הבהרה של הבדלים בין כמה מושגים חשובים בתחומי המידע הדיגיטאלי והמידענות. השיטה של ניהול תוכן (CMS ) , מבוססת על תבניות אחידות לניהול התכנים והעלתם לאינטרנט. השיטה לארגון התכנים מבוססת על תבניות קבועות להזנת התכנים והעלתם לאינטרנט. שיטה זו הנפוצה כיום מהירה ויעילה יותר מאשר שיטות דחיפת המידע של Web 1.0, אך בניגוד לה אינה מאפשרת התאמה שונה וייחודית של תצורת המידע . שני המושגים הנ"ל מייצגים גישה ריכוזית ומתן סמכות לטיפול בתכנים . לעומת זאת המושג Web 2.0 מאפשר בעקרון לכל אחד ליצור תוכן ולהפיצו בערוצי מידע שונים באינטרנט, גם ללא סמכות ריכוזית וגם ללא הרשאה. המושג רשתות חברתיות (Social Media) שנעשה נפוץ לאחרונה קרוב , אמנם, ל Web 2.0 , אך הדגש הוא על אנשים והקשר שלהם ופחות על תכנים. הדגש העיקרי כאן הוא על בניית קהילה מתוקשבת ועל טיפוח ערוצי הקשר בין החברים.

אחת הבעיות המהותיות במערכות חינוך בעולם היא בעיית המעבר של תלמידים מביה"ס יסודי חדשני ואותנטי לביה"ס תיכון המצדד בלמידה מסורתית ומדגיש את ההישגים במקום הלמידה האותנטית. המאמר הנוכחי מנסה לנתח את השינוי שעוברים התלמידים שהעתקים מסביבה לימודית אותנטית ותומכת בביה"ס יסודי לסביבה המנוכרת בביה"ס התיכון . המאמר מבוסס על חקר מקרה של מעבר תלמידי ביה"ס יסודי חדשני ואותנטי בעיר ניו-ארק בארה"ב לבי"ס תיכון רגיל באותו אזור. המאמר מבוסס על ניתוח ראיונות עומק עם התלמידים. למרות שהמעבר האופייני מביה"ס יסודי אותנטי ותומך לביה"ס הישגי כרוך במשבר , מרבית התלמידים מצליחים בסופו של דבר להסתגל למציאות הלימודית החדשה שנכפתה עליהם, אך לטווח ארוך המחיר מבחינת התלמידים וגם מבחינת המערכת הוא כבד. המאפיינים של מוטיבציה פנימית שפעמו בלב התלמידים בביה"ס היסודי נעלמים במרוצת הזמן בביה"ס התיכון ההישגי ( R. DePalma, Eugene Matusov & Mark Smith).

כדי שבית הספר כארגון יפעיל תהליכים אינטנסיביים לשיפור מתמיד כדרך-חיים, עליו לערוך אבחון מערכתי כתנאי חיוני לבניית תכנית פעולה ולמיסוד של מנגנוני שיפור. תנאי ראשוני הוא שיתוף המורים בכל שלבי התהליך כדי להבטיח את מחויבותם לבצוע תכנית השיפורים שתיגזר מתוך ממצאי הסקר. במהלך הצגתו של המשוב הוא אמור לגרות את המורים להוסיף מידע משלהם. לכן יש להציגו כנקודת מוצא לתכנון עבודת מורים, ולא כנקודת סיום. כותב המאמר , ד"ר אבי צפרוני מדגיש את חשיבות יצירת אקלים של אמון בין כל בעלי העניין בבית הספר המתמצה במסר שהמטרה היא לשפר ולייעל ולא לחפש אשמים.

ספרו האחרון של פרופסור בוב לוין מקנדה אודות הרפורמה החינוכית שהנהיג שם עשוי לעניין גם את הקוראים בישראל. בוב לוין , פרופסור מן המניין למדיניות חינוכית ומנהיגות חינוכית שימש גם בעבר סגן שר החינוך הקנדי והיה מעורב ישירות באחת הרפורמות החינוכיות המוצלחות שהונהגו במחוז אונטריו. בספרו How to Change 5000 Schools: A Practical and Positive Approach for Leading Change at Every Level הוא מסכם את ניסיונו בהנהגת הרפורמה החינוכית ומנתח את הגורמים השונים שהשפיעו על התנהלותה. הספר גם נותן לנו תובנות כיצד פוליטיקאים ואנשי חינוך יכולים לשלב ביחד מאמצים על מנת להבטיח את הצלחת הרפורמה. בספרו מציג פרופסור בן לוין את השיקולים המנחים והפדגוגיים מאחורי הרפורמה והביסוס המחקרי שלהם. בדרך כלל ספרים על רפורמות חינוכית נכתבים ע"י אנשי אקדמיה או אנשי מעשה מהשדה החינוכי . נקודת המבט של איש אקדמיה שהיה גם משולב בתהליכים ובאילוצים של ביצוע רפורמה מקיפה יכולה להוסיף רבות לתובנה שלנו על גורמי הצלחה וכשלון של רפורמות חינוכיות. הספר מעוגן היטב בתיאוריות חינוכיות ומקנה נקודות ראות חשובות לאנשי חינוך המתעניינים ברפורמות חינוכיות.

במקרים רבים המעבר מהוראה פנים אל פנים להוראה מתוקשבת לא הביא בעקבותיו שינוי חוויתי מבחינת הלומדים. אמנם, המעבר הופך את הלמידה המתוקשבת לגמישה יותר מבחינת הלומדים, אך מתברר עתה כי הלמידה המתוקשבת לא הפכה להיות מאתגרת יותר ומעניינת יותר מבחינתם. מרצים רבים עברו למערכות הלמידה המתוקשבות מבלי לשנות את תפיסת ההוראה המהותית. המוקד נותר העברת תכנים ותרגול. אבל מה שמתבקש היום יותר מתמיד הוא כי המורה המתוקשב יפעיל את הלומדים המתוקשבים בשאילת שאלות מאתגרות, דיאלוג וניתוח אירועים על מנת ליצור מעורבות גבוהה של הלומדים בקורס. המורים והמרצים בסביבה מתוקשבת צריכים מעל לכל ליצור סביבה תוססת ומאתגרת ולא בהכרח סביבה תפעולית של העלאת קבצים והורדת קבצים.

ד"ר רפי דודזון העלה מאמרון מעניין לגבי השימוש השגוי של כלי תקשוב במקום סביבה מתוקשבת. לדעתו "טעות להשתמש בלשון זו של כלים מתוקשבים משום שהתקשוב (וכן גם "המחשב") הוא סביבה תרבותית ולימודית מורכבת המשנה את התנהגותנו ואורח חיינו לטוב ולרע. בחינוך התקשוב זו סביבה לימודית היוצרת משמעויות רבות למהי למידה, מהי הוראה ומהו חינוך, לכן אני מציע שנשתדל פחות להיגרר לפינה שמעמידה את המחשב "ככלי ללמידה" שהוא עניין אינסטרומנטלי-טכני ונעביר את מוקד הדיון למחשב "כסביבת עבודה" ו"סביבת למידה".