שניים עשר מורים בחטיבת הביניים במתמטיקה ובמדעים התבקשו ללמד נושא לבחירתם במהלך שיעור שהוקלט בווידיאו. המחברים היו מסוגלים לנתח עשרה מהמקרים ומצאו שכולם היו דומים במובן אחד: המושגים והעקרונות הוצגו כל אחד בנפרד, וכל אחד לווה בדוגמאות של המושג או העיקרון הנידון, ככל הנראה כדי להדגיש את המשמעות הבסיסית שלו. לאחר חקר ופיתוח של שלושת מערכי השיעור להוראה המותאמים, המורים התבקשו ללמד פעם נוספת את אותו הנושא אשר לימדו בשיעורים שהוקלטו לפני החקר והפיתוח של מערכי השיעור להוראה. השיעורים החדשים הוקלטו גם הם והניתוח הראה שהיה דבר אחד משותף לכל המקרים: כל עשרת המורים עסקו במושגים ובעקרונות הרלוונטיים ביחס זה לזה (כלומר, בעת ובעונה אחת) ולא אחד בכל פעם. על ידי כך הובלטו ההבדלים ביניהם, והתלמידים יכלו להבין את המשמעות שלהם (Kullberg, Angelika; Runesson, Ulla; Marton, Ference; Vikstrom, Anna; Nilsson, Pernilla; Martensson, Pernilla; Haggstrom, Johan, 2016).

מה קורה כאשר מערך השיעור המקורי של המורה משתבש במהלך ההוראה בכיתה ? תופעה שעשויה לקרות למורים גם ותיקים במהלך ההוראה בכיתה. סרט וידאו מדגים בצורה יעילה כיצד מורה לשפה ולשון אנגלית בביה"ס אמריקאי מנסה להתמודד עם מערך שיעור אשר השתבש וכיצד יש לתכנן אחרת את עקרונות ההוראה הפעילה בלמידה בקבוצות תוך שימוש מושכל במיפוי מושגי והפעלה מושכלת של קבוצות הלמידה . כלומר , כיצד ליצור פיגומים ותמיכה ללמידה הפעילה בכיתה וכיצד להימנע מיצירת מורכבות יתר כבר בתחילת השיעור .

זהו מחקר תלת-שנתי שנערך באנגליה ועקב אחר מהלך הלמידה של מתכשרים להוראה בתוכנית הכשרה חד-שנתית לבעלי תואר אקדמי ובמהלך שתי שנות העבודה הראשונות שלהם כמורים מתחילים. תכנון הוא חלק חיוני בבסיס הידע הדרוש למורים מתחילים(Calderhead, 1996 ). מתכשרים להוראה חסרים את הידע ההקשרי שיש למורים מנוסים. ללא ידע זה, וללא הבנה של תכנון כתחזית של אירועים/תגובות/ תשובות מראש, קשה לצפות את הדרכים בהן מה שתוכנן יתפתח בשיעור. הדבר מסביר את הדומיננטיות של מערכים כתובים ככלי בידי מורים מתחילים. הם לא מבינים כי התכנון הכללי, הקצר של מורים מנוסים מבטא את הידע הרב שיש כבר ברשותם(Leinhardt, 1988). הציפייה שסטודנט או מורה מתחיל מגיע לבית הספר כשהוא בעל יכולות תכנון גבוהות שגוייה, כפי שמראה מחקר זה ומחקרים אחרים. ככל שההתנסות הקונקרטית רבה כך יכול המורה ליצור טיפולוגיות, החוזרות ומשתנות כל הזמן, לצורך תכנון ההוראה (Mutton, T., Hagger, H., & Burn, K).

אי הנחת ממערכות ההוראה והלמידה בארה"ב (ובוודאי בישראל ההולכת בדרך כלל בעקבותיה ) הניעה קבוצת חוקרים ומומחי חינוך בארה"ב לבדוק יותר לעומק את הדגם הפדגוגי של חקר מערך שיעור המקובל ביפן. הנחת היסוד היא כי הרחבת האוטונומיה של מורים בתחומי תכנון ההוראה שלהם רק תועיל להשבחת יכולותיהם ולהעלאת הישגי תלמידיהם. המאמר הנוכחי הוא הראשון בסדרת מחקרים הבודק את חקר מערך השיעור היפאני כמודל להתפתחות מקצועית והשבחת היכולות של מורים למתמטיקה. המודל נוסה במערך השתלמויות למורים למתמטיקה בארה"ב. ממצאים ראשונים של ההתמודדות הרב-שנתית וארוכת הטווח בניסוי זה מלמדים כי מורים למתמטיקה בארה"ב שעבדו לפי מודל חקר מערך השיעור היפאני העמיקו את הידע המתמטי שלהם והועילו יותר לתלמידיהם בהשוואה למורים שעבדו בשיטת הסטנדרטים החיצונית ופעלו יותר כטכנאי העברה . הדרך לשינוי פני ההוראה הדיסציפלינארית במאה ה21 עדיין ארוכה , אך הצלחת הפרויקט נוטעת אולי ניצנים ראשונים של תקווה בקרב אנשי חינוך המאמינים כי הפתרון בחינוך הוא הרחבת האוטונומיה המקצועית של המורה (Akihiko Takahashi).

הוראה-בשיתוף דורשת ממורים כוללים ומורים לחינוך מיוחד לתכנן, ללמד ולהעריך בצוותא את ההוראה באופן שוטף. ללא תכנון משותף מורים עובדים במקרה הטוב בהקבלה או תגובתית. המטרה של תכנון משותף היא שהמורה לחינוך מיוחד יביא את יכולותיו הייחודיות ובהן הבחנה בשונות, התאמה, תמיכה בהתנהגויות חיוביות ופדגוגיה לשיעור כדי שרוב התלמידים יצליחו לעבד וללמוד את חומר הלימוד בפעם הראשונה שבה הוא מוצג לכיתה (Murawski, 2009). מורים המלמדים בדגם של הוראה-בשיתוף בדרך נכונה הם אלה המנצלים את העובדה שיש שני מבוגרים בכיתה. על מורים בשיתוף להיות בעלי יכולת להסביר ולהדגים דרכים שבהן הם מאפשרים ומספקים הערכות חלופיות, ומתייחסים לתלמידים באופן אישי בהחלטה על מידת שליטתם בסטנדרטים של תוכן ותוכניות לימודים (Murawski, W.W., & Lochner).

המחקר כלל הערכה בשלושה צעדים כדי להבין את הקשר בין וריאציות ביישום תוכנית התפתחות מקצועית הוראתית-טכנולוגית לבין תוצרי מורים ותלמידים. הייתה התייחסות לשני המרכיבים המרכזיים: המפגשים הלימודיים והביקורים בכיתות. החוקרים הניחו שנאמנות למה שנלמד במפגשים תוביל לתוצרים גבוהים יותר של מורים ותלמידים, ושביקורים בכיתות בהקשר של הפעילויות שהוזכרו לעיל ישפיעו על התוצרים יותר מפעילויות אחרות. עוד הניחו שהשקעת זמן רב בסיוע טכני תוביל לתוצרים שליליים. ממצא מרכזי היה שמורים שהיו נאמנים לתוכנית הפגינו הבנה גדולה יותר של מושגי היסוד שבה ונתנו לכך ביטוי במערכי השיעורים. ממצא נוסף הראה כי יש קשר בין הנאמנות לתוכנית לבין הקדשת זמן ארוך יותר לתכנון שיעורים ולהפעלת פרקטיקה רפלקטיבית ופתרון בעיות. נאמנות נמוכה נמצאה קשורה לסיוע טכני ולדיגום הוראה. יתכן שמורים המתנסים בתוכנית התפתחות מקצועית טובה (HFP) נוטים לבקש פעילויות יותר רפלקטיביות ממורים המתנסים בתוכנית פחות איכותית (LFP ); מתכנני התפתחת מקצועית צריכים להבין שנדרש זמן די משמעותי עד שתוכניות איכותיות מניבות ( Martin, W ).

מורה הנדרש לתכנן היום מערך שיעור נדרש יותר לחשיבה על הגמשה והתאמה לצרכים משתנים . לכן כדאי ללמוד גם מניסיונם של מומחי הדרכה מחוץ למערכת החינוך. מצאנו לנכון, על כן, להביא מאמר מעניין של נועם וקסר המסביר כיצד לתכנן ולבנות מערך שיעור לקורס של לומדים בקורס מקצועי או בהדרכה מקצועית. "חשוב לזכור שישנם טיפוסים שונים בקבוצה אותה תלמד. בזמן התרגול אני מנסה לקבץ לקבוצות עבודה ותרגול את כל סגנונות הלימוד האפשריים בכל קבוצה. האקטיבי, המשקף, התיאורתיקן והמעשי עובדים טוב בקבוצה – הם משלימים אחד את השני. כל אחד הוא Individual Contributor וביחד ישנה סוג של שרשת-אספקת-יצור."

המאמר הנוכחי מציג ניסוי שנערך בשיתוף בין אוניברסיטה וביה"ס יסודי בארה"ב במטרה ליישם את המודל של חקר מערך שיעור שיתופי הקיים ביפאן (jugyoukenkyu). מדובר על דגם פדגוגי של חקר משותף שהפך זה עשרות שנים להיות חלק בלתי נפרד מההתפתחות המקצועית של המורים ביפאן והוא מיושם שם במרבית בתי הספר. המשתתפים מצאו כי בניגוד לסדנאות המסורתיות של השתלמויות, המודל השיתופי של חקר מערך שיעור תרם רבות לצבירת הידע שלהם והעניק להם ידע מקצועי רב-ערך. הם חשו כי רמת הפעילות שלהם הייתה גבוהה יותר בגלל מעורבות מעמיקה יותר לאורך זמן. הם חשו בעלות גבוהה יותר על התהליך וקיבלו משובים טובים יותר בעקבות יישום מערך השיעור בכיתה (Rock, Tracy C.)