מאמרו המעניין של פרופסור עמוס דרייפוס עוסק באחד ממרכיבי החינוך הסביבתי בבית הספר היסודי, קרי – היחסים בין האדם לבין התושבים האחרים של כדור הארץ. בתחום זה אנחנו שואפים לטיפוח עמדות המבוססות על ערכים מוסריים, על "אתיקה סביבתית" . העמדות השונות נבדלות בערכים שהן מדגישות. ניתן להציג שתי קבוצות עיקריות : א. ערכים אנתרופוצנטריים ( האדם במרכז) המקנים לטבע ערך אינסטרומנטלי, כלומר, מקנים לו ערך בגלל תרומתו לאדם; ב. ערכים ביוצנטרים (או אקוצנטרים) המייחסים לטבע ליצורים הלא אנושיים מידה של ערך מוסרי פנימי אינטרינסי, כלומר, ללא תלות בתרומתו לאדם. התומכים בדעות מהסוג האחרון רואים את האדם כחלק מהטבע. על אף ההבדלים הרבים בין העמדות השונות לבעיית היחס בין האדם לטבע, לכולן מכנה משותף, והוא מידה כלשהי של יחס כבוד לטבע. ואכן, החינוך הסביבתי שואף לטיפוח עמדות המבטאות יחס כבוד ליצורים הלא אנושיים החיים אתנו על כוכב הלכת שלנו . לפיכך, הוא שואף במידה רבה לקירוב התלמידים לעמדות המייחסות לטבע ערך מוסרי בפני עצמו . חינוך כזה יכול להתבסס על מרכיב הידע, בעיקר במדעי הטבע , תהליכים במערכות אקולוגיות, תרומת הטבע לקיום הפיסי של האדם וכן על המרכיב הרגשי אסתטי קשר רגשי ליצורים ולנופים, הערכה אסתטית של יופי, התפעלות וכדומה . (פרופסור עמוס דרייפוס).