ספר זה הוא מסע חקירה של ההליכה לאיבוד – כהתנסות, כאירוע נפשי מכונן וכצומת של עבודה פרשנית מרובת נתיבים. דרכיו עוברות בין יצירות ספרות, קולנוע וטקסטים תאורטיים. הוא מצעיד את קוראיו לצד הגר וישמעאל האובדים במדבר והנזל וגרטל האובדים ביער, עוקב איתם אחר חוט אריאדנה בלבירינת, מובילם למעמקי השאול של דנטה ואדגר אלן פו, לשממה של מרחבי הסרט "ג'רי" ולרחובותיהן של אמסטרדם ותל־אביב לצד גיבורו של יעקב שבתאי. הפרשנות המוצגת מבקשת להאזין למשובש בסיפור השיבה, לצער האובדן שאינו ניתן להשבה ולצלקת ההליכה לאיבוד שנותרת גם לאחר החזרה הביתה. לצד זאת נבחנים בספר טקסטים פסיכואנליטיים מכוננים המעידים על חוויית התפרקות והתאיינות קדומה, המוצגת כמבנה תשתית נפשי־מיתולוגי, כחוויית יסוד, 'עמדה' חיונית בתהליך המתמשך שבו היחיד נהיה־בעולם אך גם כזו שמתמידה בפירוקו.

ספרי תמונות ללא מילים (wordless picture books) יכולים לספר סיפור שלם ולהעביר מידע באמצעות המחשות, תצלומים, תמונות ואיורים בלבד. ספרים ללא מילים מבקשים מהקוראים להאט קצב, להקדיש את מלוא תשומת הלב לפרטים הקטנים ולפענח ולפרש את הנרטיבים החזותיים. הקוראים מתבקשים, למעשה, לנוע לעמדה אקטיבית ולהשתמש באוצר המילים, בידע, בתודעה, ביצירתיות ובדמיון שלהם כדי להניע את העלילה. לצורך כך, הקוראים ינבאו, ינחשו, יחשבו באופן ביקורתי ומעמיק ויעניקו לטקסט משמעויות סובייקטיביות.

הספר סוגות בספרות הפופולרית מציע מסע מקיף, מעמיק ומרתק העובר דרך תחנות הספרות שרבים כל כך נהנים לקרוא: הרומן הרומנטי, הצ'יק ליט, ספרות הפנטזיה, ספרות המדע הבדיוני, ספרות הערפדים, הקומיקס, ספרות הבעיה, הספרות הבלשית וספרות הריגול. בכל אחד מהפרקים נבחנים הרקע החברתי, ההיסטורי והספרותי להיווצרות הסוגה, מאפייניה העיקריים, קווים טיפוסיים בהתפתחות העלילה ובעיצוב הדמויות והשפעות הסוגה על חיי הקוראים בהיבטים של תפיסות, של דימויים, של התנהגות ושל צרכנות.

במקום סיכום נוסף של מאמר מלומד על הדרך הנאותה ללמד שירה בשיעורי הספרות בבתי הספר, פורטל מס"ע מביא לכם שיר מאת המשורר האמריקאי בילי קולינס – שעוסק בשאלה הזאת בדיוק. קולינס, שהוכתר בשנים 2001 עד 2003 כ"משורר הלאומי של ארצות הברית", מצליח להביע בשורות בודדות אמת חינוכית ושירית עמוקה. תחילה יופיע השיר במקור האנגלי, ולאחר מכן – בתרגום לעברית.

אל הבית הוא סיפורם של מסעות למחוזות קרובים – רחוקים ברחבי אוקראינה, בלארוס, פולין, מולדובה ורומניה. המחברת מזמינה את הקוראים להיפגש עם ערש הולדתם של יוצרים עבריים, עם הסביבה שעליה כתבו שעה שראו אותה מונפשת בעיני רוחם. העיירה, הבית והסמטה שימשו לא פעם ובאותה העת מקור לגעגועים ומושא לביקורת. הספר מתאר וממחיש את החיים השוקקים שרחשו בהם במלוא חיוניותם עד שנסתם עליהם הגולל.

בשנת 1972 פרסם הסופר ס. יזהר מאמר ביקורתי על הוראת הספרות בבתי הספר, והציג חזון חלופי שבמרכזו הקשבה בלתי מתחנפת לצורכי התלמידים; העלאת האוטונומיה של בתי הספר והמורים בבחירת היצירות ודרכי הוראתן; והצבה במרכז של "אמנות הראייה" – חידוד חושיהם של התלמידים להבחין בפרטים ובכוליות שבטקסט העומד בפני עצמו ואינו משרת מטרות חברתיות, אידיאולוגיות או תרבותיות מחוצה לו. להלן תמצית המאמר.

מאמר זה מדגים כיצד ניתן להשתמש לצרכים חינוכיים בסיפורה הקצר של אורסולה לה-גווין "ההופכים את עורפם לאומלס". סיפור זה מתאר עיר דמיונית בשם אומלס שבה אושרם ורווחתם של התושבים מותנים בסבלה של ילדה אחת יחידה, ובמאמר מוצע להציג לתלמידים את השאלה כיצד היו פועלים כאזרחים באותה עיר.

טביעת ידו המיוחדת של מנור לאורך תחנותיו בזמן ניכרת בשיריו – כמו "בשנה הבאה״, ״ימי בנימינה״, "הבית ליד המסילה", "אין לי ארץ אחרת", ״אחי הצעיר יהודה״, "ללכת שבי אחרייך", "ילדותי השנייה", ו״ברית עולם״ – שהיו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית על כל גווניה. ספר זה, העוסק ביצירתו ונכתב על-ידי בתו, מתאים לעוסקים במחקר התרבות הישראלית, למורים ולסטודנטים המלמדים את שיריו של מנור

בספר זה מנתחת חוקרת הספרות והתרבות נורית גרץ את המיתוסים, הנרטיבים ודגמי העלילה החוזרים בשורה ארוכה של טקסטים מסוגים שונים: יצירות ספרות, מודעות בחירות, מאמרים עיתונאיים, סרטים, נאומים של מנהיגים פוליטיים ועוד. המטרה היא להציג את תפקידם הגלוי והסמוי של טקסטים אלה בעיצוב התודעה הישראלית, ערכיה, תפישת העולם והאידיאולוגיה שלה תוך מתן דגש על המקומות שבהם מיתוסים אלה חורגים מהמציאות העובדתית. ככזה, מחקרה של גרץ מתאים לשימוש בשיעורי ספרות, קולנוע, אזרחות, תקשורת וחברה.

82% מהמורים בארצות הברית הם לבנים, אבל רוב התלמידים במדינה אינם מזדהים כלבנים. בשיעורי הספרות מוצע לתלמידים אלה קורפוס קריאה לבן בעיקרו. אלא שאם על המורים לספרות להקנות לתלמידים את הרגל הקריאה ואת אהבתה, עליהם לחשוב-מחדש על מה שהם דורשים מהתלמידים לקרוא

מאמר זה מציג את הטענה לקיומם של קשרים בין פילוסופיית המוסר ובין לימודי הספרות כפי שהם באים לידי ביטוי בכתביה של הפילוסופית האמריקאית העכשווית Cora Diamond. בתמיכה בלימודים הומניסטיים, מציע המאמר נימוקים נוספים על אלה שהשמיעו מרתה נוסבאום וריצ'רד רורטי תוך הישענות על מאמרה של דיאמונד The difficulty of reality and the difficulty of philosophy ועל הרומן A Girl is Half-formed מאת הסופרת האירית Eimear McBride.

מאמר זה הוא פרי שיתוף פעולה בין רינה דודאי, מרצה לספרות בסמינר הקיבוצים, ובין איריס ארז, רקדנית וכוריאוגרפית. ארז היתה בנעוריה תלמידתה של דודאי בבית הספר התיכון. כעשרים שנה לאחר שנסתיים הקשר ביניהן כמורה ותלמידה נפגשו דודאי וארז במטרה להיזכר באירועים המשמעותיים בלמידת ספרות, אלה שהותירו בארז התלמידה חותם. זיכרונותיה של ארז עוררו אצל דודאי תובנות חדשות על תחום עיסוקה, הן בעבר כמורה לספרות והן בהווה כמורת מורים לספרות.מהמפגש עלה כי בכוחם של שיעורי הספרות להפגיש את התלמידים עם החומרים האפלים של החיים: מצבים בלתי-מודעים או מודעים-למחצה ומצבי קיצון מבחינה מוסרית; כתוצאה מכך, מתחדדת רגישותם של התלמידים לקלוט פרטים קטנים ולהבחין בניואנסים וכן הם חווים קתרזיס – זיכוך או ניקוי המתאפשר בזכות צפייה בטוחה מבעד לתווך הספרותי בסיטואציות של רצח, גילוי עריות או קרבה למוות שאליהן נקלעות הדמויות. הספרות מחזקת גם את הרגישות לאחר ומעשירה את התודעה. בכך היא תורמת לחיים משמעותיים יותר הן מהבחינה האסתטית (הגברת היכולת לעבד קלט חושי וליהנות ממנו) והן מהבחינה האתית (התחשבות בזולת, סובלימציה של רגשות ודחפים שליליים).

המחבר, כך טען ההוגה הפוסט-סטרוקטורליסטי הצרפתי רולאן בארת, מת. כתוצאה מכך הוא גם גורש מן הכיתה, ולהיעדרו נודעו כמה השלכות מטרידות. הספרות עברה התמרה ללשון, כוח ותרבות – ולמורים המאמינים בכוחן הקומוניקטיבי של יצירות המופת קשה למצוא מקום.