על מערכת החינוך לזהות מראש את מאפייניו של דור הבוגרים הנוכחי, להעניק לו מערכת תומכת של הנחיה, ליווי וייעוץ ולדאוג לו לסביבת ותרבות עבודה בריאה ועוטפת. תהליכי הקליטה, הליווי, התמיכה והפיתוח המקצועי צריכים להתמקד באתגרים מקצועיים ורגשיים כאחד. שכן, כפי שמוצג במאמר זה, תמיכה בדור המורים הנוכחי עתידה לתרום להם באופן אישי, ובמקביל לייצר ולטפח מערכת חינוך חיובית ויציבה.

אמנם, הטלפונים החכמים מאפשרים להורים לדעת היכן הילדים נמצאים בכל עת והרשתות החברתיות מהוות אמצעי תקשורת מרכזי, חשוב וחסר תחליף. אבל, האינטראקציות המקוונות יכולות להפוך בין רגע לשדה קוצים בוער של קטילות ומריבות, כאשר העומדים מהצד מלבים את האש. על רקע זה, המאמר בודק מהו תפקידה של מערכת החינוך בדרמה הדיגיטלית הזו וכיצד יכולות מורות ויועצות להנחות תלמידים להתנהלות נכונה ברשת.

כיום מתייחסים ל-ADHD כמשהו שיש לך או שאין לך. לגישה בינארית זו לאבחון יש שתי תוצאות. הראשונה היא שטיפול בכולם כאילו הם חולים ממלא את מערכות הבריאות. רשימות ההמתנה להערכות ADHD באנגליה הן עד עשר שנים ארוכות; מערכת החינוך המיוחד מתוחה עד הקצה. התוצאה השנייה מתרחשת כאשר ADHD מטופל כליקוי שצריך לתקן. זה מוביל לבזבוז נורא של פוטנציאל אנושי. לכפות על עצמך להתאים ל"נורמלי" זה מתיש ויכול לגרום לחרדה ודיכאון.

אין טעם בהתנגדות, דחייה ומיגור של טלפונים חכמים. במקום זאת, רצוי שהתלמידים יפתחו מנגנוני אחריות אישית, חשיבה ביקורתית וחתירה לפתרון בעיות וילמדו לאזן בין אונליין ל-Offline. במקביל, מנהלי בתי הספר והמורים מחויבים להוביל התערבויות שיתופיות, קהילתיות וחברתיות בנושא אחריות ברשת ושימוש מושכל בעזרים טכנולוגיים.

רעיון חדשני אשר מתחיל לצבור תאוצה בשיעורי חינוך גופני בחטיבה העליונה בארה"ב הינו לימודי הגנה עצמית עבור תלמידים עם מוגבלויות. למרות שיחידת לימוד בנושא טכניקות ואסטרטגיות של הגנה עצמית יכולה לסייע לתלמידים עם מוגבלויות להתמודד עם בריונות ולהפחית את רמת האלימות הבית ספרית, היא נחשבת לחוג העשרה ומעטות הן המחלקות הבית ספריות העושות בה שימוש. וחבל שכך, משום שבכוחם של שיעורי הגנה עצמית לפתח בקרב התלמידים מודעות ומשמעת-עצמית, לחזק את ביטחונם העצמי, להכיר את גבולותיהם, ללמדם כיצד להתנהל במצבים מסוכנים, להרחיב את ערוצי התקשורת ולהכניסם לכושר.

המאמר בחן אלו מרכיבים של תוכניות התערבות למיגור ולמניעת בריונות בבתי ספר הם אפקטיביים. באמצעות ניתוח מטה-אנליטי של מחקרים קודמים, נבדקו המרכיבים הספציפיים של תוכניות התערבות למניעת בריונות והקשר בינם לבין הפחתת אירועי בריונות ומצבי קורבנות בבית הספר. הממצאים הצביעו על מספר מרכיבי התערבות (למשל, גישה של בית ספר שלם, מדיניות נגד בריונות, כללים בכיתה, מידע להורים, מעורבות לא פורמלית של תלמידים ועבודה פרטנית עם תלמידים), שנוכחותם בתוכנית הייתה קשורה להפחתת הבריונות בבתי הספר.

ניסיון הקורונה לימד כי רשתות חברתיות מצמצמות פגיעה בחוסן במהלך משבר. הן הצליחו לשמר תחושת שייכות, וסייעו לילדים ומתבגרים להתמודד עם הסגר. המרחב הדיגיטלי אפשר להם למלא את שלושת הצרכים (זהות עצמית, מציאת מודלים לחיקוי ושייכות) גם בזמן הבידוד. עם זאת, המרחב הדיגיטלי מציב שני אתגרים מרכזיים: 1. ויסות רגשי 2. חשיפה לתוכן פוגעני. על מורים והורים להימנע ממלכודות הכניעה וההתנגדות

סקסטינג הוא ביטוי של מיניות במרחב המקוון. כשלעצמו, הוא לא בהכרח דבר רע. בניגוד לפעילויות מיניות אחרות, לא נכנסים ממנו להיריון ולא נדבקים במחלות מין. הסקסטינג כה נפוץ, עד שניתן אף להגדירו כנורמטיבי: אחד מכל ארבעה תלמידם בכיתות ז'-י"ב עסקו בו. עם זאת, יש מקרים רבים שבהם סקסטינג נעשה בכפייה, כתוצאה מסחטנות, איומים או לחץ חברתי. ד"ר מיכל דולב כהן ממכללת אורנים מציעה להורים ומחנכים סדרת פעולות למניעת סקסטינג שלילי

כדי ללמד ולהכין את תלמידי המחר בצורה מיטבית, גננות, מורים ומחנכים צריכים להקדיש את מירב המאמצים להעצמת החוסן המנטלי, הכישורים החברתיים, היצירתיות והמוטיבציה הגלומים בכל ילד. על רקע זה, מישל בורבה, פסיכולוגית חינוכית, מרצה ולשעבר מורה, בחנה ואיתרה את התכונות החשובות ביותר לטיפוח בקרב ילדי גן ותלמידי יסודי וגורסת כי אפשר, ואף הכרחי, ללמד אותן: ביטחון עצמי, אמפתיה, שליטה עצמית, סקרנות, התמדה ואופטימיות.