האם מתן ייצוג לעובדים ערבים ביחידה ארגונית פירושו מתן ביטוי למומחים או לנציגי קבוצת אינטרס? ואם לא ניתן להפריד בין השניים, עולה השאלה איזה "כובע" חובשים אותם נציגים – האם את כובע המומחיות או שמא את כובע האינטרס המבחין בינם לבין בעלי אינטרסים אחרים? מכאן עולה גם השאלה אם קולם של המומחים צריך לשקול יותר מקולם של בעלי האינטרסים.

ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת מציג את חשיבותם של מרחבים משותפים בחברות מרובות תרבויות מתוך תפיסה כי מרחבים אלה יעודדו סובלנות, הקשבה ואמפתיה בין קבוצות. בישראל חזון זה לא עמד במבחן המציאות לאורך ההיסטוריה, והקושי לחלוק מרחבים משותפים אף החריף בעתות של משברים בריאותיים, פוליטיים וביטחוניים. דוגמאות לכך בלטו בתקופות של לחימה ברצועת עזה, אז התלקחו ברחובות ישראל מהומות שהחריפו אף יותר בערים המשותפות. מאורעות נוספים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי הישראלי מזוהים כמחלוקת בין "ישראל הראשונה" ל"ישראל השנייה" ומייצגים את המתח הפוליטי בחברה, שבשנים האחרונות בא לידי ביטוי בהפגנות ובמאבקים שגרמו לפילוג העם. מאורעות אלה מהדהדים ללא הרף, מחלחלים למערכת החינוך ומשפיעים על הדינמיקה הן בכיתות הן בחדרי מורים.

הספר "מרחבים משותפים במערכת החינוך ובאקדמיה" אינו ממליץ על דרך אחת ויחידה כפתרון אפשרי למתח הקיים בין המגזרים והתרבויות, אלא חושף את הקוראים למגוון דיאלוגים באזורי גבול תרבותיים ולדרכים שונות להתנהלות במרחבים אקדמיים וחינוכיים משותפים.

סקירת מידע זו מבקשת לתאר ולבחון מודלים שונים של למידה מקוונת בסביבה בין-תרבותית ולדון במועילות המודלים בצמצום פערים חברתיים ותפיסות מפלות כמו גם צמצום פערים דיגיטליים, חינוכיים, כלכליים ועוד. הסקירה מנתחת ארבעה מודלים: מודל מרכז TEC הישראלי; מודל ה-Boundaries Dissolving האירי; מודל ה-Class Global הקנדי ומודל בין-מדינתי, ה-Solyia. סקירת המודלים והמחקר מצביעה על שינוי בעמדות משתתפי התוכניות ובתפיסותיהם ביחס לעמיתים מאוכלוסייה עוינת או אחרת. לעומת זאת, פחות ברורה תרומתן ארוכת הטווח של תכניות מקוונות אלה לשיפור החרדה הבין-קבוצתית, להגברת האמון ולהפחתת הדעות הקדומות. הטעם העיקרי לכך קשור למגבלות המחקר הקיים עליהן. אלה נוגעות לכך שמרבית המחקר בתחום מתבצע בסמוך להשתתפות בתוכניות ואינו כולל מחקר אורך; לשאלת ייצוגיותם של משתתפי המחקר; ולכנות המענה הניתן על-ידם, בהינתן אופי השאלות הנחקרות. לצד קשיים אלה, הסקירה מעלה, כי תרומת התכניות השונות לפיתוח ולקידום המיומנויות החברתיות, מיומנויות התקשורת והאזרחות הגלובלית הרחבה יותר של משתתפיהן מקבלת עיגון ותמיכה בספרות. נדרש, עם זאת, מחקר נוסף ומתמשך כדי להעמיק בשאלת תרומתן האפשרית של תכניות אלה גם במישור החברתי ובאספקטים נוספים, שבמסגרתם הן פועלות.