הכשרת מורים

הפרק הנוכחי בספרן החדש של יהודית ברק ואריאלה גדרון ( עורכות) מציג את מאפייני תכנית שח"ף . תכנית שח"ף של מכללת קיי מתבססת על תפיסת הוראה המדגישה את תהליך העשייה של המורה , הנובע מן הקונטקסט הייחודי של בית הספר ומוכתב על ידיו. בניגוד לגישות מסורתיות יותר , המדגישות את חשיבות הידע התיאורטי ועוסקות בשאלות מסוג " מה המורה צריך לדעת"? תכנית שח"ף מעמידה במרכז את השאלה " " מה המורה צריך להיות"? בהתאם לגישה זו הלמידה לקראת הוראה יוצאת מן העשייה עצמה וחוזרת אליה דרך מעגלים של חקר ופרשנות. בדרך זו מותווה תהליך יצירת הידע הפרקטי – חכמת המעשה של המורה. תפיסה מקצועית זו מעוגנת בהבנה האריסטוטלית של חכמת המעשה שאינה רואה בהוראה מקצוע יישומי הנגזר מתיאוריות , אלא מקצוע המבוסס על ידע פרקטי – דרכי פעולה תלויות הקשר הנלמדות תוך התנסות ולמידה של העשייה .

הפרק הנוכחי בספרן החדש של יהודית ברק ואריאלה גדרון ( עורכות) חוקר תהליך בניית מרחב חדש של עשייה ושל למידה בין מכללה ובתי ספר. זהו מחקר רפלקטיבי- אנליטי המתבונן בתהליך עבודה משותף של צוות המכללה ומורים מבית הספר הניסויי מקיף ג' בב"ש. כותבות הפרק, ד"ר יהודית ברק , פרופסור מלכה גורודצקי וחיה הדרי בוחנות תהליך של מעבר מהתנסות ( פרקטיקום ) מסורתית של סטודנטים בבית הספר , לעבודה במסגרת של שותפות דינאמית השוברת גבולות מסורתיים בין אקדמיה לשדה. במבט לאחור מגדירות הכותבות מודל שותפות שהן מכנות אותו מודל הסְפָר ( edge culture ) לטענתן , מודל זה מאפשר ליצור שפה משותפת בין האקדמיה לבין השדה, ומעודד תהליכי התחדשות בכל אחת מקהילות המוצא.

הפרק בספרן החדש של יהודית ברק ואריאלה גדרון ( עורכות ) בוחן את האפשרות להפוך סיפורים מן ההתנסות של סטודנטים בשנה א' לטקסט מרכזי ללמידה. הטענה המוצגת בפרק היא כי כדי להפוך את ההתנסות בהוראה לניסיון מקצועי מצטבר ובעל משמעות , יש להפוך אותה לסיפור. כותבות הפרק , ד"ר סמדר תובל , מדריכה ויועצת חינוכית – וד"ר אריאלה גדרון – מדריכה ועוסקת במחקר נרטיבי- מתבוננות בשיטתיות על שנה אחת של "הדרכה בשיתוף" של סטודנטים בשנה א', שבה צוות ההדרכה והסטודנטים חוקרים את סיפורי ההתנסות כטקסטים לימודיים לגיטימיים. הסיפורים שנכתבו בפורום או סופרו בסדנה ופרוטוקולים של עבודה עליהם , משמשים בסיס לניתוח הנרטיבי של העשייה. הכותבות מציגות תובנות על אודות משמעותו של הטקסט הנרטיבי ככלי בהכשרה להוראה ומתייחסות למקומם של מכשירי המורים בתהליך זה.

ספר זה נכתב בידי צוות מכללת קיי לשם תיעוד וסיכום תהליך ניסוי חינוכי חדשני שנערך במכללה בתמיכת גף ניסויים ויזמות במזכירות הפדגוגית שבמשרד החינוך. ספר הניסוי מציע מודל חינוכי שפותח כדי לאפשר למוסדות חינוך ולאנשי חינוך בשטח ובאקדמיה לבחון אפשרות יישום של המודל במערכת החינוך. בצד המודל כולל הספר גם דרכים ליישומו , וכן תובנות , מסקנות והמלצות שעלו מתוך העשייה. תכנית שח"ף מציעה גישה חדשנית להכשרה , שבמרכזה עומד דיאלוג בין השותפים השונים: הסטודנטים, מכשירי המורים במכללה ובית הספר שבו מתקיימות ההתנסות וההכשרה הלכה למעשה. התכנית מבטיחה כמה דברים: גיבוש זהות מקצועית-חברתית , שתוציא את המורה מבדידותו , הן במהלך הלימודים והן במהלך עבודתו כמורה במערכת , כלים ומיומנויות שיאפשרו למורה להיות חלק מקהילה לומדת ומתפתחת במשך כל חייו המקצועיים ויצירת מחויבות למעורבות חברתית-תרבותית בקהילה שבה הוא עובד. התהליך כולו היה מלווה במחקר שבדק את התפתחות הניסוי , את השפעתו על המעורבים בו ואת הידע שאפשר להפיק ממנו על הכשרת מורים בכלל. הספר שאותו מציגה כאן המכללה, הוא תמציתו של התהליך. נוצר במכללת קיי מודל עבודה של קבוצה מקצועית השותפה בעשייה ובלימוד משמעויותיה ומתווה דרכים חדשות בהוראה ובלמידה . ספר זה הוא אחד הביטויים לכך. בנייתה של תכנית שח"ף ( שיתוף חינוכי פעיל ) היא תהליך חשוב בתחומי הכשרת המורים בישראל. התכנית המיועדת לבוגרי אוניברסיטה המבקשים להכשיר עצמם להוראה , מתמקדת בהבניית סביבות המאפשרות למידה דרך עשייה. גישה זו מעבירה את מרכז הכובד מן ההקשר האישי של הלומד אל הקשר הקהילתי, ומן הדגש על מיומנויות הוראה לדגש על תהליך למידה מתוך הקשר לעשייה החינוכית שלהם (יהודית ברק, אריאלה גדרון ).

מקצוע ההוראה שרוי במשבר ממושך ועמוק, שאף החריף בעת האחרונה, בעידן כלכלת השוק והגלובליזציה. קשה למשוך למקצוע מועמדים ראויים, ואין הסכמה באשר להכשרה הנכונה לקראתו. יתר על כן, רבים מבוגרי מסלולי ההכשרה להוראה אינם עוסקים במקצוע כלל או נוטשים אותו אחרי התנסות קצרה. המאמרים המקובצים בספר – פרי עטם של אנשי אקדמיה ואנשי עשייה חינוכית בולטים בתחום ההוראה בישראל – מסרטטים את תמונת המשבר על רקע המתרחש בתחום ההוראה בעולם, מנתחים את סיבותיו ומציעים דרכים להתמודד עמו. הספר פונה אל מנהיגי הציבור ואל קברניטי החינוך בתקווה להגביר את מודעותם לחומרת המצב ולהמריצם להירתם לתיקונו. הוא פונה גם אל המורים במערכת החינוך על כל שלוחותיה כדי לעודדם לשפר את הטעון שיפור כפי יכולתם, וכן אל הציבור הרחב, המבין כי ההוראה והחינוך ראוי להם מקום מרכזי בשיח הציבורי ובעשייה לקידום החברה ( עורכות דרורה כפיר ותמר אריאב ).

ממצאי המחקר מתייחסים לרפלקציות שהיוו חלק מפורטפוליו אלקטרוני. הם חשפו עיסוק בנושאים פדגוגיים משולבים בביטויים אפקטיביים. מתכשרים להוראה מתמודדים עם רגשות של כעס, תסכול, התלהבות, או חוסר אמון על בסיס יומיומי. ראוי שמורי-מורים יחקרו את חשיבות התחום ויקרבו את המתכשרים להיבטים אישיים רגשיים אלה. פרקטיקה רפלקטיבית היא אמצעי אינטלקטואלי שבאמצעותו ניתן להתמודד עם התחום הרגשי ולטפל בו, והיא עשויה להוות בידי מורי-מורים נקודת כניסה טובה לעיסוק בתחום בעל פוטנציאל חיובי בעיצוב מורים איכותיים. הטכנולוגיה מספקת, כאמור, מרחב מקוון שבו ניתן להיות מעורב ברפלקציה כזאת, בהקשר אישי או קבוצתי בסביבות פורמליות ולא-פורמליות. (Shoffiner, M.)

ההתפתחות המהירה של בתי ספר וירטואליים מתוקשבים באינטרנט יוצרת גם ביקוש למורים המסוגלים ללמד בערוץ מקוון באינטרנט . הוראה מקוונת מרחוק באינטרנט אינה דומה בהכרח להוראה רגילה בכיתה ויש צורך בהכשרה פדגוגית מתאימה הלוקחת בחשבון את משתני הסביבה המתוקשבים ואת צרכי הלומדים מרחוק. במסלול חדש מציעה עתה האוניברסיטה של פלורידה בשיתוף עם רשת בתי הספר הוירטואליים (Florida Virtual School -FLVS) לסטודנטים בהוראה להתמחות בהוראה מקוונת בבתי ספר וירטואליים. הסטודנטים המיועדים להוראה יעברו התמחות בבתי הספר הוירטואליים של פלורידה בהנחיה של המורים המנוסים העובדים בסביבות למידה מתוקשבות אלו בנוסף להוראה בכיתות רגילות.

בכנס השנתי של מורי המתמטיקה והטכנולוגיה שנערך במכון ויצמן, הכריזה נשיאת מכללת הדסה ירושלים, פרופ' נאוה בן צבי, על מיזם חדש: מודל ירושלים להכשרת הדור החדש של מורי המדעים, הטכנולוגיה והמתמטיקה. המודל נבנה בהובלת פרופ' בן צבי, המכהנת גם כיו"ר ועדת מדע וטכנולוגיה ויו"ר צוות קידום החינוך המתמטי בישראל, ובצוות "תוכנית מאה הימים" של ראש העיר ירושלים, ניר ברקת. המודל נסמך על המוסדות לחינוך גבוה בירושלים, המכשירים סטודנטים לתארים ראשונים במדעים, במדעי המחשב ובהנדסה. הסטודנטים יקבלו הכשרה בחינוך, הוראה והדרכה במקביל ללימודי התואר הראשון, ורישיון הוראה, שיכשיר אותם להוראה בבתיה"ס וכן לתפקידי הדרכה בכל סקטור שבו יבחרו לעבוד. מכללת הדסה ירושלים תהיה המוסד הראשון ליישום המודל, ומהמכללה נמסר שהתוכנית תצא לפועל כבר בשנת הלימודים האקדמית הקרובה (באוקטובר 2009).

מאמר זה דן בממצאי מחקר שבחן מסלול לימודים ייחודי לתעודת הוראה ותכנית הלימודים הנלמדת במסגרתו. מסלול לימודים זה נפתח בשנת הלימודים תשנ"ח במכללה אקדמית לחינוך בדרום הארץ מתוך כוונה להעצים את אוכלוסיית המורים לעתיד במגזר הבדווי ועל ידי כך לקדם את האוכלוסייה הבדווית בכללותה ואת הדיאלוג ויחסי הגומלין בינה לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. תכנית הלימודים במסלול מתבססת על הגישה הרב-תרבותית הפרטיקולרית, ועיקרון מרכזי שלה הוא הצורך לחזק את תחושת הדימוי העצמי של הסטודנטים באמצעות העמקת הידע על מורשת התרבותית האסלאמית והערבית לצד חיזוק הידע והמיומנויות האקדמיות. ממצאי המחקר נאספו באמצעות ניתוחי תוכן איכותניים פרשניים. ראשית, נבחנה מידת ההתאמה של תכנית הלימודים במסלול הבדווי/ערבי ללימודי תעודת הוראה לעקרונות הגישה הרב-תרבותית הפרטיקולרית. שנית, נבחנו ההשקפות של אנשי סגל וסטודנטים שהשתתפו במסלול על מידת ההשפעה של הלימוד בתכנית על קיומם ועל איכותם של דיאלוגים עתידיים בין ערבים ליהודים בתוך הקמפוס ובחברה הישראלית ( רוני ריינגולד).

המאמר מתאר תהליך של בניית קוד אתי מקצועי אישי של סטודנטיות בשנה השלישית להכשרתן להוראה. זהו תהליך הבנייתי המתקיים בשני ערוצים השזורים זה בזה. מצד אחד , תהליך של התפתחות אישית של סטודנטית , שיש בו ביטוי לצמיחה של מודעות עצמית , ליכולת להערכה עצמית וללמידה פעילה המתבטאת בבחירת ערכים , כהצהרה עליהם ובהתנהגות על פיהם. מצד אחד , הסטודנטית עוברת תהליך למידה שבו היא רוכשת גוף ידע שמטרתו ביסוס התשתית התיאורטית ובניית הרציונאל לתהליך ההתפתחות האישי. במאמר מוצגים מטרות התהליך ויישומו המעשי. כמו כן , מובאים ממצאים מתוך הכתיבה הרפלקטיבית של הסטודנטיות , שבהם הן התייחסו לתהליך ותוצריו , ומוצגים קשיים ושאלות שעלו בתהליך הלימודי ( מירי הראל , עדנה בשן ).

המאמר מתאר תכנית הכשרה של סטודנטיות להוראה העוסקת בטיפוח כישורים חברתיים ובמניעת קשיים התנהגותיים בקרב תלמידיהן. במרכז ההכשרה, לצד הרצאות ודיונים תאורטיים, נמצאת משימה הכוללת תכנית התערבות שמטרתה לטפח כישורים חברתיים כאמצעי למניעת קשיים התנהגותיים אצל תלמידים בכיתות האימון של הסטודנטיות. במאמר זה מוצגות בהרחבה התובנות שנוגעות לעקרונות של התערבות שנועדה להתמודד עם קשיים חברתיים נפוצים של שלוש סטודנטיות, שהשתתפו בתכנית ההכשרה המתוארת בשנת תשס"ה, במסלול הנה"ר,במכללת לוינסקי לחינוך ( קלודי טל ).

עבודה זו עסקה בניתוח שיח של מתכשרים להוראה שנושאו היה משימה מסוימת. מטרת העבודה הייתה לבחון את תרומת המשימה ואת תרומת השיח הקבוצתי לידע, לאמונות ולעמדות המשתתפים על אודות אנשים עם מוגבלויות אינטלקטואליות. השיח הנחקר הוא שיח א-סינכרוני מתוקשב, העוסק במשימת אורך סמסטריאלית, שבה התבקשו המשתתפים בקורס להתלוות לאדם עם מוגבלויות אינטלקטואליות קשות למשך עשרה מפגשים שבועיים. אפיון השיח של כל משתתף מראה שרובם עסקו בתיאור חוויות מתוך המשימה ותגובות לאירועים שעלו בשיח. נראה שהשיח בפורום יצר מעין אווירה שעודדה את המשתתפים להפגין תחושות חיוביות, לפרש אירועים ברוח טובה. כך בעיקר התאפיינו המשתתפים שנכנסו לשיח מתחילתו, ואילו משתתפים שהצטרפו מאוחר יותר הציגו יותר בעיות וקשיים. עם זאת, כולם זכו לתמיכה ולעידוד מחברי הקבוצה ( דיתה פישל).

מדריכות פדגוגיות הן הדמויות המשמעותיות ביותר בתהליך ההכשרה של סטודנטים להוראה. עם זאת, קיימת עמימות רבה לגביהן. עמימות זו באה לידי ביטוי באופנים רבים, ונזכיר כאן רק כמה מהם: ריבוי ההגדרות לתפקיד והשונות ביניהן, העובדה שאין תבחינים ברורים ואחידים באשר למי יכולה להתקבל לתפקיד ומהו מסלול ההכשרה הנדרש ממנה. מה חייבת המדריכה לעשות במסגרת תפקידה, וכן אילו תכנים היא מחויבת ללמד ובאילו דרכים עליה להדריך את המתכשרים להוראה. האם העמימות הזו טובה? או שאולי היא פוגעת במילוי התפקיד? האם וכיצד החופש שניתן למדריכה הפדגוגית קשור לתחושת המסוגלות המקצועית שלה? נקודת המוצא של המחקר, שחלק מממצאיו יובאו במאמר הנוכחי, הייתה לבחון את מקורות תחושת המסוגלות המקצועית של מדריכות פדגוגיות. הספרות מלמדת, שאדם בעל תחושת מסוגלות גבוהה הוא אדם יעיל יותר, המשיג הישגים גבוהים יותר ולכן יש חשיבות רבה באיתור המקורות הבונים את תחושת המסוגלות שלו. עם זאת, מתברר כי בתחום ההדרכה הפדגוגית לא נחקרה שאלת מקורותיה של המסוגלות המקצועית. ממצאי המחקר מציעים התבוננות חדשה על שאלה זו בזיקה לתפקיד המדריכה הפדגוגית, והם מעלים למחשבה נוספת ולדיון מחודש את סוגיית החופש האקדמי בהקשר זה (אפרת קס).

זה למעלה מעשר שנים מתקיים דגם ייחודי של שותפות בתחום החינוך המיוחד בין מוסד אקדמי העוסק בהכשרה להוראה, מכללת בית ברל, לבין השדה, בית הספר בבית איזי שפירא ברעננה. שיתופי פעולה בין מוסדות הכשרה להוראה לבין בתי ספר מתקיימים בעולם כעשרים שנה בדגמים שונים. כשם כולל לדגמים אלה משמש המונח בית ספר לפיתוח מקצועי PDS ) Professional Development School ) . מטרת העל של מחקר זה היא לבדוק לעומק מודל שותפות אקדמיה-שדה במתכונת PDS , כפי שמתקיים בבית ספר מיוחד. לבדיקת דגמים של שותפות מכללה-שדה בהקשר של בית ספר מיוחד יש חשיבות מחקרית, שכן לצד מגמת השילוב ממשיכים להתקיים בתי ספר מיוחדים, וההתנסות המעשית בתכניות ההכשרה לחינוך מיוחד מתקיימת גם בהם. הדיווחים על התנסות מעשית בבתי ספר אלה במתכונת של PDS מועטים ביותר ( גלעדה אבישר, גילה ווגל).

במאמר זה מציגה פרופסור תמר אריאב תמונת-על של המצב כיום בהכשרת מורים בארץ ובעולם. מטרת המאמר היא להאיר את הסוגיות המרכזיות בהכשרת המורים ולעמוד על דרכי ההתמודדות עמן כיום. טענתה המרכזית של פרופסור תמר אריאב היא שריבוי הבעיות בנושא זה ומורכבותן מקשים על מציאת פתרון: מצד אחד, הפתרונות המקיפים מסובכים ויקרים. מצד אחר , הפתרונות הפשטניים והמהירים חסרי סיכוי לחולל שינוי משמעותי ואף עלולים להזיק. את המערבולת שאליה נקלעה הכשרת המורים בארץ ובעולם מניעים של כוחות , אשר יחדיו מכבידים על מציאת דרך לשיפור ממשי ובר קיימא.

במחקר השתתפו 190 פרחי הוראה שלמדו את הנושא "פיתוח יחידת הוראה" בארבע קבוצות מחקר , שנחשפו לתנאי לימוד שונים. פרחי ההוראה השיבו בתחילת המחקר ובסיומו על שאלון של הכוונה עצמית ושאלון של תפיסות ההוראה והלמידה על ידי שימוש בדימויים . נמצא כי פרחי ההוראה שנחשפו לטיפוח ההכוונה העצמית הן בסביבה מתוקשבת והן במליאת הכיתה שיפרו את ההכוונה העצמית שלהם בלמידה יותר מתלמידים שלא נחשפו לטיפוח הכוונה עצמית. השינוי הגדול ביותר נמצא בקרב פרחי הוראה שנחשפו לטיפוח הכוונה עצמית בסביבה מתוקשבת. עוד נמצא שפרחי הוראה שלמדו בסביבה מתוקשבת , יותר מפרחי הוראה שלמדו במליאת הכיתה, שינו במהלך המחקר את תפיסותיהם בנוגע למהות ההוראה והלמידה . מהעברת ידע על ידי המורה להבניית ידע בידי הלומד. ברם, אלה שנחשפו לטיפוח הכוונה עצמית בסביבה מתוקשבת שינו במהלך המחקר את תפיסותיהם באשר למהותן של ההוראה והלמידה במידה הגדולה ביותר . במאמר נדונים היבטים תאורתים של הממצאים וכן השלכותיהם המעשיות ( טובה מיכלסקי, ברכה קרמסקי ) .

המחקר בדק מהן העמדות והתפישות של מרצים במכללה לגבי קיומו וחשיבותו של קוד אתי בחינוך בכלל ובמכללות להכשרת מורים בפרט. עוד בדק המחקר את העמדות של המרצים כלפי קיומן של נורמות הוראה במכללה, המחייבות את כלל המרצים והמהוות תנאי מוקדם לקיומו של תהליך גיבוש קוד אתי. אוכלוסיית המחקר כללה 97 מרצים במכללה גדולה אחת. ייצוג הולם נמצא בקרב המרצים לתחומי הוראה שונים. כלי המחקר היה שאלון דיווח עצמי שכלל שאלות סגורות ופתוחות ( קטקו תמר, דוניצה-שמידט סמדר, יוסף גילי ).

מאמרו של ד"ר אשר שקדי דן תחילה בהתנסות המעשית ובחשיבותה בתהליך ההכשרה להוראה. לאחר מכן הוא מתאר בקצרה גישות שונות להדרכה פדגוגית. ד"ר אשר שקדי מציג במאמר חשוב זה שישה דפוסים של הדרכה פדגוגית בישראל ומתאר את מאפייניהם. לאחר הצגה זה מובא דיון משווה בדפוסים אלו וברכיביהם. דמותו של המדריך הפדגוגי נקבעת על פי התייחסותו לכל אחד מרכיבים אלו. בהנחה כי הדרכה הפדגוגית היא הנדבך המשמעותי ביותר בתהליך הכשרת המורים, מציע ד"ר אשר שקדי גישה אחרת , התנסותית –קונסטרוטיביסטית. גישה זו מדגישה כי ידע ההוראה הוא אישי-מקצועי , וכי הוא נבנה מתוך התנסות בהוראה בפועל. לדעתו של ד"ר אשר שקדי יש לגישה ההתנסותית- קונסטרוטיביסטית הסיכוי הגבוה ביותר לשפר ולייעל את מערכת ההכשרה. היא מעמידה קריטריונים ברורים יותר לתהליך ההכשרה בכלל וההדרכה הפדגוגית בפרט ולפיכך נראה כי היא עשויה להדגיש את ייחודה של ההדרכה הפדגוגית. בכוחה לקבוע קריטריונים לבחירת מדריכים פדגוגיים ולהכשרתם ולתרום תרומה משמעותית לשיפור מעמדם במוסדות להכשרת מורים ובעולם האקדמי בכלל, מעמד שכאמור הוא ירוד ללא הצדקה.מאמר זה מבוסס בחלקו על ממצאי מחקר שערך ד"ר אשר שקדי ,שבחן את דפוסי ההדרכה של מדריכים פדגוגיים במכללות לישראל (שקדי , 2005) . במסגרת המחקר רואיינו מדריכים פדגוגיים ונערכו תצפיות עליהם. דפוסי ההדרכה המוצגים במאמר זה גובשו מתוך ממצאי המחקר המקורי.

המאמר של פרופסור שלמה בק מחולק לארבעה חלקים . בחלק הראשון הוא מתבונן במצב הנוכחי ומאבחן את הנימוקים שעליהם מתבססת הקביעה כי מקצוע ההוראה מחייב הכשרה אקדמית. בחלק השני מתבונן פרופסור שלמה בק בביקורת על ההכשרה להוראה במסגרת אקדמית. המבוי הסתום שבו נתונה כיום ההוראה מקורו בתפיסה מוטעית של מהות ההוראה. ההוראה אינה מקצוע יישומי שאופיו טכני-רציונאלי , אלא מקצוע מעשי שאופיו פרשני. את הרקע התיאורטי-פילוסופי שעליו מסתמך פרופסור שלמה בק בהגדרת המקצוע כמעשי מספקת התורה האריסטוטלית ( מוצגת בחלק השלישי) . בחלק הרביעי מציע פרופסור שלמה בק דגם שונה של הכשרה להוראה שיכול להתמודד עם הטיעונים הביקורתיים שהועלו. לפי הדגם המוצע , על ההכשרה להוראה להתקיים במסגרת אקדמית ( רצוי ברמת תואר שני) וייעודית. בחלק החמישי מסכם פרופסור שלמה בק את עמדותיו בעניין הכשרת המורים האקדמית ומציג את תכנית שח"ף הפועלת במכללה לחינוך ע"ש קיי, באר שבע. תכנית זו מציבה את ההתנסות בלב ההכשרה להוראה ובונה סביבה סדנאות לניתוח ההתנסות וללמידה משותפת. מטרתה להכשיר מורים משכילים , מיומנים ונבונים, על פי העקרונות האריסטוטליים שתוארו . תכנית שח"ף מלמדת שאפשר לשתף בהכשרה את "השדה" ולמקם אותה במסגרת אקדמית.

פרופסור אברהם יוגב סבור כי יש לדון בעתידן של המכללות האקדמיות לחינוך ללא קשר למידת היישום של דוח דוברת, ולו רק כדי למלא את הצורך בהכשרת מורים לעתיד. הדבר נחוץ במיוחד לנוכח המחסור הצפוי במורים בארץ עקב הנטייה הפוחתת לפנות ללימודי הכשרה להוראה. על המחסור הצפוי מרמזת בין השאר העלייה בגיל הממוצע של המורים במערכת. במאמר זה סוקר פרופסור אברהם יוגב שלוש חלופות עקרוניות להמשך דרכן של המכללות האקדמיות לחינוך. חלופה א' : העברת המכללות לחינוך כמכללות נפרדות לחסות ות"ת , חלופה ב': הפיכת המכללות ליחידות-סמך באוניברסיטאות. חלופה ג' : הקמת אוניברסיטה רב-מכללתית להוראה. מתוך שלוש החלופות שהועלו בנוגע לעתידן של המכללות לחינוך, נוטה לבו של פרופסור יוגב לשלישית- הקמת אוניברסיטה רב-מכללתית להוראה. דווקא הצעד המהפכני כביכול- הקמת אוניברסיטה רב-מכללתית להוראה –עשוי להבטיח את עתיד המכללות וההכשרה להוראה , ולתרום לשדרוגם האקדמי והחברתי של המכללות ושל תהליך ההכשרה.