חינוך סיני: איך מגיעים להישגים במדינה של 1.4 מיליארד איש?

עינב, י' (2018). "חינוך סיני: איך מגיעים להישגים במדינה של 1.4 מיליארד איש?", אתר הארץ, https://www.haaretz.co.il/blogs/yaeleinav/1.5781782

מערכת החינוך הסינית תופסת את המקומות הראשונים בעולם במבחני פיז"ה, אבל השאלה היא באיזה מחיר. יעל עינב, ישראלית המתגוררת בסין, נתקלה בשאלה הזו כשחברה סינית שלה סיפרה לה כי העדיפה לשלוח את בנה בן ה-13 ללימודים בארה"ב, כדי למנוע ממנו את הלחץ הרב שמופעל על הילדים בבתי הספר הסיניים.

עינב גילתה בסין מערכת חינוך תחרותית בצורה קיצונית. לכל מחוז יש מכסה של תלמידים שמתקבלים בכל שנה לאוניברסיטאות יוקרתיות בביג'ין ושנחאי. באנחוי, למשל, מחוז צפוף ומאוכלס של 71 מיליון תושבים, מתחרים על 15 מקומות בלבד. אחרים יתמודדו על מקומות מועטים באוניברסיטאות דרגה שניה ושלישית.

לקריאה נוספת

מעורבות הורית, למידה מכוונת עצמית של מתבגרים והישגים אקדמיים בסין העירונית

מה המערב יכול ללמוד מהמזרח: ניתוח רפלקטיבי

עינב ריאיינה ידידה אחרת שלה, לי יוצ'ון, 24, מנהלת פרויקטים בחברה סינית, אשר תיארה לה את שגרת הלימודים בבית הספר הסיני שבו למדה:

לקום בחמש בבוקר

"בחמש בבוקר, לעתים בארבע לפנות בוקר, מתעוררים בני הנוער כדי ללמוד. אף אחד לא דורש מהם לקום מוקדם, אבל אין אחד שלא קם. האור נדלק רק בשבע, ולכן היינו לומדים עם נר או פנס קטן. בשש היו שולחים מתנדב להעיר את השרת של בית ספר ועומדים בשורה בקור מקפיא בפתח הכיתה הקטנה המיועדת למשכימי קום, אין מקום לכולם לכן כל הקודם זוכה השאר נשארים ללמוד בחוץ. עד תחילת הלימודים הרשמית היינו משננים את החומר בקול רם. בשבע וחצי יוצאים למסדר בוקר, 1,500 תלמידים עומדים בשורות ישרות ושומעים את המנהל שחוזר וצורח את אותם משפטים: 'תלמדו בכל רגע, תשננו בכל מקום, רק כך תגיעו לאוניברסיטה טובה, רק כך תבטיחו את עתידכם.

"הלימודים נמשכים עד 17:30, עם שעה וחצי הפסקה באמצע; שעה לאכול וחצי שעה לנוח. אבל אף אחד לא נח, כולם חזרו מיד אחרי האוכל לכיתה לתרגל. אחרי ארוחת הערב, מתאספים שוב בכיתות לעשות שיעורי בית עד עשר וחצי בלילה. יש שלושה מבחנים בשבוע ומבחן אחד גדול בסוף כל חודש".

מי שלא מצליח בבחינה לא יוצא הביתה

"מי שלא מצליח בבחינה הזאת לא יוצא הביתה. הוריו של התלמיד שלא הצליח נקראים להתייצב. הם מגיעים מרחוק מבוישים, וננזפים ואף נענשים לעיני המורים ההורים והתלמידים. מאשימים אותם בכישלון שלהם כהורים. הלחץ להיות בין הראשונים בכיתה היה קשה: הציונים מתפרסמים על הלוח כאשר כל הילדים מדורגים ביחס לבני כיתתם וביחס לשאר התלמידים.

"את אבי ראיתי פעם בשנה, בראש השנה הסיני, אבל הוא היה מתקשר כל שבוע כדי לשאול באיזה מקום אני מדורגת בכיתה".

לדברי עינב, היום לי היא בוגרת אוניברסיטה יוקרתית בשנחאי ומחזיקה במשרה נחשקת. לי אינה מצטערת לרגע: "זאת הדרך היחידה בה יכולתי לצאת מהכפר העני בו גדלתי ולהתקדם בחיים".