מטרות המחקר הנוכחי היו בחינת עמדות המורים לגבי התרומה האפשרית של מחשבי כף היד להוראה ולמידה לפני היכרותם את הטכנולוגיה, התרומה האפשרית של מחשבי כף יד לקידום ההוראה והלמידה, התרומה האפשרית של מחשבי כף יד לקידום למידה חינוך המיוחד; ובחינת מידת השימוש וסוגי השימוש הקיימים במחשבי כף יד. מרבית הנבדקים במחקר זה תופסים את מחשב כף היד כעזר אישי, המזמן למידה עצמאית אך פחות רואים בטכנולוגיה זו כלי אותו ניתן לנצל בכיתה לשם ניהול הלמידה ולקידום הלמידה השיתופית. לדעת המחברת המודל הפדגוגי המומלץ לעבודה עם מחשבי כף יד הוא המודל הקונסטרוקטיביסטי, ויש צורך בהבנה מעמיקה של הטכנולוגיה ושל היישומים הנלווים, בכדי שמורים יאמצו את הכלי לשם ניהול הלמידה. (תמי זייפרט)

ממצא עקבי למדי הוא ששיעור ההשתתפות של תלמידות בכיתה נמוך משיעור ההשתתפות של תלמידים. ממצא זה יוחס למה שכונה "אקלים קריר" – שם כולל להתנהגויות מורים או עמיתים לכיתה שתוצאותיהן הימנעות של תלמידות מלהשתתף בכיתה. האם "האקלים הקריר" עובר מכיתה שבה נפגשים פנים-אל-פנים אל כיתה מקוּונת? כדי להשיב על השאלה, שלחנו תצפיתן לארבעה מפגשי הנחיה של מנחים שונים באותו הקורס. התצפיתן רשם את מספר הפעמים שכל אחד מהמשתתפים באותו מפגש קיבל את רשות הדיבור. כך ידענו מה היה יחס הבסיס בין סטודנטים לסטודנטיות באותם מפגשים, ויכולנו להשוות אותו ל"יחס הדיבור": כמה פעמים דיברו סטודנטים, וכמה פעמים דיברו סטודנטיות. אם נמצא שיחס הבסיס שווה ל"יחס הדיבור" – לא נוכל לטעון שמין מסוים "שולט" בכיתה. באופן לא מפתיע מצאנו שאין שוויון בין שני היחסים: אף שהתלמידים הגברים היו מיעוט במפגשי ההנחיה (יחס של 1: 3), "יחס הדיבור" היה שווה (1: 1), כלומר, תלמידים משתתפים יותר מתלמידות (אבנר כספי, ערן חיות, קלי ספורטה).

מצגת ובה עיקרי תחקיר המידע על מגמות התקשוב החינוכי העירוני/יישובי בישראל' מרבית היוזמות לתקשוב חינוכי עירוני הן ביישובים החזקים מבחינה סוציו-אקונומית, כגון רמת –גן, שוהם, והרצליה, אך ניצנים בודדים של התעוררות גם ביישובים חלשים יותר כגון קריית אתא ואריאל שהובילה מהלכים אלו בעשור הקודם, אך שקעה. במצגת נסקרים דגמים שונים של תקשוב חינוכי עירוני: מצד אחד מודל תשתיתי של פורטל חינוכי מרכזי המכתיב את מרבית סוגי הפעילויות ומספק כלי מידע טובים (רמת גן, הרצליה). מצד שני מודל גמיש יותר של קהילות מקוונות המאצילות למורים אחריות ויוזמה (צפונט). המעניין הוא שבכל המודלים הנ"ל יש חשיבה רבה על המורים ומעורבותם, אך פחות על מעורבות התלמידים בתהליך בקהילות המקוונות. סוד ההצלחה של תקשוב חינוכי יעיל הוא יצירת שייכות גם של המורים וגם של התלמידים. ולכן יש לספק כלי מידע ואינטראקציה גם למורים וגם לתלמידים (עמי סלנט)

הכנה משותפת של כתבה (תקציר) על-ידי כל אחת מהחוליות של הסטודנטים הלומדים במסגרת הקורס "המאזן האקולוגי ושמירת הסביבה" באוניברסיטה הפתוחה. כשהפעילות היא שיתופית, לוויקי יש יתרון רב לעומת הפורום: בפורום קשה לעקוב אחר התלבטויותיהם של הסטודנטים ומהלך העבודה, ואילו בוויקי יש שקיפות מלאה של תהליך העבודה השיתופית ואפשר לבודד את חלקו של כל אחד מהמשתתפים. ואכן, מעקב אחר הכנת התקצירים בידי הסטודנטים הראה שבעריכתם השתתפו כל חברי החוליה. יתרה מזו, בסביבת הוויקי אפשר לראות את התוצר המשותף כמסמך אחד, ואילו בפורום מוצגת סדרה של הודעות ותגובות, ואם אין מנהל שיסכם את הדיון – קשה לראות את המכלול (סוזי פישר, חגית מישר-טל)

מחקר רב-שנתי בארה"ב בדק באופן מעמיק את ההתמודדות של תלמידים בסיכון בכיתות ו' אשר צוידו במחשבים אישיים ניידים ובאינטרנט אלחוטי בסביבות ביה"ס בו למדו. המחקר מצא כי המחשבים הניידים מעצימים את האחריות ללמידה של התלמידים בסיכון, מפתחים אצלם יכולת חקר יחידנית גבוהה יותר בהשוואה לתלמידים בסיכון בבתי ספר בקבוצת הביקורת שלמדו ללא מחשבים ניידים. עם זאת, העמקת הלמידה היחידנית של התלמידים שלמדו עם מחשבים ניידים לא הגיעה למיצוי בסביבת הלמידה בגלל המבנה ההומוגני של ביה"ס ובגלל הלחצים של התקדמות בתכנית הלימודים והתכנים המוכתבת על ידי סטנדרטים של משרד החינוך במדינת וושינגטון שם נערך הניסוי והופעל הפרויקט. ההתנגשות בין דרישות ההערכה הנורמטיבית מבוססת הסטנדרטים ובין הלמידה היחידנית של תלמידים בביה"ס הופכת לרועץ לתלמידים בסיכון גם כאשר הם מגלים עניין וסקרנות בלמידה (Mabry, Linda; Snow, Juna Z.)

בכינוסSLOAN האחרון בנובמבר 2006 בארה"ב שהוקדש ללמידה מתוקשבת אסינכרונית הוצגו כמה עבודות מחקר מעניינות. אחד המחקרים זכה לתהודה בכינוס היה מחקר של הדוקטורנט Jim Watersמאוניברסיטת דרקסל אשר חקר את דפוסי המעורבות של לומדים בקהילה מתוקשבת. Waters מצא כי שאלת שאלות בפורום המתוקשב מגבירה באופן משמעותי את המעורבות של הלומדים בפורום המתוקשב כל עוד השאלות הן רחבות ומאתגרות הפותחות דיון ולא שאלות ממוקדות ועובדתיות. עוד נמצא כי האינטראקציה בין הלומדים מגיעה לשיאה בראשית הדיון המתקיים בפורום ודועכת במהירות ולכן על המרצה לדאוג ליצירת מתח לכל אורך הדיון ולא רק בראשיתו. עם זאת אין להסתפק רק במשובים של המרצה אלא חייבים להרגיל את הסטודנטים עוד בתחילת הקורס לשאול שאלות את עמיתיהם ולא רק את המרצה.

מאמר מעניין של Daniel Memmi מנסה לבחון מה הם אכן המאפיינים של קהילות וירטואליות מתוקשבות באינטרנט ובמה הם שונים מהתיאור האידילי במצגות ובדיווחים בכנסים. אין תודעה קבוצתית של המשתתפים בקהילה הוירטואלית, המבנה הקבוצתי של הקהילה הוירטואלית גמיש למדי, אופי הדיון בקהילה הוירטואלית הוא פאסיבי ויבש בדרך כלל. עם זאת, מתברר כי קהילה וירטואלית באינטרנט יכולה לתפקד היטב גם בלי תודעה קבוצתית ברורה כי החברות בקהילה היא בדרך כלל גמישה וזמנית ומיועדת להשגת מטרות קונקרטיות.