אחת הציפיות ממנהלי בתי ספר היא שהם ישמשו כמנהיגים חינוכיים. לפיכך, בחרו כותבי המאמר לבחון תפיסות והתנהגויות של מנהיגות חינוכית בקרב מנהלי בתי ספר בישראל ובארה"ב. החוקרים השתמשו במתודולוגיות משולבות: באמצעות שאלונים וראיונות, הם אספו מידע מ-90 מנהלים מכל מדינה.

המחקר הנוכחי מבקש לעקוב אחר אופני ניהול הרגשות בעבודה של מנהלי בתי ספר ישראלים . המחקר הציב שתי שאלות: 1. כיצד מנהלים מבטאים אמפתיה כלפי אחרים בבית הספר? 2. כיצד מנהלים מווסתים אמפתיה בעבודה? מתוך ראיונות עומק חצי מובנים שנערכו עם עשרה מנהלים ישראלים עולה שלתחושתם מותר להם ואפילו מעודדים אותם להציג בנסיבות מסוימות, שלושה מרכיבים של אמפתיה: אמפתיה קוגניטיבית, אמפתיה אפקטיבית (חמלה) ואמפתיה התנהגותית (דאגה), ובמקביל נמצא כי עליהם לכבוש באופן מודע כל ביטוי ציבורי של כעס או פחד.

מנהל בית הספר הוא הדמות החינוכית המרכזית בבית הספר. במסגרת זו הוא נדרש להעריך מורים ולפעול לקידום ההוראה והלמידה בבית הספר. הגישות הקיימות בהערכת מורים לא מצליחות לשפר את ההוראה ומעלות את רף התסכול של מנהלים ומורים כאחד. שיחות המשוב בין מנהלים למורים אמנם מדגישות תחומים בהוראה שנדרש בהן תיקון, אך מתעלמות מחשיבותה של חווית ההצלחה כתרומה לשיפור ולשינוי. מאמר זה מדגיש את שיפור ההתנהגויות ההוראה באמצעות שימוש בכלי התצפית המוכר, אך תוך שינוי מהותי של שיחת המשוב המוכרת והמרתה בשיח פדגוגי. המאמר מקנה הכלים , הכללים והשפה הנדרשת לקיומו של שיח פדגוגי שיש בו כדי להצמיח מורים ולשנות התנהגויות הוראה( קובי גוטרמן).

במאמר זה דנה ד"ר מרים קדרוני באפשרות לפתח מנהיגות חינוכית בית ספרית אשר תהווה סמן להתמקצעות הארגון ולייעולו. זאת בעיקר, על ידי הסבת מוקד הדיון בשיפור תפקודו הפדגוגי של בית הספר כנקודת מוצא לשינוי ארגוני מערכתי ובית-ספרי. התקשורת בין ההנהלה לבין המורים והתלמידים, ארגונית במהותה ותומכת בסדרים, נהלים וטקסים בכדי לייצר דימוי קולקטיבי של בית-ספר מצליח. אך למעשה ההנהלה מותירה את הפדגוגיה להחלטות המורה הבודד בכיתה. אין די בטיפול הארגוני בשיפור העבודה הבית-ספרית. מנקודת מבט פדגוגית, נדרש תיאום מקצועי מורכב יותר, בין התפיסות הארגוניות המערכתיות לקוד הניהול הבית ספרי.לשון אחר: יתכן, ויש לאפשר להנהלות בתי-הספר, מרחב פעולה המגובה במשאבים, בכדי לייצר אמצעי ביצוע למטרות הנדרשות. המאמר מפרט מה אם כן מצופה מהנהגה פדגוגית בית ספרית?

מטרת המאמר לסייע לאנשי מקצוע מתחומי החינוך, הייעוץ והפסיכולוגיה לבנות תוכניות חינוכיות יעילות למניעת אלימות של ילדים במערכת החינוך. בתחילת המאמר מסביר הפסיכולוג ד"ר חיים עמית בקצרה את ההנחות הבסיסיות של מאמר זה, המופיעות בשם ההרצאה: מנהיגות חינוכית למניעת אלימות. לאחר מכן הוא מתאר את שלושת המאפיינים המשותפים לתוכניות חינוכיות יעילות למניעת אלימות, כפי שמצא אותן אותם בסקירת תוכניות עיקריות כאלה, בארץ ובעולם. עוד במאמר : המודל של פרופסור דן אולוויס (Dan Olweus) מנורווגיה, מרכיבי הצבת גבולות תקיפה, מאפיין משותף שני: הקניית מיומנויות חברתיות, בוני השלום" (Peace Builders), , מרכיבי הקניית מיומנויות חברתיות, מאפיין משותף שלישי: שותפות חינוכית רחבה, מסלול FAST – משפחות ובתי ספר ביחד, (Families snd schools together), מאפייני שותפות חינוכית רחבה ועוד.

מהות החינוך והנסיבות שבהן החינוך פועל בימינו דורשות ניהול ומנהיגות בעלי תכונות מיוחדות. התכונה החשובה ביותר היא "אוקסימורוניות" – יכולת ליישם את המשמעויות המתקבלות משילוב של שני מושגים סותרים. המציאות החינוכית העכשווית ובעיקר המציאות החינוכית הבאה עלינו לטובה מביאה עמה את הצורך להתמודד עם דילמות ובחירה בין ערכים ראויים. אך ההבחנה בין "הנכון" ו"הלא נכון" הולכת ומתמסמסת. בנסיבות כאלה עלינו ללמוד לחיות עם אוקיסמורונים, ללמוד לחשוב "באוקסימורונית" – ללמוד לחשוב בצורה דיאלקטית , להבין את הסתירות ולחיות אתן. עלינו לחתור למנהיגות שאת תכונותיה מפרט פרופסור דן ענבר במאמר.