אקטואליה

בין הבקיאים בקורות חייו של יאנוש קורצ'אק, בכתביו ובפועלו החינוכי, שוררת הסכמה רחבה שהוא היה פדגוג מחונן, מקורי וייחודי, אחד המחנכים ההומניסטים הדגולים של המאה ה-20, ועם זאת אין מתייחסים אליו כאל תאורטיקן חינוכי בעל שיעור קומה. בספרות העברית ובמחקר על הגותו החינוכית ועל מורשתו ההומניסטית לא נעשה עד כה ניסיון עקיב לארגן את שיטותיו החינוכיות ואת עמדותיו בענייני חינוך – על בסיס כתביו הפדגוגיים והספרותיים – לכדי תאוריה פילוסופית-חינוכית מובחנת ומסודרת. ספר זה נועד למלא חסר זה. למרות האופי הנרטיבי המובהק של כתבי קורצ'אק, הספר מציע המשגה (קונספטואליזציה) של תורתו החינוכית – מציג בשיטתיות את השקפת עולמו ואת התאוריה החינוכית הנגזרת ממנה, מתאר את עשייתו החינוכית המרתקת ומפרש אותה. יסוד היסודות של משנתו החינוכית היא התייחסות לילד כאל אדם מלא ההולך ומתפתח כל הזמן והזכאי לכבוד אמיתי ( מרק סילברמן ) .

עם כניסתם של הסמארטפונים לשוק, התלמידים מתחברים לאינטרנט באמצעות הטלפונים ומתכתבים זה עם זה בפייסבוק.הפייסבוק הפך לחלק בלתי נפרד מהשיעורים. התלמידים מנצלים את הטכנולוגיה המתקדמת כדי לכנס לפייסבוק באמצעות הטלפונים במהלך השיעור ולהתכתב להנאתם עם תלמידים בכיתה או עם תלמידי כיתות אחרות. לפעמים תלמידים מצלמים תמונות במהלך השיעור או ההפסקה ומעלים אותם לפייסבוק. תוך מספר דקות תלמידים אחרים מגיבים לתמונות כאשר למורים אין מושג שצולמו.התלמידים משחקים, מצלמים את הכיתה, שולחים הודעות טקסט או גולשים באינטרנט, ואנחנו עומדים ומתחננים לפניהם להכניס את הטלפונים לתיקים

מורה רנה אמרה שאנחנו יכולים: המסע שעשינו תלמידי ואני בשנות החמישים בדרך לישראל – רנה שפירא. מורה שהיתה לפרופסור לסוציולוגיה חוזרת אל חוויות וסיפורים משנות ההוראה שלה במעברות. כרמל, 314 עמ'. זהו סיפורו של מפגש שראשיתו בשנות החמישים בישראל המתהוה, בגליל, בעמק ובירושלים, והמשכו בשנות האלפיים בתל אביב. המפגש הוא בין המחברת, המורה רנה, שכמורה צעירה יצאה ללמד במעברות, לבין תלמידיה, שהיו אז עולים מארצות מוצא שונות. פסיפס סיפורים אישיים מכמירי לב, שיחות אישיות וקבוצתיות, מסמכים ומכתבים, הנעים בין קרבה של שותפים לתקופה בראשיתית וריחוק של מי שמתבוננים בדברים ממרחק הזמן. הסיפור סוחף את הקורא אתו לתוך עולמם וחייהם של הדוברים. הספר נוגע בנושאים חשובים למערכת החינוך ולחברה הישראלית בכללותה: פלורליזם, כור היתוך, דימוי מגדרי, דרכי חינוך, תנועות נוער, סובלנות הדרה, אלימות, קבלת האחר ואימוצו והשתלבות בחברה הישראלית.

יש נטייה לבתי ספר פורמאליים להימנע ככל האפשר מעיסוק באופן גלוי בפוליטיקה. אין הכוונה שהם אינם עושים חינוך פוליטי אלא שהחינוך הפוליטי שהם עושים נותר סמוי, משתמע, או מובלע. הם עשויים לכוון את התלמידים לעמדה פוליטית כלשהי ואף להצבעה עבור מפלגה כלשהי, אך מבלי שהדבר ייאמר במפורש. לחילופין, כאשר מלמדים פוליטיקה באורח גלוי בבית הספר, למשל במקצוע ייעודי המכונה "אזרחות", המקצוע נותר "רזה". השאלה התכנונית המרכזית העולה במגבלות אלה היא כיצד נוכל להעריך האם כיתה זו או אחרת, בית ספר או אפילו מערכת החינוך הישראלית אכן נערכים נכון על מנת להקנות לתלמידים צעירים הבנה של המציאות הפוליטית? כיצד נבדוק האם בית הספר הישראלי מפתח בקרב צעירים יכולת להתבונן במציאות הפוליטית באורח מורכב, זהיר, בלתי דוגמטי, מעשי אשר יאפשר לו לגבש בסופו של דבר דרך עצמאית בעולם הפוליטי הישראלי? (הלל וורמן).

ספרו החדש של פרופ' אדיר כהן להיות הסופר של חייך: שיח נרטיבים – האישי והספרותי (הוצאת אמציה, 2010) המחזיק בתוכו 541 עמודים מסכם מפעל ארוך שנים של טיפול בעזרת סיפורים המסייע לאדם לנתח את עמדותיו ואת התנהגותו במטרה להביאו להבנה טובה יותר של תגובותיו האמוציונאליות, הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות, להגברת מודעותו לעצמו ולאחרים. הטיפול בעזרת סיפורים הוא פרק מרכזי בביבליותרפיה שבדרכה מוליך כהן את הספר כתהליך של יחסי גומלין דינמיים בין אישיות הקורא ובין הספרות בה הוא מעיין, יחסי גומלין אשר ניתן להגיע בעזרתם לפורקן, לשחרור ממתח, להארה חדשה של בעיות, לטיפוח המודעות לבעיות ה"אני", לפתיחת מחסומים ריגושיים, לפריצת איסורים, להזדהות, להגברת התובנה, למציאת דרכי התמודדות ולסיוע בגדילה העצמית ( סקירת ביקורת של ד"ר אריה קיזל) .

באסופה זו כונסו מאמרים המבוססים על הרצאות שנישאו ביום העיון "חיפוש גורלי – החברה בישראל מחפשת מורים טובים", אשר נערך במכון מופ"ת. מאמרי האסופה דנים בסוגיות של מדיניות (עצם קיומה וזהות מעצביה) ותרגומה לשפת המעשה בתחום הכשרת המורים בישראל. חיפוש אחר מורים ראויים, שהוגדר כ"חיפוש גורלי", הוא עיסוק משותף הנוגע לאנשי ציבור, לאנשי חינוך ולאזרחי ישראל כולם. אמנם הכותבים כאן אינם תמימי דעים אשר לפתרונים, אך עצם קידום הדיון והעלאת הבעיות הכרוכות בסוגיה הם בעלי חשיבות רבה ( עורכת : דרורה כפיר).

הספר מאגד סדרה של מחקרים המתייחסים למצבי לחץ ומצוקה של צעירים ישראלים במסגרת בית הספר ומחוצה לה, במגזר היהודי – החילוני והדתי, ובמגזר הערבי. הספר פורס בפני הקוראים מצוקות הקשורות לבעיות אישיות, לבעיות בלימודים, למצבי אלימות בבית הספר, לצריכה של סמים ושל אלכוהול וללחצים נורמטיביים בחיי היום-יום. כמו כן מתוארות מצוקות של תחילת דרך מקצועית ומצוקות הקשורות בילדות.המחקרים המוצגים בספר בוחנים את המצוקות ואת דרכי התמודדות עמן תוך שימוש במגוון מתודולוגיות, החל ממחקרים כמותיים, המספקים תיאור סטטיסטי של סוגי מצוקה ושל דרכי התמודדות ובוחנים קשרים ביניהם לבין מאפיינים אישיים, חברתיים ותרבותיים של אוכלוסיית צעירים, ועוד מנעד רחב של סוגות בתחום המתודולוגיה האיכותנית, בהן הסוגה הפנומנולוגיה, שיטת חקר השיח ומחקר עצמי ביקורתי.הספר פונה להורים לצעירים מתבגרים בגילאים שונים, לאנשי חינוך העוסקים בהכשרת מורים, בהם מרצים וסטודנטים להוראה, ולאנשי מחקר בתחום החינוך המתעניינים במתודולוגיות מחקר שונות. גם אנשי חינוך ופסיכולוגים במשרד החינוך וברשויות המציעות תמיכה לצעירים במצוקה יכולים למצוא עניין בספר, וכן מתכנני תכניות התערבות ותמיכה למיניהן, הפועלים למען צעירים בישראל במסגרות מגוונות ובקבוצות חברתיות, תרבותיות ולאומיות שונות ( חנה עזר, יצחק גילת, רחל שגיא (עורכים)

מאמר חדש מסוף דצמבר 2010 בעיתון פיננשל טיימס הבריטי. בשעה שאצלנו מדברים שוב ושוב על רפורמה בחינוך, ממשלת ירדן כבר נכנסה לפעולה נמרצת והחלה ברפורמה מקיפה בתחומי החינוך, רפורמה הכוללת חידוש בתי ספר, שינוי מרחיקי לכת בתוכניות הלימוד ושינוי מהותי במערכת הכשרת המורים במדינה. המעניין שהרפורמה בירדן מאפשרת מעורבות גדולה יותר של המגזר הפרטי בבתי הספר. חברות פרטיות בירדן יהיו מעורבות בשינוי בתי הספר וגם בפיתוח תוכניות לימוד חדשניות. מדינה נוספת במפרץ הפרסי קטר, החליטה על מהלך מרחיק לכת: שילוב בתי ספר בזיכיון (Charter schools) עפ"י המודל שזוכה להצלחה במערכת החינוך בארה"ב . לגבי שאר מדינות ערב נראה כי תהליכי השינוי בחינוך הם מאד איטיים.

בשעה שבמדינות הOECD ובתוכם ישראל יש מרוץ בלתי פוסק ולחוץ לקראת מבחני הערכה של הישגים כמו פיז"ה ואחרים מתפתחות בקנדה וגם בארה"ב כמה מגמות אלטרנטיבות בתחומי החינוך המנסות לחזק את החינוך הערכי בבתי הספר היסודיים בעדיפות אפילו יותר גבוהה מאשר מבחני הישגים וסטנדרטים. התחייה של החינוך הערכי בבתי הספר היסודיים בקנדה ובארה"ב אינה בהכרח מדיניות של משרד החינוך הפדראלי או מחוזות החינוך בקנדה ובארה"ב אלא יוזמה של מנהלי בתי הספר היסודיים המאמינים כי החינוך ערכי חשוב לא פחות מבחינות הישגים וכי הוא הוזנח בעשורים האחרונים. אחת התוכניות המוצלחות לחינוך ערכי שנכנסת לבתי הספר היסודיים בארה"ב יוזמת המנהלים נקראת The- Leader- in- Me המשולבת במקצועות היסוד של ביה"ס היסודי. התכנית נועדה לטעת בטחון עצמי בתלמידי ביה"ס היסודי תוך כדי התמודדותם עם לימוד מקצועות היסוד. התכנית מנסה לטעת בילדים את תחושת הערך העצמי ואחריות פנימית שלהם כחלק מתרבות ביה"ס ולא כתכנית מנותקת של כישורי חיים. התכנית The Leader in Me מוטמעת במקצועות הלימוד בכיתות היסוד ובכיתות ג'-ו'.

ד"ר אריה קיזל מתייחס במאמרו לפעולתה של הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי ובמיוחד הדו"ח החשוב שכתבה ועדת המשנה בנושא חינוך בראשות פרופ' אורית איכילוב המחזיק יותר מ-300 עמודים מלומדים הראויה לכל שבח. הדו"ח חשוב כי הוא שם את הילד במרכז, כי הוא מכיל על ישראל נורמות של מדינה מתוקנת, כי הוא מעניק מקום של כבוד לזכויות הילד ומבקש להרחיק מהחברה הישראלית עמדה המתייחסת לילדים כאל "חומר אנושי" הנתון לגחמות המבוגרים ובעיקר לגחמות האלימות של מוריהם.עם זאת טוען ד"ר קיזל כי "טועה הוועדה שזנחה את האפשרות לקיים בבית הספר מקום שבו יש כבוד לכל הבאים בשעריו. מקום שבו לכל הבאים יש זכויות ובעיקר ערכים. הוועדה העניקה מקום משני לקהילה לומדת-חוקרת המבקשת לייסד יחסי כבוד שוויוניים שבהם למורים יש אחריות כלפי תלמידיהם כמו גם כבוד כלפי תלמידיהם והוריהם, אבל גם ללומדים יש כבוד כלפי מוריהם, כלפי הלמידה שלהם, כלפי ערכי החברה וכלפי חבריהם לכיתה".

המאמר חושף הרגלי שימוש בלתי רציונאליים במילים בתחומים שונים, עם התמקדות בתחום שילוב הטכנולוגיות החדשות בחינוך. במאמר נדונים ארבעה היבטים נפוצים ושונים של התייחסות כלפי משמעות המילים, אשר ביחד יוצרים תמונה מדאיגה לגבי אפשרות יצירת ידע מובנה בתחום הנדון. ההנחה היא שיצירת ידע מובנה חייבת לצמוח מתרבות של שימוש אקדמי יציב במילים, בעוד שארבעת ההיבטים המוצגים במאמר אינם מאפשרים תרבות שכזאת. למרות האזכור של מקורות מסוימים, מדובר בתופעה רחבה, של ייחוס למלל חשיבות גדולה יותר מאשר לתוכן של המלל. בניגוד למקובל כיום, הצגת התופעה הזו אינה מבוססת על האמונה של השפעת הטכנולוגיה על התרבות, אלא על האמונה של השפעת העמדות שלנו על ההסתכלות שלנו על השפה ועל הטכנולוגיה. פעם האמנו שכדור הארץ שטוח. היום אנו מאמינים שמילים יכולות ליצור מציאות בהבל פה. ואולם, אי אפשר לשחק במילים וליצור, על ידי כך, שימושים משמעותיים בטכנולוגיות בחינוך או מהפכה בחינוך באמצעותם ( יהושפט גבעון) .

ג'יי הורוויץ כותב בבלוג שלו על חוסר ההלימה בין יכולות בני הנוער כיום והתחושה הסובייקטיבית של ירידה באיכותם, כביכול. "מאד אופנתי להיות מודאגים מהשפעות האינטרנט על דרכי החשיבה, ובמיוחד על כושר הריכוז, שלנו. ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבני הנוער. כמעט מידי שבוע אנחנו קוראים שהנוער של היום כבר איננו מסוגל לקרוא ספר מההתחלה עד הסוף. "לא חסרות בעיות חינוכיות שדורשות התייחסות והתמודדות של אנשי חינוך. היו כאלה לפני הדיגיטאליות (וגם לפני הרדיו, ולפני הטלוויזיה) והן בוודאי עוד יהיו איתנו הרבה אחרי שנפסיק להתרגש מהתקשוב. בין הבעיות האלו, בעיית העדר האכפתיות של תלמידים כלפי הנלמד בבית הספר, בעיית ההתגברות של גירויים חוץ-בית-ספריים על השיעורים עצמם, היתה, ותישאר, אחת הגדולות. אבל התייחסות אל התלמידים של היום כאל יצורים מוזרים שנפגעו מחיידק דיגיטאלי וזקוקים לטיפול של דיאטה דלת-תקשוב כדי לרפא אותם איננה הדרך לפתור אותה".

מה מניע ילדים ובני נוער לעסוק בפעילות גופנית ובספורט? מה מניע ספורטאי עילית להמשיך באימוניהם המפרכים ולנסות לשפר עוד ועוד את הישגיהם האישיים? כיצד אפשר לטפח מוטיבציה בקרב ילדים ומבוגרים לעסוק בפעילות גופנית ובספורט? ומדוע ילדים מאבדים עניין בעיסוקם הספורטיבי ונושרים ממנו לטובת עיסוקים אחרים? אלו הן כמה מהשאלות המעסיקות מורים לחינוך גופני, מאמנים בספורט, רופאים, מטפלים ומורי מורים בתחומי החינוך הגופני והספורט, שספר זה מנסה לספק להן תשובות. המטרה העיקרית של הספר היא לבחון את תרומתם של סוגים שונים של מוטיבציה – מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית, מוטיבציות המתעוררות בעקבות עונש או קבלת תגמול, המוטיבציה להשתתפות, המוטיבציה להישג, המוטיבציה התחרותית, מוטיבציות חברתיות ומוטיבציות מוסריות – לעיסוק בפעילות גופנית ובספורט (אמה גרון , שולמית רביב, רוני לידור) .

רמת ההוראה הירודה, התנאים הפיזיים הבלתי נסבלים, הצפיפות וחוסר המשמעת גורמים לתלמידים רבים לפנות למורים פרטיים. תעשיית המורים הפרטיים משגשגת, ומגדילה את הפערים בין מי שיש לו למי שאין. בשנים האחרונות, התרחבה מאוד תופעת הפנייה למורים פרטיים במקצועות הריאליים וגם במקצועות הומניים כמו היסטוריה, ספרות, תנ"ך ולשון. השימוש במורים פרטיים התפשט אפילו לגיל הרך, וכיום הורים רבים לוקחים אפילו פעוטות לשיעורי הדרכה פרטיים, מחשש לקשיי קליטה בהשתלבותם בגני הילדים.

לתפיסת העולם של מנהלי בתי ספר יש השפעה על התרבות הארגונית ועל כיווני ההתפתחות של ביה"ס הרבה יותר מהלך המחשבה של הפיקוח או משרד החינוך ולכן מעניין מאמרו של ד"ר אלכס שניידר , מנהל בית הספר היסודי בכפר שמריהו אשר הציג את הנדבכים העיקריים של משנתו החינוכית . המאמר פותח צוהר לתהליכי תקשוב שעוברים בתי הספר היסודיים ביוזמתכם מבלי להמתין למשרד החינוך . עוד אנו למדים כי על יוזמת הנהלת ביה"ס לפיתוח מכלול האינטליגנציות מרובות בקרב התלמידים מתוך אמונה שהבאה לידי ביטוי של הכישורים האישיים של כל אחד מהילדים תצליח לקדם את התלמידים גם באותם תחומים בהם הוא מתקשה.

בשיתוף עם דור לדור – קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות . נקודת המוצא של קובץ מאמרים זה היא ש"ילדוּת" ו"נעורים" הם מושגים מרכזיים בסדר היום מודרני, וכי לא ניתן לדון באידיאולוגיות המודרניות הגדולות ובתהליכים המהפכניים, במשברים ובתמורות התרבותיות שחלו בשלוש המאות האחרונות, מבלי להזדקק להם. אסופת מאמרים זו מתמקדת בילדים ובנערים, יהודים בעיקר, ובתפקידים החברתיים והתרבותיים שהוטלו עליהם בעתות משבר ובתקופות של תמורה ושל שינוי. בצד התפקידים המעשיים והסימבוליים שהוכתבו "מלמעלה", נבחנים גם תפקידים דוריים שגובשו "מלמטה", בקרב הצעירים, בינם לבין עצמם. לכתיבת המאמרים חברו חוקרים מדיסציפלינות שונות, ופתחו פתח לדיון מגוון ועשיר בתחום ענף זה. ספר אחר שנכתב ע"י אותן עורכות: ברוח הזמן: החזרת ספרות ילדים להקשרה ההיסטורי-תרבותי . יעל דר, טל קוגמן, יהודית שטיימן (עורכות),

הילדים בבתי הספר נמצאים תחת לחץ גדול מאוד. עומס הלימודים גורם לרבים מהם חרדה קשה מאד, וזה מתחיל בכיתות נמוכות – אפילו בכיתה ו'. התופעה מחמירה ככל שהילדים גדלים, וממשיכה בבית הספר התיכון. הלחץ גובר לקראת ימי ההרשמה לקולג'. קשה מאוד להתקבל לקולג'ים טובים, ואחוזי הדחייה גבוהים מאוד. בתי הספר מפעילים לחץ כבד על הילדים כדי שהציונים שלהם יהיו גבוהים, לא רק כדי שיתאפשר לילדים ללכת לקולג' הנכון, אלא גם כדי שבית הספר יוכל להתגאות בכך שמספר גדול של תלמידים לומדים במקומות טובים. התוצאה היא מגפה שאנשים לא מרבים לדבר עליה: מגפה של חרדה ושל דיכאון, שממנה סובלים הרבה מאוד ילדים. מעטים זוכים לטיפול. בהרבה מבתי הספר מטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח, ואם הם מכירים בבעיה, הם ממליצים להורים להעביר את הילד לבית ספר אחר. זה סיפור עצוב מאוד על הדור הצעיר בארה"ב

אורי כהן מציג בספרו "אמת מארץ תצמח", תפיסה שונה ומנוגדת לתפיסה הקיימת כיום בחינוך, וקורא למאבק בעד תפיסה חינוכית הומניסטית, צודקת ושוויונית. הוא, מציע מנסיונו העשיר הצעות ריאליות לשיפור המצב הקיים כיום בחינוך. את "אמת מארץ תצמח" כתב אורי כהן עבור סטודנטים להוראה, מורים צעירים והורים לילדים הלומדים במגמות הטכנולוגיות, ככלי עזר שיסייע להם לקבל החלטות ולהבין כיצד פועל משרד החינוך בנושא המגמות הטכנולוגיות. אורי כהן, בעל תואר שני בפילוסופיה, מורה במגמות הטכנולוגיות מאז 1972 ורכז מגמה טכנולוגית בתיכון מקיף יהוד מזה כ- 15 שנה. בוגר אורט, מדריך חברתי מוסמך. מניסיונו העשיר של אורי כהן, ניתן להבין, כי למרות שלא כל התלמידים הלומדים במגמות הטכנולוגיות מסיימים תיכון עם בגרות מלאה. רובם מצליחים לסיים את התיכון עם תעודת בגרות חלקית או תעודת גמר, ועם הכשרה מקצועית המסייע בשיבוץ בצה"ל ולאחר שיחרורם. עוד טוען המחבר כי למרות המחסור באנשי מקצוע בתעשייה, הממשלה ומשרד החינוך, סוגרים מגמות אלו מאחר והן אינן אטרקטיביות וההוצאה לקיום לימודי הטכנולוגיות גבוהה ביחס ללימודים עיוניים. "אני מתמלא גאווה כשתלמידיי מצליחים לסיים 12 שנות לימוד וחלקם אף ניגש לבחינות הבגרות של המגמה" מציין המחבר ומוסיף, "אילו מגמת הטכנולוגיה לא הייתה קיימת יש להניח, כי רוב תלמידיי היו נפלטים ממערכת החינוך ומחפשים עצמם ברחובות".

תכניות הלימודים והנגישות אליהן הן שעומדות בלב יישום השילוב והן שמבחינות בין יישומו כסדרה של כוונות טובות ותו לא לבין יישומו כמציאות בית ספרית. בספר זה מציעה המחברת להתבונן בנושא לאורן של השאלות המעסיקות את אלה העוסקים בתחום של תכנון לימודים: מה, מדוע, איך, מי, איפה ומתי. דיון זה עשוי לתרום לחשיבה ולעשייה בכיוון של תכנון תכניות לימודים נגישות לכול, לרבות הכשרת אנשי החינוך לעסוק בכך. ארבעת פרקי הספר באים להציג תמונת מצב מקפת, מעמיקה ועדכנית; להעשיר ולהרחיב את מסד הידע הקיים בשפה העברית ותרום לקידום העיון והמחקר בנושא; לתרום להתפתחותם המקצועית של אנשי חינוך בפועַל ושל אנשי חינוך הנמצאים בשלב ההכשרה ולקדם את העשייה בתחום. בפרק הראשון מוצג הרציונאל של תכנון לימודים לתלמידים עם מוגבלויות. בפרק השני מובא ניתוח של המדיניות לתכנון לימודים ושל העשייה בתחום בישראל. לב הספר הוא הפרק השלישי שבו מוצגים הביטויים המעשיים לתכנון לימודים. בפרק הרביעי מוצגות השלכות אפשריות על ההכשרה ועל ההתפתחות המקצועית של מנהלים ומורים ( גלעדה אבישר) .

בישראל של ראשית המאה ה-21 מהווים המדידה, הכימות והדירוג חלק בלתי נפרד מחיי הכלכלה והחברה, והם מרכזיים גם בתחומי המדע, החינוך והיצירה האמנותית. למרות מרכזיותם, השלכותיהם המגוונות כמעט שלא זכו לבחינה ביקורתית שיטתית. השימוש התדיר בכלים אלה לצרכי שיפוט והערכה מבוסס על ההנחה כי מדובר בכלים ניטראליים בעלי אופי טכני בלבד ונעדרי כל היבט אידיאולוגי או ערכי. קובץ המאמרים בספר זה, בא להעמיד בסימן שאלה הנחות אלה. הוא בוחן את המדידה, הכימות והדירוג בהקשריהם הרחבים ומתוך ראייתם כתופעות תרבותיות וחברתיות תלויות מקום וזמן. תשומת לב מיוחדת ניתנת להקשר הישראלי ולאופנים שבהם משמשים כלים אלה למטרות של עיצוב פני החברה, ניהול ושליטה של אוכלוסיות וחלוקת משאבים או מניעתם ( יוחאי חקק, לאה קסן, מיכל קרומר-נבו ).