תנועת הסטנדרטים ביקשה להקנות תוכן לימודי זהה ואחיד לכלל התלמידים, במטרה להעלות את רמת הלימודים, אך גם כדי ליצור שוויון הזדמנויות לשכבות האוכלוסייה השונות, לצד הנחלת מורשת תרבותית, היסטורית ומדעית משותפת לכלל התלמידים בחברה. ואולם, שני גורמים פגעו בהצלחת התוכנית: 1. התלהבות יתר מהמבחנים. 2. צמצום המושג 'סטנדרטים' למספר מוגבל של מקצועות.

ציונים הם חלק מהסטטוס-קוו שתלמידים, הורים ומורים התרגלו אליו, אבל יש מה להרוויח משינויו וכדאי להציג את השאלות הבאות: האם מתן הציונים נועד למדוד, לתגמל או להעריך? אילו שיטות יאפשרו למורים להשיג את היעדים הללו בצורה הטובה ביותר? עד כמה יכולים המורים להיות אובייקטיביים? האם צריך להעריך את התלמידים מול מדד כלשהו, או אלה לעומת אלה?

מחלקת החינוך של ה-OECD, ארגון המדינות המפותחות, ערכה סקר נרחב בין נשאלים מ-59 מדינות שונות, בניסיון לברר כיצד מתמודדות מערכות החינוך בעולם עם משבר הקורונה ועם הדילמות שמעלה הפתיחה מחדש של בתי הספר. פורטל מס"ע יציג את הממצאים וההמלצות בסדרת סיכומים. סיכום זה יעסוק בפעולות שעל המדינות לנקוט כדי ליישם את לקחי המשבר באופן שיקל את ההתמודדות עם המשכו ועם האתגרים שיציב העתיד שלאחריו. 

מאמר זה סקר 35 מחקרים שהעריכו את יעילות מבחני הבית בהשכלה הגבוהה ומצא כי שיטת היבחנות זו מסייעת לסטודנטים לפתח מיומנויות של חשיבה מעמיקה, ניתוח אנליטי, ביקורת רפלקטיבית ועצמאות אקדמית. מבחני בית עשויים לסייע לסטודנטים להפיג מתחים ולהפחית חרדת בחינות. עם זאת, מרצים וראשי מוסדות רבים מתנגדים נחרצות לשימוש במבחני בית. לטענתם, הם מהווים כר-פורה להתנהגויות חמורות, ואף פליליות, כגון העתקה, התחזות לסטודנט אחר, גניבה ספרותית וקניית עבודות – בעיקר בקרב סטודנטים לתואר ראשון. על רקע זה, מוצעות חמש המלצות למרצים ומוסדות חינוך אשר עוברים להשתמש במבחני בית.

ההתפשטות הנרחבת והמהירה של  COVID-19 בעולם, ובכלל זה בישראל, האיצה תהליכים המתרחשים בהשכלה הגבוהה זה זמן רב. מזה כשני עשורים אנו עדים לכניסתה של הטכנולוגיה לחיים האקדמיים ולהשפעתה על תהליכי הוראה ולמידה. בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת הן במספר הקורסים והתוכניות המקוונות המוצעים על ידי מוסדות ההשכלה הגבוהה והן במספר התלמידים הלומדים מרחוק.

מהו ערכן של פעילויות חוץ-בית ספריות יצירתיות? שאלה זו עולה ביתר שאת בזמן שבתי הספר סגורים, והתשובה עליה, כפי שיפורט להלן, היא כי ערכן של פעילויות אלה רב מאוד וכי עיסוק בהן הוא מנבא חזק יותר של הצלחה עתידית בקריירה מאשר ציונים בלימודים ובמבחני איי.קיו.

טיפוח אהבת הלמידה הוא התנאי המרכזי לשינוי בחינוך, יותר ממספר הילדים בכיתה וממעמדם החברתי, מהסביבה הפיזית ומשלל גורמים אחרים. וזה מה שעושים מורים טובים באמת.