המאמר הנוכחי עוסק בשפה האנגלית במוסדות אקדמיים בישראל. באופן ספציפי, המאמר דן בהוראת קורסי תוכן באמצעות השפה האנגלית, מגמה המכונה "אינגלישיזציה", ההולכת ותופסת תאוצה במקומות רבים בעולם שאנגלית נלמדת בהם כשפה זרה. שפת ההוראה במכללות להכשרת מורים במדינת ישראל היא עברית או ערבית בהתאם להקשר, אך לאחרונה יש ניסיון להחדיר את תופעת ה"אינגלישיזציה" גם למוסדות אלה. מכללות אחדות מציעות זה כמה שנים את האפשרות ללמוד קורסי תוכן באנגלית, מתוך התפיסה ששילוב השפה האנגלית במספר קורסים ישפר את מיומנותם של הסטודנטים בשפה האנגלית ויאפשר להם גישה קלה יותר למקורות, יכולת להשתתף במיזמים בין-לאומיים ולשתף פעולה עם עמיתים ברשת ( עפרה ענבר-לוריא, סמדר דוניצה-שמידט).

בסמינר הקיבוצים נפתחו בשנה האחרונה שלושה מחזורים של תכניות ייחודיות להכשרת אקדמאים להוראה. תכניות אלו שונות מהמודל המסורתי של הכשרת אקדמאים להוראה במכללה מבחינת מבנה ואופי התכנית, והן הציבו אתגר לא פשוט בפני המעורבים. אולם גם התכניות הייחודיות אינן מקשה אחת; הן נבדלות זו מזו בעיקר בשל הלמידה והתובנות שצמחו בקרב העוסקים במלאכה. ניתן להתייחס, אם כך , אל שלושה דורות של תכניות. הפעלת שלוש תכניות מיוחדות בפרק זמן כה קצר אִפשרה לסגל האקדמי במכללה למידה מכל אחת מהן, הפקת לקחים ושיפור הדרגתי של התכנית הבאה ( יהודית וינברגר, סמדר דוניצה-שמידט ריבי כרמל).

המחקר בדק מהן העמדות והתפישות של מרצים במכללה לגבי קיומו וחשיבותו של קוד אתי בחינוך בכלל ובמכללות להכשרת מורים בפרט. עוד בדק המחקר את העמדות של המרצים כלפי קיומן של נורמות הוראה במכללה, המחייבות את כלל המרצים והמהוות תנאי מוקדם לקיומו של תהליך גיבוש קוד אתי. אוכלוסיית המחקר כללה 97 מרצים במכללה גדולה אחת. ייצוג הולם נמצא בקרב המרצים לתחומי הוראה שונים. כלי המחקר היה שאלון דיווח עצמי שכלל שאלות סגורות ופתוחות ( קטקו תמר, דוניצה-שמידט סמדר, יוסף גילי ).

בתוכנית הניסויית במכללת סמינר הקיבוצים, בה מוכשרים הסטודנטים להורות את מקצועות ההיסטוריה והספרות בבית הספר העל –יסודי על פי עקרונות החינוך הדמוקרטי, נבנתה תוכנית אטרקטיבית ביותר הן מבחינת התכנים והן מבחינת היקף הלימודים שהיא מציעה. שאלות המחקר: באיזו מידה הקורסים הניתנים בתחומי ההתמחות והחינוך בתוכנית הניסויית מציבים בפני הסטודנטים דרישות אקדמיות גבוהות יותר ותובעים עומס קוגניטיבי רב יותר מאשר בקורסים בתוכניות רגילות במכללה, ובאיזה מידה עומדים הסטודנטים בדרישות אלו? באיזו מידה מקדמים הקורסים למידה עצמאית יותר מאשר בקורסים רגילים ובאיזו מידה הפכו הסטודנטים ללומדים עצמאיים? האם נתפסים הקורסים בתחום ההתמחות והחינוך כהולמים את עקרונות החינוך הדמוקרטי או כזרים להם? (סמדר דוניצה-שמידט, גילה זליקוביץ)