אקטואליה

מדינת ישראל מתאפיינת במרקם חברתי-תרבותי ייחודי ביותר. ההטרוגניות החברתית והתרבותית הביאה ליצירתם של חמישה שסעים מרכזיים בחברה הישראלית, שסעים אשר משפיעים על בני הנוער בישראל: השסע הלאומי, השסע האתני, השסע הדתי, השסע המעמדי והשסע הפוליטי. מבין כל אלו, שסע הלאומי הוא השסע המרכזי בחברה הישראלית. שסע זה מעצב את מערכת היחסים בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. מאמר זה יכול אפוא להיחשב למחקר חלוצי. מטרתו היא לתאר ולהבין את דרך תפיסתם של תלמידי כיתות י"ב ערבים בישראל – מוסלמים, נוצרים ודרוזים – את זהותם, את מידת הזדהותם עם המדינה, את התרבות היהודית ואת מידת השתלבותם בחברה הישראלית. שאלות המחקר: שאלת המחקר המרכזית הייתה כדלקמן: איך התלמידים הערבים תופסים את השתלבותם בחברה הישראלית ובתרבות היהודית?(אבו-עסבה, חאלד, ג'יוסי וורוד ונעמה צבר-בן יהושע ).

מדינות רבות כבר הכירו בכך שחייבים לקיים מסגרות השתלמות למורים ומנגנון מפקח על לימודי חובה כתנאי להמשך החזקה ברישיון הוראה, ולקידום במערכת. בבריטניה למשל נקראת מסגרת זו NCSL. בהיעדר מסגרות כאלה, מערכת החינוך תמשיך להימצא במגמת נסיגה. הכותב, מנהל ביה"ס לשעבר, סבור כי יש להתחיל לבנות את מסגרות ההשתלמות המתאימות ואת המוסדות שבהם יִלְמד מנהל בית הספר גם הנהגה פדגוגית, ובמקביל יוכשרו שם רכזי המקצוע, עמם הוא אמור יהיה לעבוד. כך בהדרגה ובמשך כמה שנים תקום בבתי הספר ההנהגה הדידקטית אותה אנו חסרים כל כך עתה. הנהגה זו תקנה למורים כלי עבודה שכרגע אינם נמצאים בארגז הכלים שלהם ( צבי גלאון).

לשאוב כוחות מבפנים . ספר חדש העוסק בהתמודדות של מורים בביה"ס והמוטיבציה שלהם להמשך ההתמודדות נוכח סכנת השחיקה. נוכח התופעה הגוברת של פרישת מורים חדשים ( בארה"ב 50% מהמורים פורשים ממקצוע ההוראה בתום שנה או שנתיים ) מנסים עורכי הספר להציב תובנות עם התמודדות מורים עם מקצוע ההוראה התובעני. בספר כותבים עשרות מורים כיצד התגברו על הקשיים וכיצד שאבו כוחות מבפנים כדי להפוך את מלאכת ההוראה למרוממת ומאתגרת. הנרטיבים האישיים של המורים הכותבים בספר זה מייצגים תובנות שכל מורה ראוי שיתאזר בהם ( Audrey A. Friedman and Luke Reynolds ).

מאמר מעניין של פרופסור נמרוד אלוני ובו הוא סותר את מרבית טענותיו של הספר החדש של פרופ' איימי צ'ואה, "הימנון הקרב של אמא נמרה", הוצאת מודן." הספר מתאר בפשטות ובעוצמה את הדילמות בין חינוך סמכותי ומכוון (אותו היא מכנה בשם הקוד "חינוך סיני") לבין אנרכיה והפקרות (שמכונות בפשטות "חינוך מערבי"). בלשון הרחוקה מלהיות תקינה-פוליטית, מאשימה המחברת את ההורים המערביים בפינוק מחליא, בהזנחה מדעת, בפחדנות ובהובלת דור שלם של צעירים אל בינוניות ושיממון אינטלקטואלי וחברתי.

הספר אוריינות חזותית בפעולה: חינוך בעידן החזותי מציע להטמיע את המרכיב החזותי בכל תחומי הלימוד, לא רק בשיעורי האמנות, ולהפוך אותו לרכיב משמעותי בעל נראות גבוהה במערך הלימודים. דגש מיוחד מושם על קריאה ביקורתית של טקסטים חזותיים. כיוון שבעולם של ימינו ילדים "מוצפים" בטקסטים חזותיים, ומשך הצפייה שלהם במסכים חזותיים למיניהם עולה על כל דמיון, הצורך בקריאה ביקורתית של טקסטים אלה הוא הכרחי. הפרק הראשון בספר דן בטקסט החזותי, באפשרויות הקריאה שלו ובנחיצותו העכשווית במערכת החינוך. הפרק השני מתמקד בתמונה באמצעות תצלומים עיתונאיים ותצלומים אישיים. בפרק השלישי נידונה התרבות החזותית הפופולארית, והפרק הרביעי מציע יישומים של תכנית הלימודים בדיסציפלינות למיניהן ( רחל שליטא, אריאל פרידמן , רות הרתאן ).

רשת אורט קדמה למשרד החינוך בתשלום מענקים למורים מצטיינים. זה שלוש שנים שהיא מפעילה בבתי הספר שלה מערכת חדשנית לתמרוץ בתי ספר מצטיינים, מנהלים מצטיינים ומורים מצטיינים. אבל יש לציין כי ברשת אורט המורים המצטיינים אמיתיים, ולא מחצית מהאוכלוסייה. לכן אצלם רק 10% מהמורים מקבלים בונוס הצטיינות מדי שנה. כדי לזהות את אותם 10% מצטיינים באמת, בנו ברשת אורט מערכת למדידת ביצועי המורים בבתי הספר של רשת אורט. במכוון אין מדובר במערכת מורכבת מדי. ההצטיינות של מורים מתבססת על חמישה מדדים: ציוני התלמידים, שיתוף פעולה עם שאר המורים (המלצות של מורים עמיתים), תרומה לפעילויות השונות של בית הספר (הערכת מנהל), התקדמות מקצועית (שעות השתלמות) והתרשמות כללית של הנהלת בית הספר מהתפקוד של המורה. חמישה מדדים ששניים מהם הם כמותיים והשאר מבוססים על הערכת עמיתים והערכת ההנהלה. את כל אלה ביחד משקללת ועדה מיוחדת שבה חברים נציגים מהמורים, נציגים מהנהלת בית הספר וכמובן – מנהל בית הספר עצמו.

הטענה המרכזית הנבחנת במאמר זה היא כי מערכת החינוך, וליתר דיוק גייסות של פקידים ומפקחים, מגובים בכוח פוליטי רב ובוועדי עובדים המונעים מאינטרסים זרים, בנו מערך מורכב ומתוחכם של מנגנוני דיכוי פסיכולוגיים ופרקטיים כלפי המורים. בחינה זו התבצעה באמצעות התייחסות לאירוע שארע בבית הספר בו מלמד החוקר, אירוע פתאומי, שקשה להחיל עליו אוטומטית את ההנחיות המקובלות. רק כאשר אירוע כזה מתרחש, ניתן לבחון את ההתמודדות של המורים מול מה שנחזה בעיניהם כסמכות, ולנתח את הדרך שבה הם מקבלים החלטות תחת לחץ אל מול אותה סמכות. לאחר שייפרסו אירועי המקרה, ייבחנו תגובותיהם של המשתתפים השונים ואת הסיבות שהביאו אותם לאותן תגובות. שכל חבר חדש הנכנס אל שדה ההוראה והחינוך, נלכד מיד בין שני המאבקים, האנכי והאופקי. אולם כאן הוא נדון לכישלון בלתי נמנע: אם יתמוך בהתנגדות גלויה כלפי המעמד בעל הסמכות הרי שלא ישביע את רצון ההנהלה. מסקנות הדיון הן כי מורים מתחילים משתמשים בגישה המפקחת לגבי נושאים הקשורים בשליטה ובאלימות. כלומר, הם מייחסים חשיבות גדולה להימצאותם במצב מתמיד של שליטה בכיתות ואינם מתפשרים עם אלימות מכל סוג שהוא. בנושאים הקשורים ליחסי מורה-תלמידה, אמון בתלמידים, משמעת והוראה, המורים נוטים לגישה ההומניסטית ( מטלון, עמי ).

אורנית פרידמן היא מורה המייצגת את השדה ועל כן היא מכירה מקרוב את ציבור המורים העובדים בביה"ס ואת התרבות המחשבתית שלהם . המאמרון שלה אינו מחדש מבחינה רעיונית אך הוא מוסיף תבונה להתמודדות הנדרשת היום בבתי ספר מבחינת השינוי החינוכי של מחשבים ככלי הוראה משמעותיים. היא שואלת את השאלה מדוע אם כן אימצו המורים את הטלוויזיה ככלי "רלוונטי" בעבודתם ולא חששו להשתמש בה בהוראה, וכעת כאשר מדברים על שילוב המחשב בהוראה, הרבה מורים מגלים חשש ורתיעה?

לנייר עמדה זה שלוש נקודות מוצא: דמוקרטיה בישראל היא מחוז חפץ; הדמוקרטיה הישראלית מצויה בנסיגה ומאוימת על ידי מגמות לאומניות וגזעניות; מערכת החינוך נדרשת להוביל מהלך דחוף ונחרץ לבלימת מגמות אלה ולביסוס תוכנית חינוכית כלל–ישראלית לאזרחות דמוקרטית.הכותבים מציגים את המסמך הנוכחי על שלושת חלקיו: (א) התגברות המגמות האנטי–דמוקרטיות בחברה הישראלית; (ב) המציאות העגומה בבתי הספר והתנערות מערכת החינוך מקידום משמעותי וכלל–ישראלי של חינוך פוליטי לאזרחות דמוקרטית; (ג) הצבעה על היסודות הנדרשים לטיפוח חינוכי של תודעה פוליטית דמוקרטית ובלימת המגמות הלאומניות והגזעניות ( פרופ' נמרוד אלוני, ד"ר אסתר יוגב, ד"ר ניר מיכאלי ופרופ' אייל נווה).

מסמך של מרכז המידע והמחקר בכנסת שנכתב לקראת דיון בוועדה לזכויות הילד של הכנסת בראשות חבר הכנסת זבולון אורלב בנושא "ילדים נתפסים ברשת – ילדי דור ה'פייסבוק'". במסמך מוצג רקע על רשתות חברתיות באינטרנט ונתונים על השימוש של ילדים בהן, עמדות ומחקרים על השפעת השימוש ברשתות חברתיות באינטרנט על ילדים ובני נוער ועל הסיכונים הכרוכים בו, כגון חשיפה לעבריינות מין ול"פגיעה מקוונת" (Cyber Bullying), ומידע על פעולות הסדרה עצמית ועל פעולות של גורמים ממשלתיים להגנה על ילדים ובני נוער המשתמשים ברשתות חברתיות באינטרנט ( אתי וייסבלאי).

ממה נובע הביקוש המשמעותי לבתי ספר פרטיים בישראל ? האם מעליית רמת החיים בארץ או מהאכזבה ממערכת החינוך. נתוני הסקר שפורסמו בעיתון, "קו לחינוך " על הביקוש הגובר לבתי ספר פרטיים בישראלים מעידים על מגמה חדשה בחברה הישראלית שאינה מבשרת טובות ויכולה להוביל בעתיד לפערים חריפים בחברה הישראלית. בסקר שערך מכון ירושלים לחקר השווקים , השתתפו כאלף נשאלים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת במגזר היהודי בישראל. 53% ממשתתפי הסקר סברו כי איכות החינוך בבתי הספר הציבוריים הידרדרה מאד בשנים האחרונות. רק 12% סברו כי מערכת החינוך השתפרה . מהסקר עולה, כי ככל שההורים צעירים יותר כך עמדתם כלפי מערכת הציבורית שלילית יותר , ואחוז גבוה יותר מהם שולח את ילדיו לבתי ספר פרטיים. עוד נמצא בסקר כי בניגוד לסברה הרווחת, תומכים גם הורים לא מבוססים בחינוך הפרטי. בסקר נמצא , אמנם, כי הכנסתם הממוצעת של ההורים שתמכו בחינוך הפרטי גבוהה מזו של ההורים שהתנגדו לו, אך לא במידה מובהקת.

למידה ארגונית היא אחת המפתחות החשובים בחברת הידע כיום ואולי המפתח החשוב ביותר להתפתחות המקצועית של עובדי הארגון או המוסד. המחקר הנוכחי שנערך בארה"ב ובמדינות נוספות בקרב מוסדות הדרכה/ארגונים רב-לאומיים, (לא מוסדות לימוד של מערכת החינוך) מטיל ספק אם למידה ארגונית אכן מתקיימת בהם בצורה שיטתית אם בכלל. הלמידה הארגונית מחייבת פתיחות אל העולם הגדול ואל מודלים חדשים שאינם מוכרים בארגון. הלמידה הארגונית מחייבת סקרנות של צוותים בארגון. הארגונים שנחקרו, אמנם עוסקים בהחלת ידע והדרכה אך התברר כי אינם פתוחים אל העולם הדינאמי מחוץ להם ובניגוד לתאגידים עסקיים הם פחות סקרנים. מסקנות המחקר הם כי הגורם שמשפיע יותר מכל על היווצרות למידה ארגונית בארגון הוא התרבות הארגונית והוא במקרים רבים גובר על הצורך האסטרטגי של הארגון להתעדכן ולחדש את הידע המעשי שלו, כלומר, להתחדש כל הזמן ( Castro, Claudio de Moura).

מחקר מקדים שערך פרופ' שאול קמחי ראש החוג לפסיכולוגיה, במכללה האקדמית תל-חי, ביקש לבדוק את השפעות תהליך ההכנה והמסע לפולין על עמדות שונות של בני הנוער המשתתפים בו. מטרת המחקר הייתה לבדוק, האם תהליך ההכנה והמסע לפולין גורמים לשינוי עמדותיהם של בני הנוער בהיבטים שונים. בין השאר נבדקו: פטריוטיזם, זהות ישראלית, זהות יהודית, לקחים מה שואה, קסנופוביה (פחד מזרים, מבני מיעוטים), ערכים ליברליים דמוקרטיים, תחושת סכנה אישית, אמון בצה"ל, ועמדות פוליטיות. ממצאי המחקר מגלים, כי המסע לפולין גורם להבדלים מובהקים בחלק מעמדותיהם של בני הנוער בנושאים חשובים ורגישים. הבדלים כאלו התגלו בזהות הישראלית לפני הנסיעה ואחריה: בני הנוער מרגישים אחרי הנסיעה שהם אוהבים יותר את ישראל וגאים בה, מרגישים כי זהו ביתם ואין הם מתכוונים לעזוב את הארץ. ממצא מעניין עליו מצביע המחקר מגלה, כי המסע לפולין, גורם לעליה בדאגה לבני המיעוטים. בני הנוער סבורים כי מחד, יש להילחם נגד התופעות האנטי דמוקרטיות בעולם ובישראל, לדעתם יש לדאוג לכל בני המיעוטים, אולם מאידך, המסע גורם להם לראות בערבים איום גדול יותר על ביטחונם האישי ועל מדינה ישראל. תחושת הסכנה – גדלה ואיתה גדלה גם הדחיה של הערבים: אחוז גדול יותר (מלפני הנסיעה), טוען כי אין לאפשר לערבים לקבל זכויות סוציאליות, שאין לאפשר לערבים להביא את בני משפחותיהם לישראל, שכל הערבים צריכים לעזוב את מדינת ישראל ושיש לשלול את זכויותיהם של הערבים שאינם נאמנים למדינת ישראל.

אם דארווין היה חי היום, הוא היה כותב בלוג", אומר פרופ' דייוויד ויינברגר, מנהל מרכז ברקמן לאינטרנט וחברה באוניברסיטת הרווארד. ויינברגר נזקק לאבי תורת האבולוציה בהרצאתו בכנס "מעצבים את העתיד – ספר הלימוד בעולם דיגיטלי" שהתקיים בישראל בחודש שעבר בחסות מט"ח. הוא פרש שם את תחזיתו העגומה לספר המודפס, אבל האופטימית לידע בעידן המחובר של האינטרנט. למרות הנטייה שלנו, הדינוזאורים של הנייר, לתחום את הידע במסגרות קשיחות – העולם פשוט לא בנוי ככה, מסביר ויינברגר. העולם המרושת משמש ייצוג הרבה יותר טוב לאופי האמיתי של הידע, והוא גם מקל על השגתו. "רק תחשוב מה היית צריך לעשות פעם כדי לבדוק מראה מקום בספר", הוא מזכיר. הרשת, הוא אומר, יוצרת הפרעה "במסורות שבנינו סביב הנוכחות האנושית הבלתי נמנעת סביב הגיאוגרפי. הן מופרעות על ידי מערך הקשרים המבוסס על תחומי עניין. אבל אנחנו רק 15 שנה בתוך העניין הזה ועדיין לא הצלחנו לפענח לאן זה הולך"

פרופסור חיים מרנץ מייעד את ספרו זה לאנשים הרוצים להרחיב את הידע שלהם בתחום החינוך ולהיות מסוגלים לחשוב ביתר בהירות על הידע שרכשו. הוא עושה זאת על ידי מתן תשובות אפשריות לבעיות חינוכיות מבלי להתיימר כי בידיו נוסחת פלאים לכל התשובות. הקורא מתוודע לטכניקות בהן ניתן להשתמש כדי לדון בסוגיות בתחום מופלא זה ולדרכי חשיבה שונות לגבי גישות חינוכיות נפוצות. מטרתו של מרנץ בספר זה אינה להציע ערכת מרשמים לעיסוק בתחום החינוך, כשם שאינו בא לפרט התמצאות (גישה) פילוסופית יחידה לאופי מושג החינוך ולצורת העיסוק בו. מטרתו של ספר זה תושג באם קוראיו יהיו ערים יותר לנושאים המורכבים המתחרים על תשומת הלב כאשר נושאים הקשורים לחינוך מועלים לדיון, לא רק על ידי אנשי חינוך וקובעי מדיניות בנושא, אלא גם על ידי הורים, תלמידים וכל אחד אחר המעסיק עצמו בשאלה מהם המרכיבים שהיו רוצים שייקחו חלק במוסדות החינוך.

השכיחות הגבוהה של עמדות וערכים בלתי דמוקרטיים ובדלניים בקרב בני הנוער בישראל איננה תופעה חדשה. כך, למשל, הציג פרופ' בני נויברגר, מהאוניברסיטה הפתוחה, בהרצאה בנושא "מכשולים בחינוך הדמוקרטי", תוצאות דומות מעשרות מחקרים שנערכו על ידי משה"ח וארגונים ציבוריים שונים החל משנת 1976 , שעסקו בערכים הדמוקרטיים בקרב תלמידים במערכת החינוך. המורים חוששים להנהיג שיח פוליטי לטענת פרופ' נויברגר, אחת הסיבות לכך שמערכת החינוך מתקשה להטמיע בצורה אמיתית את ערכי הדמוקרטיה בקרב התלמידים היא, שמרביתם מגיעים מבתים שבהם אין להורים רקע דמוקרטי. חלק גדול מההורים נולד במדינות לא דמוקרטיות, למשל במדינות חבר העמים או דיקטטורות ערביות, או שייכיםלקבוצות אוכלוסייה שאינן תומכות בדמוקרטיה – החרדים, למשל.

הקובץ חינוך ודת: סמכות ואוטונומיה מוקדש למתחים מוכרים בקשרים שבין חינוך ודת, אלה הנטווים בין מסורת לשינוי ובין סמכות לאוטונומיה. המחקרים המובאים בקובץ, והמבנה הדיאלוגי שבו הם ערוכים, מאירים את הסוגיות הנידונות בו מכיוונים חדשים. כך, לדוגמה, נבדקים הקשרים שבין מסורת לשינוי בחברה היהודית ובחברות אחרות, נבחנת הסתירה, לכאורה, בין חינוך דתי לחינוך ביקורתי, ומתבררים המנגנונים המוסדיים והאידאולוגיים שבאמצעותם מתחוללות תמורות באתוסים דתיים. הזיקה שבין סמכות לאוטונומיה נבחנת בתוך מערכות חינוך דתיות. המחקרים מבקשים לבדוק אם יש סתירה מהותית בין אכיפת משמעת לבין הפנמת ערכים, בין סמכותיות חיצונית, המופעלת תדיר על המתחנכים, לבין השאיפה להעמיד אנשים אוטונומיים. סוגיות אלה, המעסיקות את כלל המתעניינים בערכים, זוכות במאמרי הקובץ לתובנות מפתיעות (בעריכת עמנואל אטקס מיכאל הד תמר אלאור ברוך שוורץ).

סרט תיעודי חדש חוזר אל משתתפי הסימולציה שנעשתה ב-1967 בתיכון אמריקאי כדי להמחיש לתלמידים את נהירת העם הגרמני אחרי היטלר. רון ג'ונס, המורה הכריזמטי שהוביל את הפרויקט שעובד בשעתו לסרט "הנחשול", סבור כיום שמדובר בניסוי מסוכן מדי. השאלה החשובה במאמר היא האם אפשרי לערוך ניסוי כזה כיום בביה"ס תיכון? התשובה המוחלטת היא שאין זה אפשרי היום . מעמד המורה כל כך נמוך ומעמד התלמיד כל כך גבוה שאין סיכוי שההורים לא יפוצצו את זה כבר בהתחלה. כבר אין מורים אידיאליסטים כמו ג'ונס". "אחד הדברים המרתקים בניסוי הזה היה מבחינתי השינוי שעבר על תלמידים כה רבים", מסביר ג'ונס. "כמורה, אתה בדרך כלל שם לב לתלמידים המצטיינים או הגרועים והבעייתיים. הרוב הדומם באיזשהו מקום נעלם ופועל מתוך אינרציה. כאן פתאום היה להם משהו להאמין בו. הם התחילו לעזור זה לזה. הניסוי היה הגאולה שלהם.

ב-14 למרץ – יש לאלברט אינשטיין יום הולדת, הוא יהיה בן 130 ומשהו (צעיר ורענן…). כדי להבין מעט מה עומד מאחורי מיתוס הגאון בוחנת ד"ר גלי וינשטיין, מומחית להוראת המדעים והיסטוריה של המדעים , את ילדותו המוקדמת של אינשטיין ואת אינשטיין כתלמיד בית הספר. למעשה אינשטיין אף פעם לא היה כמו כולם, לא כילד ולא כבוגר. בעוד שפיסיקאים כבר מזמן עבדו במאיצים ועברו לעבוד בטלסקופים ובמעבדות משוכללות, אינשטיין היה נוהג להסתגר בחדר, למשוך למטה את הוילונות וכפי שנהג לומר, "אני אעשה מעט חושבים". המורים בביה"ס התיכון בו למד חשו אצל אינשטיין התנגדות רבה יותר מהרגיל לסמכות, והם הגיבו בהתאם, בצורה לפעמים גסה. מורה אחד הרחיק לכת באומרו שעצם נוכחותו של אינשטיין הרסה את הכבוד שמורה זקוק לו מכיתתו ( גלי ויינשטיין) .

בין הבקיאים בקורות חייו של יאנוש קורצ'אק, בכתביו ובפועלו החינוכי, שוררת הסכמה רחבה שהוא היה פדגוג מחונן, מקורי וייחודי, אחד המחנכים ההומניסטים הדגולים של המאה ה-20, ועם זאת אין מתייחסים אליו כאל תאורטיקן חינוכי בעל שיעור קומה. בספרות העברית ובמחקר על הגותו החינוכית ועל מורשתו ההומניסטית לא נעשה עד כה ניסיון עקיב לארגן את שיטותיו החינוכיות ואת עמדותיו בענייני חינוך – על בסיס כתביו הפדגוגיים והספרותיים – לכדי תאוריה פילוסופית-חינוכית מובחנת ומסודרת. ספר זה נועד למלא חסר זה. למרות האופי הנרטיבי המובהק של כתבי קורצ'אק, הספר מציע המשגה (קונספטואליזציה) של תורתו החינוכית – מציג בשיטתיות את השקפת עולמו ואת התאוריה החינוכית הנגזרת ממנה, מתאר את עשייתו החינוכית המרתקת ומפרש אותה. יסוד היסודות של משנתו החינוכית היא התייחסות לילד כאל אדם מלא ההולך ומתפתח כל הזמן והזכאי לכבוד אמיתי ( מרק סילברמן ) .