מורים והוראה

בהמשך לדיווח של פורטל מס"ע מתייחס ג'יי הורוויץ בבלוג שלו למאמר המעניין של ריינגולד מציין חמש "אוריינויות" שבעיניו נחוץ לחנך לקראתן בתפוקה שלנו. (כמובן שאין חפיפה מלאה בין "מיומנויות" לבין "אוריינויות", אבל בדיון החינוכי על המטרות של מערכת החינוך, בדרך כלל אין הבחנה ברורה בין "מיומנויות", "כישורים" ו-"אוריינויות".) לדעתו של ג'יי הורוויץ , הרשימות של "כישורי המאה ה-21" שאנחנו בדרך כלל פוגשים יכולות, עם תוספת של מס שפתיים לתקשוב שחדר לתוך חיינו, להתאים לכל תקופה. גם הרשימה של ריינגולד כללית, והיא מכילה כמה מאותן מילות מפתח שכל כך פופולארי להזכיר, אבל הוא מתמקד באוריינויות/כישורים שבאמת קשורים לימינו. בראש הרשימה של ריינגולד נמצאת "תשומת לב" (attention). בעיניו, בתקופה שלנו יש צורך אקוטי שנלמד להתמודד עם שפע המידע שמציף אותנו, שנהיה מסוגלים להחליט בתבונה במה לשים לב, ושנכיר את הכלים שמאפשרים לנו לעשות זאת. לפי ריינגולד, יתר ה-"אוריינויות" – השתתפות, שיתוף, תודעה רשתית, ושימוש ביקורתי במידע – מתאפשרות רק אם נדע למקד או לחלק את הקשב שלנו בצורה נבונה.

שאילת שאלות ע"י מורים היא סוגיה פדגוגית ידועה , אך לא תמיד יודעים המורים או המרצים כיצד לשאול את השאלות הנכונות היכולות לעורר עניין . נקודת המוצא שמעלות עדנה וחברותיה המורות המלמדות בבתי ספר בארה"ב, היא ששאלת השאלות בדרך הנכונה יש בה כדי לעורר שיעור מעניין או ליצור שיעור שגרתי הנתפס ע"י התלמידים כמשעמם. דבר ראשון , יש לשאול שאלות פתוחות שמובילות את התלמידים לשאול בעצמם שאלות נוספות ולעורר דיון בכיתה. שאלות טובות צריכות לעורר את הסקרנות של התלמידים. לצורך כך אפשר להשתמש בתמונות , ממצאים, יצירות אמות וכדומה ( ובוודאי שלמורה המתוקשב באינטרנט יש כאן יתרון משמעותי) . רצוי להתמקד בשאלות שמעוררות חשיבה אצל התלמידים ומובילות אותם להמשיך לחקור בנושא. המלצה חשובה : יש לתת לתלמידים די זמן על מנת להתמודד ולענות על השאלה. אל תאפשרו לתלמידים הראשונים שמצביעים לענות , אלא בקשו מהתלמידים לחשוב רגע ולנסח את תשובותיהם במחברת או במחשב.

פרופסור האוורד ריינגולד הנחשב לאבי תפיסת הקהילות הוירטואליות באינטרנט ממשיך ללמד באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה וגם המהפכנות הפדגוגית שלו לא דעכה, להפך. בקורסים המתוקשבים שלו הוא משלב דרכי הוראה מאתגרות ויוצרות עניין. במערכת הויקי המתוקשבת של הקורסים הוא משתמש בראש ובראשונה במיפוי מושגי כדרך הוראה קוגניטיבית מעמיקה ומעוררת. כל הסטודנטים הלומדים אצלו נדרשים לתמצת ולבטא את עיקרי הממצאים שהם קוראים במפות מושגיות או "מפות מוח" שהם מעלים באתר הקורס WIKI) ). עפ"י תפיסתו של ריינגולד, המפות המושגיות שמתווים הלומדים יוצרים אצלם מיומנות של יצירת הקשרים בין תהליכים ותופעות ובכך ההבנה של הנושאים הנלמדים הנחקרים על ידם היא מעמיקה יותר. כאשר פרופסור ריינגולד מנסה להעריך את עומק הבנת הסטודנטים הלומדים אצלו הוא פשוט מסתכל ובוחן את תרשימי המפות המושגיות שיצרו או שיפרו באתר הקורס. פרופסור ריינגולד פרסם לאחרונה מאמר חדש על הדרכים שיש לנקוט בכיתה על מנת לעורר את העניין של הסטודנטים הלומדים באוניברסיטה ובמכללות. המאמר התפרסם בגיליון האחרון של כתב העת EDUCAUSE Review ( אוקטובר 2010 ) .

המאמר חוקר את הגישה הקיימת בשני המקצועות, הוראה וסיעוד, להתמודדות עם דילמות אתיות תוך השוואה ביניהם. הספרות המתייחסת לדילמות אתיות בהוראה מונה דילמות בתחומים שונים: המתח בין התייחסות אכפתית לאחרים לבין עמידה בקודים פורמליים, המתח בין הקניית ערכים לבין הספק של ידע הנדרש על פי הקוריקולום או המתח בין סדר היום של בית הספר לבין זה של משפחת התלמיד. גם אחיות ניצבות בפני דילמות אתיות שונות. למשל, בחירה בפעולה או בטיפול שעלול לפגוע או להזיק למטופל היא דילמה אתית. דילמות אלה מיוחסות לאיוש לא מתאים, לחלוקת תקציבים שגויה, או לקבלת החלטות טיפוליות שעומדות בסתירה לרצון החולה ו/או משפחתו. מה נמצא במחקר? במחקר נמצא דמיון רב בדילמות האתיות בשני המקצועות. הממצאים העלו חמש קטגוריות של דילמות של מורים ושל אחיות. תוצאות המחקר באשר לדמיון הרב בין דילמות אתיות של מורים ושל אחיות בישראל מצביעות על כך שדאגה לרווחת הזולת (התלמידים/החולים) היא אחד הערכים החשובים ביותר בקרב העובדים העוסקים בקבלת החלטת אתיות. כתוצאה מכך הקשר המקובל ביותר המדווח בסיפוריהם במחקר הוא מורה/אחות – תלמיד/חולה. המחקר מצביע על כך שהן למורים והן לאחיות חסרים כלים מספקים להתמודדות עם דילמות אתיות העולות במהלך עבודתם. הבהרה של תחומי האחריות וחיזוק הסטאטוס עשויים לשפר את היכולות בתחום זה ( .Shapira-Lishchinsky, L ) .

נייר העמדה מתייחס לשאלה אם מורים מאמצים את העקרונות, הרעיונות והגישות המוצגים להם בהתפתחות המקצועית ועושים בהם שימוש בעבודתם. שאלת המחקר:" האם מערכת הפיתוח המקצועי לסגל הקיימת היום יעילה במונחים של שימוש המורים בידע המוקנה?" מנהלים המפתחים מערכת ייעלה של התפתחות מקצועית צריכים להכיר בכך שמערכת כזו דורשת תשומת לב למורכבויות ולצרכים של כלל בית הספר. התפתחות מקצועית המתקיימת רק מחוץ לבית הספר, המתבטאת כהדגמות, בסדנאות ובהרצאות, אינה יכולה להיות בעלת השפעה מתמשכת על ההוראה הממשית בכיתות. עליה להיות רלוונטית לצרכי בית הספר ומעוצבת כך שתיענה לתוצרים ייחודיים של התלמידים הלומדים בו. הדבר מחייב חזון ברור ותכנון של ההתפתחות המקצועית המתחיל בשאלות הקצה ובהן: לאילו תוצרי תלמידים מצפים? מה צריכים מורים לדעת לצורך זה? כיצד משפיעים הקוריקולום והסטנדרטים על מה שמורים צריכים לדעת? ( Bingham, L.G., Gill, P. Sherman, R., Vaughn, V, & Mixon, J).

איך להקנות מיומנויות של הוראה מצטיינת? מאחר ואליזבט גרין גרין מה"ניו יורק טיימס" אינה מתמודדת במאמרה עם שאלה חשובה זו מציעה פרופסור נירה חטיבה שתי הצעות מעשיות המבוססות על ידע של אחרים ושלה: א. יש להקים מאגר ארצי נגיש של סרטי הדגמה. ב. יש להעניק למורים, במסגרת בית הספר, השתלמויות קבוצתיות וייעוץ אישי ביישום מיומנויות הוראה בכיתה. פרופסור נירה חטיבה מציעה להקים רשות ארצית שתעסוק בצילום שיעורים של מורים מצטיינים וראיונות עמם בכל תחומי התוכן ובכל רמות בית הספר ובהכנת סרטי הדגמה של מיומנויות הוראה של ידע פדגוגי כללי, של ידע פדגוגי של תחום התוכן ושל סוגי הידע האחרים החשובים להוראה טובה. כל הסרטים הללו יעמדו לשימוש המורים בספריית בית הספר ובמוסדות אחרים ובאתר אינטרנט נגיש למורים. הסרטים יהוו גם תשתית להשתלמויות קבוצתיות, רצוי במסגרת בית הספר, שבהן ינתחו ויישמו מיומנויות של הוראה טובה. עוד מוצע ע"י פרופסור נירה חטיבה : הקמת מערך של ייעוץ קבוצתי ואישי: כל בית ספר יעסיק רכז פדגוגי שיהיה אחראי לכל הפעילויות לקידום ההוראה בבית הספר (חטיבה, 2008א). התפקיד כבר קיים אמנם, אך הוא אינו מוגדר ואינו מתוקצב כראוי.

כבר פרסמנו על המהפכה השקטה המתחילה להירקם מבחינת דרכי ההעברה וההכנה של מצגות לתלמידים וסטודנטים , אבל מגיעות עוד עדויות מגורמים חינוכיים שונים בחו"ל על יעילות התפיסה החדשנית של Prezi מבית היוצרים של ארכיטקטים בבודפשט. הצגת המצגות בתפיסה של Prezi היא מרחבית ולא לינארית ויש בה כדי לשפר את ההתעניינות של הלומד כי זיכרונו מטיב לקלוט בראייה מרחבית ולא לינארית. הנה דוגמא של מצגת שנערכה לאחרונה בארה"ב על עיקרי התפיסה של טקסונומית בלום . המצגת פותחה באופן יחידני על בסיס תוכנת Prezi. עדיין אין מחקרים אמפיריים על יתרונות התצוגה המרחבית מבחינת סטודנטים או תלמידים , אך מדיווחים אקראיים של מורים ומרצים שמגיעים מארה"ב ומהונגריה עולה כי רמת התעניינות הקוגניטיבית של הלומדים היא ערנית יותר.

המדריך "למידה דרך תנועה" מיועד לספק כלים יישומיים לאנשי חינוך המעוניינים לשלב פעילות גופנית עם ניתוח יישומי של התנהגות, למטרות חינוכיות מגוונות. הספר מתאר "חיבור דידקטי" בין החינוך הגופני לבין ניתוח יישומי של התנהגות ומביא הסבר תיאורטי קצר ורציונאל ליעילותו של קשר זה. תכניו מתמקדים בהקניית מיומנויות שליטה וניהול עצמי, שיתוף פעולה, מוטיבציה ללמידה ועוד. מפורטים בו ההליכים היישומיים שניתן להחיל על מסגרות חינוך שונות, וכמו כן הוא מפרט את התהליכים שיושמו בפועל בבית הספר "הוד" (ומיושמים היום בהצלחה בבתי ספר בישראל ובמדינות אחרות), לצד נתונים אמפיריים אשר תועדו במהלך יישום התכנית. מוצגים בו דפי עבודה המהווים בסיס ליישום התהליכים הדידקטיים, שניתן יהיה להתאימם ולעשות בהם שימוש במסגרות חינוך דומות. נכתב ע"י ד"ר איתן אלדר.

המאמר הנוכחי מביא את סיפורו של תהליך למידה ושינוי בבית הספר, בהובלתו ובליוויו של מכון "אבניים": תהליך למידה ושינוי בית-ספרי עדין וממוקד שניהלו וניתבו מורות בית הספר "קשת" בירושלים בהנחיה חיצונית מינימלית. עניינו המרכזי של תהליך זה בהתבוננות וניתוח של הפרקטיקה החינוכית ובהפקת משמעות וכיווני פעולה חדשים. במהלך הזמן התהליך הקבוצתי שינה את אופיו – מקבוצת לימוד לקבוצת משימה. הקבוצה נפגשה ללימוד משותף של פרשת השבוע. תחילתו של הלימוד הייתה ב"מדרש אישי" של הטקסט על ידי כל מורה ובלימוד משותף במסגרת הקבוצה. בשלב השני הובאו מקורות ממקורות שונים להרחבת היריעה ולהצגת פרספקטיבות נוספות, ולבסוף נעשה תכנון משותף של השיעורים. אחר כך תועד מהלך השיעורים בפועל, באופנים שונים, והועלה לדיון במסגרת הקבוצה ( שבי גוברין) .

בתקופה שבה הולך וגדל הפער בין למידה מתוקשבת ובין הערכה באוניברסיטאות ובמכללות נדרשת תפיסה אחרת ליישום ההערכה המתוקשבת. לדעת , כותבי המאמר נדרש שינוי תרבותי בלמידה ובהוראה שיסלול את הדרך לשילוב הערכה מתוקשבת במכללות ובאוניברסיטאות . השינוי התרבותי לשילוב הערכה מתוקשבת מבוסס על הנחות היסוד וההמלצות של החוקרים הבריטיים (Gibbs and Simpson (2004/5) ליצירת שינוי מהותי בדרכי ההערכה במכללות ובאוניברסיטאות באנגליה. לדעת המחברים, הליכים מערכתיים אלו יש בהם כדי להעביר את תהליכי הלמידה מהערכה מנותקת להערכה מתוקשבת המשולבת בלמידה והתומכת בה לאורך כל הדרך ( Henk Eijkman).

פרופ' לי שולמן נחשב להוגה והחוקר החשוב ביותר בתחום של ידע מורים. המאמר המתפרסם בגיליון אוקטובר 2010 של כתב העת "הד החינוך" נחשב לאחד ממאמרי המפתח בתחום. שולמן מציג בו את עקרונות תפיסתו על ידע של מורים ומותח ביקורת על גישות המתעלמות מתוכני ההוראה ומעדיפות מיומנויות הוראה כלליות . "אנחנו מחמיצים שאלות על תוכנם של השיעורים הנלמדים, השאלות שנשאלות על התוכן הזה וההסברים הניתנים לו. מזווית של פיתוח והכשרה של מורים עולות הרבה מאוד שאלות. מאין מגיעים הסבריו של המורה? איך המורה מחליט מה ללמד, איך לייצג את מה שהוא מלמד, איך לשאול תלמידים על החומר ואיך לטפל בבעיות של אי־הבנה? הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של הלמידה התמקדה כמעט רק בשאלות האלה בשנים האחרונות, אבל מנקודת מבטם של הלומדים בלבד. עמיתיי ואני מנסים לפצות על חוסר האיזון הזה באמצעות תכנית המחקר שלנו, המכונה "צמיחת הידע בהוראה" (Knowledge Growth in Teaching). מהם מקורותיו של ידע המורים? מה המורה יודע ומתי הוא למד את מה שהוא יודע? כיצד נרכש ידע חדש, כיצד מאוחזר ידע ישן וכיצד משתלבים השניים ליצירת בסיס ידע חדש?"

על השאלה העיקרית של המאמר – "האם הוראה טובה ניתנת ללמידה?" – גרין משיבה בחיוב וטוענת שיש לזהות את הידע המהווה בסיס להוראה מצטיינת ולהקנות למורים בבתי הספר ולסטודנטים במוסדות להכשרת מורים את הידע הזה. אליזבט גרין, הכתבת לענייני חינוך של עיתון "הניו יורק טיימס" מתארת במאמרה את פעילותו של דאג למוב בבתי ספר בניו יורק. למוב גילה שהתכונה החיונית של הבאת התלמידים לריכוז היא מיומנות נרכשת של המורה. מדובר במיומנות שאפשר להתמחות בה, להתאמן עליה ולרכוש אותה כשם שמתאמנים ורוכשים יכולת נגינה. גרין גילתה שמורה זקוק למומחיות בשלושה סוגי ידע: ידע כללי של הוראה (לדוגמה: ידע הטכניקות של למוב); ידע של "איך ללמד את הידע של תחום התוכן" (לדוגמה: ידע של הנושאים המתמטיים שהמורה אמור ללמד בכיתה); ידע של הוראת תחום תוכן מסוים (לדוגמה: הטכניקות שפיתחו דבורה בוֹל וצוותה). המאמר מתייחס גם לפעילותה של החוקרת דבורה לוונברג בול, שבדקה את תחום התוכן והשליטה של מורים בהוראת המתמטיקה. המסקנה של בול וצוותה: ידע של תחום תוכן מסוים אינו מספיק להוראה יעילה שלו, הכרחי גם ידע פדגוגי של איך ללמד את אותו נושא.

בעוד מדיניות החינוך בישראל מתקשה להגדיר מטרות, לגשר על הפער בין בית הספר לחברה ולאמץ אסטרטגיות לפתרון בעיות ודילמות, המורים מותשים מסדר יום בלתי אפשרי ומורחקים מכל השפעה על מדיניות החינוך . שני דברים מייחדים את המסמך שכתבו ד"ר נעה אפלויג ויעל שלו־ויגיסר, חוקרות במכון ון ליר: התהליך והתוצר. מבחינת התהליך, הנייר נכתב על בסיס שיחות רבות ומובְנות עם קבוצות מורים . מבחינת התוצר, המסמך מאפיין את מצב המורים כמצב ביניים: המורים "תקועים" בין בעיות, גישות, אסטרטגיות ודילמות שמדיניות החינוך מתקשה להכריע ביניהן. המורים משלמים את מלוא המחיר על היעדר יכולתם של מדינאי החינוך לעצב מדיניות מורים והוראה ברורה ועקבית. המאמר התפרסם בגליון אוקטובר 2010 של "הד-החינוך " במסגרת הנושא המרכז " הטובים להוראה: איך עושים מורים טובים" .

המאמר מציג ממצאי מחקר דו-שנתי שנערך בבתי ספר בדווים בנגב. מטרת המחקר הייתה לבדוק את תרומת מרכיבי תכנית הסטז' העיקריים- החונך וסדנת הסטז'- למתמחים בהוראה בשנתם הראשונה, תוך כדי השוואה בין קבוצות מורים: מורים מקומיים (ערבים בדווים מהנגב) לעומת צפוניים (ערבים שבמקור הם מערים ומיישובים בצפון הארץ ובמרכז) , מורים לעומת מורות, מורים המלמדים ביישובים מוכרים לעומת כאלה המלמדים ביישובים לא מוכרים. נמצאו הבדלים מובהקים בהערכת תרומת הסטז' בשלושת התחומים לפי מקום מגורי המורה והמגדר שלו, אך לא נמצא הבדל בין הערכות המתמחים המקומיים לצפוניים ביישובים המוכרים והלא-מוכרים. מניתוח האינטראקציה בין המרכיבים ובין המתמחים עלה , שתרומתם של המרכיבים גבוהה יותר במישור המקצועי אצל המקומיים, אך אין הבדלי הערכה בין המקומיים לצפוניים במישור הרגשי. למתמחים יש הערכה רבה כלפי החונך, אך המקומיים מעריכים אותו יותר מהצפונים (רוידה אבו ראס ).

המאמר מתאר פרויקט לאומי של התפתחות מקצועית למורי מורים בניו-זילנד (INSTEP*) שמטרתו העיקרית הייתה לחקור ולפתח גישות יעילות ללמידה המקצועית של מורי-מורים תוך כדי עבודתם בהכשרה. המסקנות – התפתחות מקצועית הניתנת למורי-מורים בפועל בהקשרים של הכשרת מורים, הלמידה המקצועית של מורי המורים עצמם וזו של המורים שעמם הם עובדים כמדריכים/חונכים תהייה יעילה אם יתקיימו כמה מעקרונות המפתח הכלליים של התפתחות מקצועית יעילה למורי מורים בפועל: 1) ההתפתחות המקצועית נעשית בדגש על חקר-עצמי ומחקר שעונים על השאלות והדילמות של הלומדים על הפרקטיקה שלהם. 2) השיפור בפרקטיקות של מורי המורים מתבסס על חקר ואיסוף נתונים הקשורים לתוצרי הלומד. 3) הלמידה המקצועית מבוססת על יחסים קולבורטיביים וקולגיאליים. 4)הלמידה המקצועית מבטאת את ההקשר והתרבות ונענית למאפייניהם. 5) הלמידה המקצועית מתבססת על מנהיגות פעילה ומודעת ונתמכת על ידע. ( Davey, R., & Ham, V).

מי הוא אותו מורה "איכותי" ומהם מאפייניו? נושא זה שנוי במחלוקת ומעורר ויכוח סוער בקרב חוקרי חינוך וקובעי מדיניות. מסתבר שהמחקר החינוכי עומד חסר אונים נוכח שאלה זו. האינדיקטורים של המשתנה "איכות ההוראה" מניבים ממצאים מאד לא עקביים, לא חד-משמעיים ולעתים אך סותרים. המסקנה העולה מסקירה של ECS , הוועדה האמריקאית לחינוך, היא שהזיקה של היקף הידע ועומק הידע של המורה לאיכות ההוראה שלו אינה ברורה ( Education Commission of the States, 2003 ). בשלב הנוכחי אפשר לומר שיש הסכמה רחבה בין החוקרים על העובדה שהיבטים חשובים מאוד של איכות המורה אינם ניתנים למדידה באמצעות אינדיקטורים כגון תארים, מספר שנות לימוד, ניסיון, ציוני מבחנים כאלו ואחרים ויכולת אקדמית או פדגוגית. לכן , מרבית המאפיינים של מורים שנמדדו במחקרים מסבירים חלק קטן בלבד מן השונות בין מורים ומן העובדה שמורים מסוימים נחשבים לאפקטיביים הם אנשים שיכולותיהם מתפרשות על מגוון עשיר של תחומים ( ציפי ליבמן).

השיטה המקובלת להערכת מורים (המנהל מבקר בשיעור ונותן ציון טוב) אינה מועילה. אם רוצים לשפר את ההוראה (כדי לשפר את הלמידה), יש לאמץ שיטות הערכת מורים חדשות. שיטות כאלה מופיעות לאחרונה במערכות החינוך המתקדמות . איך הופכים את הערכת המורים ליעילה? מומלץ לעבור מתהליך הנתון בלעדית בידי המנהל (או המפקח), ובו מושקעת האנרגיה בהערכת שיעורים יחידים, לתהליך דינמי שחלקו לא פורמלי והוא נתון בידי צוותי מורים. כדי שזה יתרחש, מרשל (Marshall, 2005) מציע לעבור: מהערכת הוראה תקופתית לניתוח מתמיד של הלמידה;מהערכת שיעורים יחידים להתמקדות ביחידות לימוד שלמות; מהתמקדות במורה אחד להפעלת צוותי מורים; מביקורי כיתות מעטים ומתואמים מראש לביקורים רבים ולא מתואמים מראש; מתיאור מפורט של שיעורים יחידים לדגימה מהירה של שיעורים רבים ( פאדיה נאסר-אבו אלהיג'א).

הרצאתו של Dan-Pink בכנס TED היוקרתי בארה"ב הצליחה להפיח חיים בתחום חשוב שסבל מחוסר תשומת לב בעשורים האחרונים. הכוונה לחקר המוטיבציה של אנשים בארגונים ובתוכם גם לומדים במערכות חינוך לסוגיהן. עפ"י PINK כל מה שאנו יודעים על הנעת עובדים ולומדים מוטעה. הוא מסכם בצורה תמציתית את ממצאי המחקרים על מוטיבציה ומצביע על כך שאנשים אינם מונעים ע"י גורמים חיצוניים כגון תמריצים כספיים או ציונים במבחנים אלא בראש ובראשונה ע"י מניעים פנימיים כגון אוטונומיה, מרחב התפתחות וצמיחה ושליטה. אם נבחן את ההשלכות של ממצאי המחקר המוצגים בספרו של פינק הרי יש לכך השלכות על תכנון הלמידה במערכות חינוך, כאשר אנו מפתחים מערכות למידה ממוחשבות או מטלות למידה סגורות ללא חופש בחירה אנו פוגעים במרחב האוטונומיה של הלומד. כאשר אנו יוצרים התנסויות חינוכיות המנותקות מההקשר אנו פוגעים במוטיבציה של הלומד. מספרו של Dank-Pink ניתן גם להבין כי הלמידה המתמדת (lifelong-learning) היא התשתית להתפתחותו של העובד או המורה במרוצת חייו כי היא לא מונעת מיסודות של תמריצים כספיים אלא ממוטיבציה פנימית של סקרנות ומרחב אוטונומיה . ספרו של Dan-Pink מופץ עתה ברחבי ארה"ב לבתי ספר ע"י מנהלי מחוזות החינוך שם וסביר להניח שבשנה הקרובה הוא גם יגיע ארצה במהדורה מתורגמת לעברית.

מחקר חלוץ זה בא לשפוך אור על עמדות המנהלים ביחס להערכת מורים על מנת להבין את מידת החשיבות שהם מייחסים להערכת מורים כחלק מתפיסת התפקיד שלהם, מהן המטרות של הערכת המורים? כיצד הם עושים זאת ומהם הגורמים החוסמים או המסייעים למנהלים בכל הקשור להערכת מורים? תפיסותיהם של 12 מנהלי בתי ספר יסודיים את הערכת המורים בבתי הספר היסודיים , במגזר היהודי באזור הצפון , נחקרו באמצעות ראיונות עומק. ממצאי המחקר מצביעים על פער בין תפיסה לבין ביצוע: בין תפיסת המנהלים את הערכת עבודת המורים כחשובה וכתורמת להתפתחותם המקצועית, לאיכות ההוראה ולהישגי התלמידים, לבין פעולות ההערכה עליהן הם מדווחים. נמצא שלרוב ההערכה אינה מקצועית, אלא חד-כיוונית, והעדות היחידה לביצועי מורים נאספת ברובה על ידי המנהלים. אלה מרבים באופן יחסי לעשות שימוש בהערכה סמויה, מניפולטיבית, אינטואיטיבית, ומזדמנת וממעטים יחסית לעשות שימוש בתהליכי הערכה שיתופיים, עקביים ושיטתיים הכוללים כלים וקריטריונים מובנים , תקפים ומהימנים. נראה שפער זה קשור לממצאי המחקר הנוכחי המצביעים על חסמים פנימיים, שמקורם במנהלים עצמם, וחסמים ומגבלות חיצוניים, שמקורם בקובעי המדיניות ( קורלנד, חנה ).

המאמר מתמקד בתכנון ובארגון התפתחות מקצועית של מורים כחלק מפרויקט מחקר ארצי באנגליה (SoNS) שיזם ה- TDA. הניתוח התמטי של הנתונים שפותחו מסקירות ספרות, ממחקר איכותי (12 בתי ספר)ומסקרים הוביל לזיהוי של ארבעה נושאים הראויים לתשומת לב בהקשר זה: א) חוסר תכנון אסטרטגי של התפתחות מקצועית מתמשכת האמור לאזן בין צרכי למידה אישיים ומוסדיים לבין העדפות מדיניות לאומית – תוכניות ההתפתחות המקצועית המתמשכת מושפעות ישירות מהקשר, מתרבות, ממבנה בית-הספר ומהיסטוריה שלו ומשפיעים על התפיסות וההתנסויות של המורים בתהליך זה ( Pedder, D., Opfer, V.D) .