אקטואליה

מאמר מעניין ומאתגר של ד"ר אברום רותם ועידית אבני שפורסם בחודש יוני 2010 . חלק גדל והולך של מורים שמצויים במרחב המקוון לצרכים אישיים ומקצועיים, יוצרים קשר עם התלמידים בסביבתם הטבעית, קרי הפייסבוק (בישראל 2010), כשחלקם הגדול רואים זאת כחלק מעבודתם החינוכית, למרות שרבים אחרים, עדיין, סבורים שאין לקיים קשר שכזה. לצד הרווחים הפדגוגיים והאישיים מהקשרים והאינטראקציות ברשת החברתית עם תלמידים, מרבית המורים עדיין אינם מודעים לבעייתיות, לדילמות ולמלכודות העלולות לצוץ מהתנהלות זאת. מאמר זה מתייחס לסוגיות העיקריות העולות מקשר מורה- תלמיד ברשת החברתית, לדרך בה הן באות לידי ביטוי במקרים אותנטיים, ולאתגר העומד בפני המורים, מנהלי בתי הספר והמנהיגות החינוכית – כיצד להתמודד עם סוגיות אלה ולמנוע מלכתחילה את הבעייתיות שבהן ( אברום רותם, עידית אבני).

מאמר מעניין של עידית אבני וד"ר אברום רותם אשר התפרסם בחודש יוני 2010 . הפייסבוק פותח אפשרות חדשה של נראות בית הספר. מיתוג, פרסום ושיווק בית הספר, נעשים ללא עלות, תוך אפשרות להגיע למרב קהל היעד שבית הספר מעוניין בו – אוכלוסיית התלמידים וההורים בישוב/ באזור. פרסום ומיתוג בית הספר בפייסבוק, מצריך הבנה וניסיון עם עקומת לימוד קצרה כך שכל בית ספר יכול לעשות זאת תוך זמן קצר יחסית. אך לצד הפוטנציאל שזיהו בתי הספר בפרסום בפייסבוק, עולות סוגיות בעייתיות שהשלכותיהן האפשריות אינן במודעות בית הספר או אינן ברורות לו דיין. מאמר זה מתאר סוגיות אלו ופתרונות אפשריים ( עידית אבני ואברום רותם).

ספר חדש שיצא זה עתה לאור, המבוסס על עבודת הדוקטורט של ד"ר מירה פוירשטיין ממכללת אורנים. הספר עוסק בתחום החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית- תקשורת המונים, חינוך לחשיבה ביקורתית – והוא מיועד לסטודנטים במדעי הרוח והחברה, ולעוסקים בהוראת החינוך לאוריינות מדיה. הספר של ד"ר מירה פוירשטיין עוסק ברעיונות ובמושגי מפתח בתחום החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית (Critical Media Literacy ) שמטרתו: לטפח ולקדם את החשיבה הביקורתית של ילדים ונוער ביחס לתכני המדיה ומסריהם. התחום מעוגן בפרדיגמה הביקורתית ובחינוך לדמוקרטיה המצדדים בטיפוח אנשים חושבים, המסוגלים לנתח ולהעריך מידע באופן בקורתי, כדי לקבל החלטות שקולות ותבוניות החיוניות להבטחת איכות חייהם כאזרחי הדמוקרטיה. בראייה זו, התחום מציב ללומדים אתגרי חשיבה רלבנטיים בעידן של תקשורת רב ערוצית, גלובליזציה ושינויים טכנולוגיים. ידע וכישורים לניווט חכם בסביבות מידע וירטואליות, והתמודדות מושכלת עם הערכים והנורמות המטופחים בעולם ה"רייטינג" של המדיה. הספר הוא תוצר של עבודת דוקטורט שבחנה את החשיבה הביקורתית של תלמידים בביה"ס היסודי מול תכני טלוויזיה ופרסומות מהעיתונות, בעקבות התנסות שיטתית בתכנית לאוריינות מדיה ביקורתית

רוב האנשים גדלים על האמונה שלימודים הם המפתח להצלחה בחיים. לימודים נתפסים כמשהו חיוני לחיים והתפיסה היא שצריך ללמוד גם אם לא אוהבים את זה. הדבר במיוחד נכון אצל ילדים שבחלקם הגדול שונא את הלימודים בבית הספר. שיטות שונות נוסו במהלך השנים ונועדו לעודד את התלמידים ללמוד, כשהבסיס ברוב החברות הדמוקרטיות הוא חוק חינוך חובה, כלומר ילדים חייבים ללכת לבית הספר עד גיל מסוים. אבל זה שמחייבים אותם ללמוד לא אומר שהם באמת לומדים. אז איך אפשר לעודד אותם ללמוד? כתבה שפורסמה לאחרונה במגזין טיים סוקרת ניסוי מהפכני חדש שנערך לאחרונה בארה”ב. הרעיון הבסיסי של הניסוי הוא שאם ילדים לא רוצים ללמוד ואנחנו לא מצליחים לשכנע אותם שזה חשוב להם, למה שלא ניתן להם כסף עבור הלימודים ונראה אם זה יעלה את המוטיבציה שלהם ללמוד? הרעיון לכאורה נשמע נורא. לשלם לילדים כסף בשביל ללמוד? הרי זה נוגד את כל התפיסה החינוכית הבסיסית שלימודים צריכים לנבוע ממוטיבציה פנימית, ובכלל זה נשמע מאוד לא מוסרי, נכון? ( ד"ר גיל גרינגרוז ).

מאמר נרחב ומעניין סוקר שבועון האקונומיסט הבריטי את המצע הרעיוני של מפלגת השרנים ומסביר כי השינוי העיקרי שהם מייצגים מבחינת הבריטים הוא שאיפתם לבצע רפורמה מקיפה בחינוך הבריטי בהשראת הרפורמה בחינוך בשבדיה שנערכה בשנת 1991 . מדובר ברפורמה מהותית של מבנה החינוך שהשמרנים באנגליה מבקשים ליישם . מה היא אותה רפורמה בחינוך בשבדיה אשר הצליחה ואשר מדינות מובילות בעולם מבקשות לחקותה?

הציפיות הרבות לשילובו של מחשב ה-IPAD כספר לימוד ממוחשב בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות גורמות כיום למו"לים רבים בארה"ב להיערך לפיתוח ספרי לימוד ממוחשבים שיהיו גם תואמי מחשבי IPAD. לאור זאת, ניכרת פעילות נמרצת בארה"ב למעבר לספרי לימוד ממוחשבים לא רק מבחינת המו"לים ושוק הספרים אלא גם מבחינת גורמי החינוך השונים (מנהלי בתי ספר , מחוזות חינוך וכדומה) . דחיפה לכך , ניתנה כבר לפני שנה בקליפורניה שם החליטו מושל המדינה ובית הנבחרים המקומי על חקיקה חדשה המאפשרת למנהלי בתי הספר ומחוזות החינוך לשלב ספרי לימוד מקוונים או סביבות למידה מתעדכנות במקום ספרי לימוד מודפסים. השאלה העיקרית הנשאלת ע"י המאמר הנוכחי היא האם למידה של תלמידים באמצעות ספרי לימוד מקוונים ודיגיטאליים אכן תחולל שינוי מהותי בדרכי הלמידה ובתהליכי ההבנה. מומחים לתהליכים קוגניטיביים ולקריאה מנסים לענות על שאלה מטרידה זו ( Gilbert T. Sewall ).

במקום להיישיר מבט אל גלי הצונאמי של המהפכה הפוסט־מודרנית ולחולל את השינוי היסודי הנדרש, התמכרה מערכת החינוך לגלים של "רפורמות" המשמרות את המבנה המודרני והאנכרוניסטי שלה. הסביבות החינוכיות הצומחות מלמטה הן תקוותה של מערכת החינוך . במאמר זה מבקש פרופסור רוני אבירם לאבחן את שורשי החולי הראשוני והחולי המשני ולהציע פרוגנוזה לצורך טיפול בהם. למעשה, יש כבר מי שמממש את הפרוגנוזה שאציע, אבל באופן חלקי. יש אפוא התחלה, יש מקום לאופטימיות זהירה. בעשורים האחרונים פועלים ברחבי הארץ צוותים של הורים ומורים החושבים על חינוך רצוי בעידן פוסט־מודרני, בונים מודלים ומיישמים אותם ומתמודדים בהצלחה עם התנכלויות שונות של הממסד החינוכי. יש לציין בכלל זה גם את המשפחות שבחרו בחינוך ביתי. אף שהצוותים הללו פועלים באופן ספונטני הם מקיימים באופן חלקי ושטחי את "התנאים הפנימיים", אך אינם נהנים מ"התנאים החיצוניים". לפיכך הם פועלים ברובם בתנאי מצוקה. עם זאת נראה שהסביבות החינוכיות האלטרנטיביות צברו "מסה קריטית" ומערכת החינוך אינה יכולה עוד לדכא אותן. המערכת רואה בהן "רע הכרחי"; עליה לראות בהן "טוב רצוי" ולתמוך בהן. הסביבות החינוכיות הצומחות מלמטה הן תקוותה של מערכת החינוך ( רוני אבירם) .

הספר הנוכחי של מירה קרניאלי, המתבסס על עשרות שנות עבודה עם דורות של פרחי הוראה, נותן מענה למורים ולמורי מורים המחפשים דרך אחרת להוראה ומוכנים להתנסות בכיוונים חדשים. הספר מתמקד בסוגיה חינוכית ערכית זו ומציע הצדקה עיונית ודרכים מעשיות להתפתחותם ולהכוונתם של המורים כאנשים סקרנים, אכפתיים, רגישים וחושבים. ההתפתחות של המורים והשינויים שהם יוצרים ביחסם כלפי תלמידיהם כאנשים וכלומדים מעצימים אף את התלמידים עד כדי הפנמתה של גישה זו. התכנית יכולה לשמש בסיס ללמידה אישית ו/או כלל בית ספרית, אשר איננה דורשת התארגנות מיוחדת או משאבים כספיים, אלא נכונות לפרוץ את דפוסי החשיבה והעבודה המסורתיים, לשאול שאלות על סביבת העבודה ולחקור תוך ניסיון לחפש תשובות מהימנות לסוגיות ולבעיות שיתעוררו.

הספר "מבוך השמירה על סודיות בייעוץ חינוכי: תאוריה, מחקר ומעשה" מפנה זרקור לנושא שמירת הסודיות, שהיא אחת החובות האתיות הבסיסיות ביותר של היועצים החינוכיים אך גם אחת הסוגיות הבעייתיות ביותר בעבודתם. הנושא מעורר את הדילמות האתיות השכיחות ביותר בשל הכורח לאזן באופן מתמיד בין המחויבויות האתיות והחוקיות כלפי התלמידים הקטינים, כלפי הוריהם וכלפי המערכות החינוכיות. בשל מורכבותה אפשר לראות בשמירה על סודיות סוגיה המשמשת אבן בוחן לכלל ההתנהגות האתית של היועצים ולמקצועיותם. ספר ראשון זה בישראל, המתמקד בקול האתי של יועצים חינוכיים, מציע כר תאורטי נרחב וממצאים אמפיריים מנקודת מבטם של אנשי המקצוע עצמם

בחסות חברות סיסקו-אינטל-מייקרוסופט פורסם לאחרונה מסמך אקדמי המפרט את עשרת הכישורים הדרושים למאה ה-21 : דרכי חשיבה ( יצירתיות וחדשנות , חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, קבלת החלטות , למידה כיצד ללמוד, מטא-קוגניציה ), דרכי עבודה , אמצעי עבודה ( אוריינות מידע (כולל מחקר על מקורות, עדויות, הטיות וכו' , אוריינות ICT (טכנולוגיית מידע ותקשורת) , חיים בעולמנו ( אזרחות – מקומית וגלובאלית, חיים וקריירה , אחריות אישית וחברתית – כולל מודעות וכשירות תרבותית )

בספר החדש בעריכת פרופסור אורית איכילוב, אחד-עשר פרקים אשר בוחנים בצורה ביקורתית גילויים מרכזיים של הפרטה ומסחור בחינוך הציבורי בישראל, ודנים במשמעויותיהם החברתיות והחינוכיות. כך, למשל, הספר דן בציוני-הדרך המרכזיים בכינונו ובשחיקתו של החינוך הממלכתי בישראל; בקיצוץ בתקציב החינוך; בקיומן של מסגרות לימוד מופרטות באוניברסיטות-המחקר הציבוריות בישראל; בהעסקה עקיפה של אנשי חינוך באמצעות חברות כוח-אדם; במגמות הפרטה בחינוך הערבי; בהפרטה בשירותי הרווחה האישיים לילדים ולבני-נוער; ובדפוסים שונים של חדירת עסקים לבתי-הספר. "מטרת ספר זה היא לבחון בצורה ביקורתית מהלכים של הפרטה בחינוך בישראל. כל אחד מפרקי הספר דן בהיבט מרכזי של הפרטת החינוך בישראל ובוחן את התוצאות החברתיות והחינוכיות של מהלכי ההפרטה. עם זאת, חרף הניסיון לפרוש יריעה רחבה, אין הספר מתיימר למצות את מכלול הסוגיות החינוכיות והחברתיות העולות מהפרטת החינוך בישראל. "

ד"ר טוני ווגנר (Tony-Wagner) מאוניברסיטת הרווארד טוען כי יש שתי מגמות עיקריות בעולם שמציבות אתגרים והזדמנויות רבות למערכת החינוך. המגמה האחת: העולם עובר מכלכלה תעשייתית לכלכלת ידע. המגמה השנייה: הדור הצומח, הגדל בעידן האינטרנט, מונע ללמוד בצורה שונה מזו המקובלת עד היום. שני כוחות אלה מאלצים אותנו להגדיר מחדש את מושגי החינוך במדינה. ד"ר ווגנר מצביע על "פער ההישגיות העולמי" (Global Achievement Gap), הפער בין מה שמלמדים ובוחנים כיום אפילו הטובים בבתי הספר, לבין המיומנויות שכל התלמידים יזדקקו להן במאה ה 21. ד"ר טוני ווגנר מונה שבע מיומנויות שלהן יזדקקו הבוגרים כדי להצליח בעתיד, בלמודי המשך (בקולג') ובקריירה

ספרו של הפסיכולוג הקוגניטיבי Dan-Willingham "מדוע תלמידים אינם אוהבים את בית הספר " זוכה לאחרונה לעניין רב בארה"ב ובאנגליה וגם בביקורת מסוימת מצד אנשי חינוך. הטיעון המרכזי של Dan-Willingham הוא שחוסר הנחת של התלמידים בביה"ס נובע במידה רבה מהעובדה כי המורים אינם מבינים עקרונות קוגניטיביים רבים ולכן מחמיצים את ההוראה האיכותית שלהם. הילדים מטבעם הם מסקרנים , אך המורים אינם יודעים כיצד להציג ולהמחיש את התכנים בדרך שתעורר עניין בקרב תלמידיהם. התלמידים בביה"ס אינם מסוגלים לחשוב באופן מופשט וצריך למצוא דרכים להמחיש להם סוגיות ובעיות בצורה קונקרטית מחד ומאתגרת מאידך. לדעתו , אם המורים ישתמשו בעקרונות הקוגניטיביים להם הוא מטיף בספרו אז יש אולי סיכוי שהתלמידים יאהבו יותר את ביה"ס. הטיעון של אנשי החינוך, מבקריו של Dan-Willingham , הוא שבעיית העברת למידה קיימת בכל מסגרת לימודים שמנסה ללמד ואינה אופיינית רק לבתי הספר.

חני גורן מדווחת בבלוג שלה על מאמר אודות החדשנות החינוכית בארה"ב ובו מפה אינטראקטיבית המציגה את מצב המדינות בארה"ב בתחום החינוך בהיבטים שונים. במפה האינטראקטיבית מוצג מצבן של המדינות בהיבטים רבים, בין היתר ההיבט הטכנולוגי. במבט מעמיק על מרכיבי ההיבט הטכנולוגי נוכל לראות את ההבדלים בין המדיניות שם בארה"ב למדיניות בארץ. שם מושם דגש על תהליך הכשרת המורים והכנתם לעידן המידע, שם מדברים על ממוצע של 3.7 תלמידים למחשב מחובר לאינטרנט וברוב המדינות כבר יש בתי ספר וירטואליים. די רחוק מהמצב אצלנו. "קשה לדבר בנשימה אחת על החינוך בארה"ב ויותר מכך להשוותו לחינוך בארץ. בארה"ב 51 מדינות שונות במצב הסוציו- אקונומי של אוכלוסיתן, שונות מבחינה דמוגרפית, מבחינת מוצא התושבים, השכלתם ועוד. ואולם, הדיון אודות מצב החינוך בארה"ב, לא יורד שם מסדר היום הציבורי."

אסתי דורון הביאה לידיעתנו וגם תרגמה מאמר מעניין באנגלית המונה 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020. ייתכן שחלק מהדברים נשמעים כמו "מדע בדיוני" אבל זה גם מה שחשבו על ספריו של ז'ול וורן, עד שההיסטוריה הוכיחה שהם כלל אינם בדיוניים. בהמשך מוצגת הרשימה כפי שתורגמה ע"י אסתי דורון מאנגלית. כך לדוגמא, מעבדות המחשב ייעלמו בגלל חיבור מחשבים ניידים לרשת אלחוטית ושיעורי הבית לא יהיו קיימים כי חלק מהלמידה תתבצע מהבית. למעשה כמעט לכל אחת מהתחזיות ברשימה יש כבר היום סימני תזזית של התחלת שינוי – גם אם לא מבצעים אותם הלכה למעשה.

מאמרון מעניין של שרון גרינברג על מיומנויות לימוד חיוניות למאה ה21. על פי אתר Expert-21, כדי להגדיל את האטרקטיביות של תלמידי חטיבות הביניים בשוק העבודה העתידי ואת המוכנות שלהם כאזרחים, יש לפתח אצלם את המיומנויות האלה: חשיבה ביקורתית ויכולת שיפוט. פתרון מצבים מורכבים, מולטי-דיסציפלינריות, פתרון שאלות פתוחות. חשיבה יצירתית ויזמית. תקשורת ושיתופיות. לקיחת אחריות על פיננסים, בריאות ובאופן כללי אחריות אזרחית. באתר מפרטים את היכולות הנדרשות לדרישות שוק העבודה של המאה ה-21. המאמרון מעלה את השאלה האם אין כאן עומס יתר של מיומנויות .

סקר מעמיק שנערך ע"י IDC במדינות אירופה לגבי הציפיות של המעסיקים באירופה לגבי מיומנויות התקשוב הנדרשות של העובדים בעתיד. הנחת היסוד של התעשיות באירופה כיום היא כי ללא חדשנות טכנולוגית של חברות אין להם סיכוי להתחרות בארה"ב ובמדינות המזרח הרחוק. ממצאי הסקר, אשר התבסס על מאות ראיונות עם גורמיםשונים בתעשייב ובמגזר התעשייה, מלמדים כי תוך חמש שנים מרבית העובדים החדשים יידרשו להיות בעלי כישורים גבוהים בתחומי התקשוב בניגוד למצב כיום בו רק 15% מהעובדים הם בעלי כישורים גבוהים בתחומי התקשוב. אם כיום הנטייה היא להקנות לבוגרי בתי ספר תיכוניים ומכללות ידע בסיסי בתקשוב הרי תוך חמש שנים יידרש מהעובדים ידע ברמות הגבוהות של תקשוב, החל מהבנה דיגיטאלית של יישומים ועד הפעלת יישומים מורכבים בתחומי התקשוב. המעסיקים באירופה טענו כי הידע הבסיסי והמיומנויות בתחומי התקשוב שמעניקה מערכת החינוך בכל מדינה ( ויש לזכור כי באירופה החינוך הטכנולוגי מפותח יותר מאשר בישראל ) נמוך למדי ואינם עונים על הדרישות שלהם לא בהווה ובוודאי לא בעתיד. יש צורך בתוכניות לימודיות טכנולוגיות מעמיקות יותר בתחום התקשוב לא רק לקבוצה נבחרת של תלמידי תיכון אלא לכל תלמידי התיכון .

בספרה החדש של ד"ר איריס מנור-בנימיני חמישה פרקים, חלקם עוסק יותר בשאלות תיאורטיות-עקרוניות, באחרים מושם דגש רב יותר על סוגיות מעשיות. כל פרק בספר מוצגים מקרים שמטרתם להבהיר ולהמחיש מושגים ועקרונות חשובים. כל המקרים מתבססים על מקרים של תלמידים במערכת החינוך. בנוסף, כל פרק מלווה בלוחות המהווים הצעה ליישום של עיקרון או של מיומנות. כל ההצעות פותחו על-ידי צוותים רב-מקצועיים ועבורם, ויושמו על-ידם בשדה. הספר הוא בעל ערך עבור אנשי חינוך, טיפול, רווחה ובריאות העובדים במערכות חינוכיות החל מגילך הרך ועד בגרות וגם אלו שעובדים בשירותי תמיכה נוספים כמו מערכות רווחה

דו"ח מחקר, שנערך באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, ממליץ להתחיל את הלימודים הפורמאליים רק בגיל שש. על ממצאי הדו"ח מדווח עיתון ה-Guardian הבריטי, במאמר בשם "הממצאים העיקריים של דו"ח קיימברידג' על החינוך היסודי". מדובר בדו"ח העצמאי הגדול ביותר על החינוך היסודי שנעשה ב-40 השנים האחרונות בבריטניה. הדו"ח מבוסס על 28 סקרים ו-250 קבוצות מיקוד. בכתיבת הדו"ח השתתפו 14 חוקרים ו-66 יועצי מחקר. בראש מחברי הדו"ח עמד פרופ' רובין אלכסנדר, הנחשב לאחד מאנשי האקדמיה החשובים בבריטניה בתחום החינוך. הדו"ח ממליץ, כי ילדים מתחת לגיל שש לא ישתתפו בשיעורים פורמאליים. הדו"ח תומך בהרחבת תכנית הלימודים הטרום-בית ספרית, המבוססת על משחק, עד לגיל שש. מחברי הדו"ח סבורים, כי הכנסת ילדים למסגרת לימודים בית ספרית פורמאלית כבר בגיל ארבע, כפי שקורה כיום באזורים נרחבים בבריטניה, היא מוטעית.

ההשקעה הכספית של ישראל בחינוך היא מהגבוהות בהשוואה למדינות המערב המפותחות עם זאת, בחישוב ההוצאה לחינוך פר תלמיד ישראל נופלת מהמדינות המפותחות, כך עולה מנתונים שמפרסמת היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2006. בישראל שיעור ההוצאה על חינוך הוא 7.8% מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי), במדינות ה-OECD ההוצאה הממוצעת על חינוך עומדת על כ-6.1% מהתמ"ג. ההוצאה גבוהה יותר גם מזו שבארה"ב (7.4%) קוריאה ודנמרק (7.3%), ונמוך רק מההוצאה באיסלנד (8%). ההוצאה הלאומית לחינוך כוללת את הוצאות הממשלה והרשויות המקומיות לגנים, בתי הספר היסודיים והעל יסודיים, מוסדות ההשכלה הגבוהה ומוסדות הלימוד המקצועיים וכן את הוצאות הציבור – ההורים וכספים אחרים שהתקבלו במערכת ממקורות פרטיים. את מרבית ההוצאה משקיעה ישראל במוסדות החינוך היסודי, העל יסודי ובמכינות הקדם אקדמיות (4.4% מהתמ"ג בהשוואה ל-3.7% במדינות ה-OECD). במוסדות ההשכלה הגבוהה, ההוצאה נמוכה במעט מזו שבמדינות המערב (1.9% בישראל לעומת 2.0% במדינות ה-OECD).