אחת הבעיות המהותיות במערכות חינוך בעולם היא בעיית המעבר של תלמידים מביה"ס יסודי חדשני ואותנטי לביה"ס תיכון המצדד בלמידה מסורתית ומדגיש את ההישגים במקום הלמידה האותנטית. המאמר הנוכחי מנסה לנתח את השינוי שעוברים התלמידים שהעתקים מסביבה לימודית אותנטית ותומכת בביה"ס יסודי לסביבה המנוכרת בביה"ס התיכון . המאמר מבוסס על חקר מקרה של מעבר תלמידי ביה"ס יסודי חדשני ואותנטי בעיר ניו-ארק בארה"ב לבי"ס תיכון רגיל באותו אזור. המאמר מבוסס על ניתוח ראיונות עומק עם התלמידים. למרות שהמעבר האופייני מביה"ס יסודי אותנטי ותומך לביה"ס הישגי כרוך במשבר , מרבית התלמידים מצליחים בסופו של דבר להסתגל למציאות הלימודית החדשה שנכפתה עליהם, אך לטווח ארוך המחיר מבחינת התלמידים וגם מבחינת המערכת הוא כבד. המאפיינים של מוטיבציה פנימית שפעמו בלב התלמידים בביה"ס היסודי נעלמים במרוצת הזמן בביה"ס התיכון ההישגי ( R. DePalma, Eugene Matusov & Mark Smith).

המחקר הנוכחי של פרופסור עפרה מייזלס וד"ר מירי שרף בחן את השפעתם של מאפיינים שונים של יחסי הורים וצעירים בישראל על תפקוד הצעירים בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון בהקשר של הסתגלות אקדמית, רגשית, התנהגותית וחברתית בביה"ס. המחקר התבסס על מדגם ארצי מייצג של בני נוער במגזר היהודי והוא הראשון מסוגו בישראל. רק 33% מבני נוער מדווחים על דפוס "הורות חם ומציב גבולות" (דפוס סמכותי) . 22% מבני הנוער דיווחו על קשר שמאופיין כ"מעורב/פולשני" – קשר שכולל רמות גבוהות יחסית של מעורבות וקרבה יחד עם ענישה פוגעת , עירור אשמה , חודרנות פסיכולוגית ועימותים . לדפוס הוותרני ולדפוס המעורב/פולשני מאפייני קושי ייחודיים . כך למשל, צעירים שחווים הורות ותרנית מראים תמונה מעורבת מבחינת תפקודם. הם אינם מתפקדים גרוע כמו צעירים שחווים הורות מעורבת ופולשנית או הורות מזניחה ופוגעת, אך רמת הבקרה הנמוכה של הוריהם נמצאה קשורה לרמה נמוכה יותר של תפקוד לימודי ולשכיחות גבוהה במיוחד של עבירות משמעת "קלות" כגון פגיעה ברכוש בית הספר וחוסר כבוד למורה.

התובנות שסיכם ג'יי הורוויץ במאמרון בבלוג שלו על בעיות הטמעה של המחשב נייד לכל ילד (ה-OLPC ) במדינות מתפתחות מלמדות גם כי התמודדות דומה עשויה להיות במדינות מפותחות יותר כמו ישראל. כתבה קצרה באתר החדשות של פרויקט One Laptop Per Child מדווחת על בעיה רצינית בהטמעת הפרויקט באתיופיה. מתברר שאין התאמה בין השימוש במחשב ה-OLPC בידי התלמידים שמקבלים אותו לבין שיטות ההוראה הנהוגות בבתי הספר באתיופיה . במילים אחרות, יכול להיות שהמחשב עושה דברים נפלאים, אבל הדברים האלה אינם בהכרח מה שמערכת החינוך באתיופיה רוצה שיקרה בבית הספר.

אחד המאפיינים של הרפורמה החינוכית בהונג קונג לפני כחמש שנים היה שינוי ההדגשים של מתכונת הכנת שיעורי הבית וזאת על מנת לגבש הבניית ידע טובה יותר בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים שם. המחקר הנוכחי בחן את תרומת הכנת שיעורי הבית של תלמידי בתי הספר היסודיים בהונג קונג ומשתנים נוספים הקשורים לשיעורי הבית. במחקר השתתפו 2361 תלמידי בתי ספר יסודיים אשר ייצגו את כל טווח ששת הכיתות בבתי הספר היסודיים. איסוף המידע התבסס על שאלונים ועל יומני הכנת שיעורי הבית שנתבקשו התלמידים למלא. ממצאי המחקר הראו רמת מעורבות גבוהה מאד של תלמידים בהכנת שיעורי בית בבתי הספר היסודיים , במיוחד בכיתות הגבוהות של בתי הספר היסודי. מעורבות גבוהה זו בהכנת שיעורי בית ניתנת גם להגדרה כעומס שיעורי בית. במסגרת המחקר נבדקו גם הזיקות בין היקף הכנת שיעורי בית ותחומי ההתעניינות של התלמידים. נמצא כי עומס שיעור בית הוא בעל השלכות שליליות על תחומי העניין של התלמידים. ככל שהתלמידים מקדישים יותר זמן להכנת שיעורי הבית כך הולכת ויורדת הסקרנות הטבעית שלהם ללימודים ולתחומי העניין בתוכניות הלימודים ובלמידה ( Vicky C. W. Tam).

אחת הבעיות בבתי הספר שמעיבה יותר מכל על התלמידים והיא בעלת השלכות על מצב רוחו בהווה ובעתיד היא תופעת הדחייה ע"י תלמידים אחרים, ולכן מבורכת היוזמה האחרונה של שפ"י לטפל באופן מערכתי בתופעה זו. ממחקרה של בינשטוק ( 2003 ) עולה כי דחייה הנה קודם כל חוויה סובייקטיבית ולא רק תופעה אובייקטיבית כפי שהומשגה בספרות. חוויה זו מתרחשת בעת אירועי פגיעה שונים הקורים במתכוון ושלא במתכוון בקרב בני הגיל במערכת הבית ספרית ומחוצה לה ומלווה בד"כ במשקעים רגשיים קשים. חוויות של דחייה הנן אנושיות וקורות בכל מערכות היחסים ולכן מטבע הדברים הנן חוויות הנפוצות לא רק בקרב אותם 10% של ילדים דחויים כרונית הנמצאים בכל כתה כפי שמדווח בספרות, אלא קיימות גם בקרב ילדים תקינים חברתית כאשר 47% מהם נקלעים לעיתים בשל נסיבות שונות, לאירועים של חרם, הצקות, התעלמות, נידוי, השפלה ופגיעות גופניות הגורמים להם לחוויות של דחייה, ו-53% מהם לוקחים חלק בדחיית אחרים או צופים באירועי דחייה מן הצד ומושפעים מהם. גף תוכניות סיוע ומניעה בשפ"י לקח על עצמו לפתח ערכה שתעמוד לרשות פסיכולוגים ויועצים, מורים והורים בבואם לטפל בסוגיות של דחייה חברתית.

סקראץ' היא תוכנה חדשה שמלמדת את ילדי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים לתכנת. יותר מרבע מיליון ילדים בעולם כבר משתמשים בה, והחבר הישראלי בצוות המפתחים פועל להכניס אותה גם לתוכנית הלימודים בארץ. ילדים צריכים להבין איך העולם סביבם עובד", אומר ד"ר אורן צוקרמן, ראש המחלקה לתקשורת אינטראקטיבית במרכז הבינתחומי בהרצליה. "במאה ה־20 היו לנו אבני לגו, שבעזרתן למדנו את החוקים הבסיסיים של הפיזיקה. במאה ה־21 הטכנולוגיה תופסת מקום גדול בחיי היומיום – ילדים משתמשים באייפוד ובטלפון סלולרי, אבל אין להם מושג איך הם פועלים, וחבל". ד"ר צוקרמן עובד בשנתיים האחרונות על גרסה עברית ל"סקראץ'" (Scratch) – שפת תכנות וסביבת פיתוח תוכנה המיועדת לילדים מגיל שמונה, שמופצת חינם. גרסתה העברית זמינה להורדה בכתובת scratch.org.il. סקראץ' פותחה במעבדות אוניברסיטת MIT, והיא נועדה להקנות לילדים הבנה בעקרונות של מדעי המחשב, תכנות וטכנולוגיה בכלל.

תוכנית ספייס Space (School performance and community empowerment) החלה לפעול בשנת 2005. התוכנית כוללת תגבור לימודי ותמיכה אישית בתלמידים האתיופים בביה"ס בשעות אחר הלימודים, הפעלת מרכזי נוער ותוכנית להכשרת מנהיגות קהילתית בקרב יוצאי אתיופיה.מחקר שערכו חוקרי מכון ברוקדייל, והתפרסם לפני כשנה, ביקש לבחון את יעילות התוכנית בשנים תשס"ו ותשס"ז. בתחום פעילות התוכנית בבתיה"ס, ביקש המחקר לבדוק כיצד תופסים מנהלי בתיה"ס וצוות התוכנית את תרומתה לתלמידים האתיופים המשתתפים בה, ואת מידת השפעתה על הישגיהם בבגרויות. החוקרים סבורים, כי הוראה איכותית ברמה גבוהה דרושה כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בתלמידים האתיופים. מהמחקר עולה, כי כשליש מהמנהלים וכמה מהאחראים על התוכנית דיווחו על קושי בגיוס מורים מיומנים ברמה גבוהה לתוכנית. חלקם ייחסו בעיה זו למשכורות הנמוכות המוצעות למורים בפרויקט. 83% מהמנהלים סברו, כי יש להעניק למורים המשתתפים בפרויקט הכשרה נוספת – בהבנת התרבות האתיופית, במתן מענה לצרכים המיוחדים של התלמידים העולים והיכרות טובה יותר עם חומר הלימודים לבגרות.