שפותחו עבור לומדים עם צרכים מיוחדים, התגלו כמתאימים ורלוונטיים ליישום הן בכיתות משולבות הן בכיתות רגילות (פנינה שביט ושונית רייטר).

הספר מסורות וזרמים במחקר האיכותני: תפיסות אסטרטגיות וכלים מתקדמים מציג לפני הקורא הישראלי מגוון סוגות מעודכנות במחקר האיכותני למתקדמים, כאלה שהן רלוונטיות לתחומי דעת מגוונים – החל בחינוך ובעבודה סוציאלית, דרך פסיכולוגיה וסוציולוגיה וכלה בספרות, בתאטרון, בארכיטקטורה, במשפטים ועוד. כותבי האסופה הם מיטב החוקרים בארץ, שכל אחד מהם תרם לספר ממומחיותו ומניסיונו על בסיס מחקר בין-לאומי מעודכן ובזיקה להקשרים הישראליים. פרקי הספר חושפים קשת רחבה של נושאים, ביניהם אתנוגרפיה בחינוך, פרשנות, פוסט-מודרניזם (לרבות תאוריות על קבוצות מודרות), מחקר נרטיבי, מחקר הרמנויטי, שילוב גישות (mixed methods), ניתוח נתונים לפי תאוריה מעוגנת בשדה, חקר מקרה, מחקר פעולה, אתיקה וכתיבה במחקר איכותני (נעמה צבר-בן יהושע).

מדוע מערכת החינוך הישראלית מאוהבת במוסרנות הטבועה ב"קבלת השונה"? משום שהגדרת השונה מחזיק כדבק את כל הנותרים – השייכים לזהות הלאומית שלי, הג'נדרית שלי, השבטית שלי. היא מאפשרת את קיומו של בית, של זהות מובחנת מזו של ה'שונים'. בבסיסה של ההשקפה הישראלית הלוקה לעתים בחוסר הומאניות לטעמי עומד הניסיון לייחד על ידי סימון ה'שונה' כמאיים, כאויב, כזה שצריך "לסובלו", "לכבדו" כביכול אבל בלא הסרת ה"שונות" שלו משום שהיא מאפשרת את הקולקטיב והגדרת תנאי המאבק שלנו באותו שונה שהוא כאמור מאיים (אריה קיזל).

ספר ראשון היוצא לאור בעברית, הסוקר ומנתח בצורה מקיפה היבטים שונים של תהליך האינטרנציונליזציה במערכת החינוך בישראל. הספר עוסק במדיניות ובמנהל החינוך בהקשרים גלובליים, בין-לאומיים ובין-תרבותיים, ומציע תמונה עדכנית ורב-גונית של חזית המחקר בתחום זה. פרקיו התאורטיים מספקים הבנה מעמיקה של הנושא ודנים בהשפעת הגלובליזציה על החינוך, תוך התמקדות במערכת החינוך הישראלית. הספר מיועד לכל העוסקים והמתעניינים בחינוך, ובמיוחד לחוקרות ולחוקרים בתחום זה (מירי ימיני).

אושרה לרר שייב, מנהלת היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך, נתקלת לא פעם בהרמת גבה מצד מי שסבור שנשים כבר שברו מזמן את תקרת הזכוכית. המציאות, היא אומרת, שונה – ונשים עדיין נאבקות לתפוס מקום ראוי בחברה, בכלכלה ובמוסדות השלטון. ההטיה המגדרית, לדבריה, מתחילה כבר בגיל הגן – וזה המקום להתחיל לעקור אותה מהשורש (תמירה גלילי, 2015).

משרד החינוך ישיק השבוע את התוכנית "האתגר 5", שתאפשר לתלמידי תיכון "ללמוד מרחוק", ולמורים לעקוב אחרי התקדמותם. "אנחנו רוצים להראות שאפשר ללמד אחרת, לעשות כיתה 'הפוכה'. זו פדגוגיה חדשה". השר בנט: ה'מוקים' מאפשרים לכל ילד ללמוד מתמטיקה דרך המחשב (שחר חי).

תלמידים מצטיינים במתמטיקה לא בהכרח מצטיינים גם בתחומים אחרים; המתמטיקה הנלמדת בבית הספר אינה מסייעת הרבה לחיים מחוץ לבית הספר; תלמידים שאינם מצוידים ביכולות מתמטיות מולדות (והם הרוב הגדול) יתקשו במתמטיקה חרף מוריהם המצוינים. חלק ראשון מתוך שניים (יורם הרפז).

חוקרים באוניברסיטה אמריקנית מצאו כי תלמידות תיכון משקיעות מדי שבוע כשעה יותר בהכנת שיעורי הבית שלהן לעומת הבנים בני כיתתן. המחקר, אשר פורסם בחודש שעבר ב-Educational Researcher, ניתח נתוני רשימות יומן מסקר אמריקני לגבי שימוש בזמן (American Time Use Survey) ונתונים מסקר שנערך במסגרת מחקר אורך חינוכי בשנת 2002 (Educational Longitudinal Study of 2002). המחקר מצא פער מגדרי של כ-1.2 שעות של זמן למידה שאינה בית-ספרית בשבוע. בנים הקדישו בממוצע 4.33 שעות בשבוע לשיעורי הבית, בעוד שבנות עבדו 6.33 שעות (Cooper, Lovey, 2015).

קוראי הספר מוזמנים להצטרף אל חוקרת ישראלית, שתחום מומחיותה הוא הכשרת מורים, למסע מחקר בן ארבעה וחצי חודשים בבית ספר לחינוך באוניברסיטה אמריקאית. שהייה ארוכה כזו היוותה חוויה אישית־מקצועית ייחודית העמוסה באירועים ובהתנסויות ואפשרה לבצע מחקר מעמיק ורחב. כניסה של חוקרת, חברת סגל ותיקה בהכשרת מורים, למוסד שליבת עיסוקו דומה, הציבה אתגרים מרתקים וחשפה הבדלים בין תפיסות עולם מקצועיות ובין דרכי ההתנהלות ואופני העבודה של אנשי הסגל (לאה שגריר).

בהמשך לפרסום הדוח המתריע על כך כי רוב התלמידים לומדים מקצועות שלא יהיו קיימים בעתיד, כותב יורם אורעד במאמרון בבלוג שלו ש"כדי שהתלמידים של היום, שיהיו בעוד שנים בוגרי העתיד, יהיו מוכנים לכך צריך לחשוב כיצד להכינם אל העתיד הן במישור הפרקטי והן במישור הרגשי, לא רק משום שרוב העבודות כבר לא יהיו קיימות אלא גם משום שאלה שיישארו על כנן (עבור בני אדם) יצריכו הסתגלות לשינויים מהירים מאד" (יורם אורעד).

מחקר זה בוחן כיצד מכוני החג שנוסדו בקיבוצים: "המכון להווי ומועד" בקיבוץ רמת יוחנן ו"ארכיון החגים הבין-קיבוצי" בקיבוץ בית השיטה תרמו לפיתוח החגים היהודיים בקיבוץ. המחברת בוחנת את היעדים ואת התכנים ואת הגישות שמאפיינים את הנחלת הידע לגבי החגים היהודיים בקיבוצים (פז אלניר, 2015).