המאמר מציג את הבעייתיות של "תרבות של עדויות" בהכשרת מורים, בעקבות מחקר מעקב וניתוח של הפרויקט "מורים לקראת עידן חדש". מדובר בפרויקט "מורים לעידן חדש" (TNE) שהופעל בבוסטון במטרה לשפר את הכשרת המורים. התיאוריה שבבסיס היוזמה הייתה שתרבות מחקר צריכה לכלול סטנדרטים רציניים וכבוד לעדויות מן השדה כדי להשיג שיפור מתמיד של תוכניות הכשרה ולשמש דגם להפצה לתוכניות הכשרה אחרות (Carnegie Corporation, 2001). התפישה המנחה הייתה שעל ההכשרה להיות ממוקמת באקדמיה, כי בה קיימים ידע רב, ניסיון ומומחיות במחקר וכן פוטנציאל לשיתוף פעולה אינטרדיסציפלינרי בין חינוך לבין תחומי דעת אחרים (Fallon, 2006). עבודת הפרויקט כללה סקירת ספרות רחבה, ובניית מסגרת מושגית המייצגת את ההיבטים המרכזיים של הכשרת מורים שיש להתחשב בהם כדי להבין את ההשפעה של הכשרת ואת תהליך הלמידה בה (ר' דגם בעמ' 461 במאמר). המסגרת המושגית המורכבת וזוויות הראייה המתודולוגיות והדיסציפלינריות השונות של המשתתפים הצביעו על כך שבבניית "תרבות של עדויות" יש צורך לנקוט מבט "תרבותי" ולהכיר בערכים ובאמונות של המשתתפים וגם בדרכי העבודה וההנחות שלהם על מחקר, על עדויות, על שאלות ועל תפקיד החוקרים (Cochran-Smith, M).

משאבים רבים מושקעים כיום בעולם, בעיקר בארצות הברית, להכשיר מורים להוראה מרחוק כך שיהיו בעלי כישורים מתאימים. הדבר נובע מתוך הבנה כי לאור התרחבות הלמידה מרחוק ומיסודה, נכון למורים תפקיד מפתח בחינוך דור העתיד, ולשם כך עליהם להיות מומחים בהוראה בכלל ובהוראה מרחוק בפרט. קיימים כיום קורסים שונים להכשרה והתפתחות מקצועית של מורים, ואלה מתבצעים באמצעות למידה מרחוק. אולם הכשרת מורים לקבלת הסמכה להוראה באופן מקוון נמצאת עדיין בשלבים התחלתיים. החוקרים המעטים שבחנו תופעה חדשה זו תמימי דעים כי קיים צורך במחקרים נוספים, כמותיים ואיכותניים, שיבחנו את היתרונות והחסרונות בהכשרה והתפתחות מקצועית של מורים באמצעות תוכניות למידה מרחוק ( יהודית דורי, אורית הרשקוביץ וצביה קברמן ) .

כדי להעריך את מקומו, תפקידו ועתידו של ה- M.Ed. במכללות, יש ראשית, לבחון את מקומו ביחס ל-B.Ed.. ה- B.Ed. הוא תוצר של רגולציה וסטנדרטיזציה ממלכתית. האקדמיזציה בהכשרת מורים בשנות ה-80 וה-90 וגם מתווה אריאב הם שתי דוגמאות לניסיון ליצור סטנדרטיזציה אקדמית במכללות לחינוך. הסטנדרטיזציה יוצרת בעיות חדשות משל עצמה. אנו רואים שבתהליך האקדמיזציה והאסימילציה של התואר הראשון לתואר ראשון אוניברסיטאי אולי נפתרו כמה בעיות של התמחות אקדמית ושל יצירת סטנדרט מינימלי, אך גם נוצרו בעיות חדשות. התואר השני M.Ed. לא יפתור את הבעיה השנייה והשלישית הקיימות בהכשרה לתואר הראשון (מיקוד כמעט בלעדי של הלמידה בערוץ עיוני וקוגניטיבי ומבנה קורסיאלי פרונטלי והיעדר דיגום למיטב ההוראה). לאור צעירותו של המפעל הזה במל"ג ואולי גם עקב חוסר ביטחונם של מתכנניו, הכללים של התרבות והממסד האקדמיים חלים עליו אולי אפילו שבעתיים. ברם, עדיין אין לו לתואר הזה מבנה ומתווה, למעט איזו מסורת שמתקבעת ביחס להכללת מספר מצומצם של קורסים של מתודולוגיה מחקרית. הכיוון הנוסף של התכניות לתואר שני במכללות צריך להיות הצעת מודלים חינוכיים ייחודיים. אחרי שבתואר ראשון הוצאנו בוגרים בעלי מושג על הלימוד האקדמי, על תחום הדעת שלהם, על חינוך ועל פדגוגיה מעשית לפי מיטב המחקר הפרופסיונלי בארץ ובעולם, כעת יש להציע לחלק מהם להתפתח כבעלי סגנון ותפיסת עולם ייחודיים, כאלה או אחרים, ביחס לחינוך ולהוראה. שני כיווני פיתוח אלה לתואר השני יבליטו את מותר ה- M.Ed. מה- B.Ed. ואת מותר המכללות לחינוך מן האוניברסיטאות ( אילנה אוריון).

המאמר מציג מחקר שהעריך קורס למסיימי הכשרה (סמסטר אחרון), שנערך בתוך בית ספר והשתתפו בו מתכשרים שעובדים כבר כמורים מתחילים מבתי ספר שונים. המחקר התמקד בבניית הזהות המקצועית של המורה . שיח על תפקיד המורה חשוב, אך יש להקדיש תשומת לב לדרך שבה הוא מפתח זהות ייחודית, תוך כדי, באמצעות ולמרות השיח המקובל על ההוראה ותפקידיו בה ( Gaudelli, W. & Ousley, D ).

ברקע המאמר קיים הצורך המתמשך למקד תשומת לב רבה יותר לחשיבות ההוראה, כשהדגש הוא על שאלת התפיסה של ההוראה והחינוך כדיסציפלינה. המאמר מציג את הדעות החלוקות בעניין זה. באמצעות סקירה של מגוון הדעות על דיסציפלינות ועל חינוך והוראה כדיסציפלינות מנסה המאמר להציג את נסיבות ההמשגה של ההוראה כדיסציפלינה ואת השלכותיה על ההכשרה. המאמר מסכם ואומר שאם הוראה היא אכן דיסציפלינה כי אז על הכשרת מורים להיות למדנית הרבה יותר. המאמר מתמודד עם כמה טיעונים העולים מן החשיבה על הוראה כדיסציפלינה, מאתגרים את קהיליות ההוראה וההכשרה ומעודדים אותן להמשיג את עבודתן בדרכים שיועילו לחיזוק ההערכה למקצוע. (Loughran, J.)