מורה פיתחה תוכנית לימודים רב-שנתית בנושא השואה – ברכה גולדברג, מורה בביה"ס היסודי בבלי-ירושלמי בתל אביב, פיתחה תכנית לימודים רב-שנתית, להוראת השואה בראייה הומניסטית. שם התוכנית "להיות אדם". לדברי גולדברג, נושא השואה והפקת הלקחים והמשמעויותהנובעות ממנה, הם תכנים רבי משמעות לאדם ולחברה. מסיבה זו יש לעסוק בהם במהלך שנת הלימודים כולה ולא רק סמוך ליום השואה, כמו שנהוג במערכת החינוך.

הנהלת משרד החינוך החליטה על פיתוחו של תחום לימודים חדש – "מורשת ותרבות ישראל" – כמקצוע חובה המיועד לכל תלמידי החינוך הממלכתי בכיתות ד'- ט'. תכנית הלימודים משקפת תפיסה רעיונית ופדגוגית רחבה הכוללת ליבת ידע מאחדת היוצרת זיקות גומלין פוריות בין תחומי הדעת השונים". התכנית מעניקה ללומדים התמצאות בנושא חגי ישראל, תוך יצירת תחושת שייכות ואחריות לעם, למדינה ולתרבות ישראל לדורותיה. כל חג נלמד בצורה התפתחותית, תוך התייחסות למנהגיו ומשמעויותיו מראשית היווצרותו ועד ימינו. "גלגול" זה מאפשר ללומדים להתבונן בנושא החגים בצורה רחבה ולהכיר מגוון דרכים בהן ניתן לפרש ולחיות את תרבות ישראל. ההתייחסות לטקסטים נבנתה בצורה דיאלוגית ופרשנית בין הלומד לטקסט, כאשר לדיון עולות סוגיות ודילמות עכשוויות.

לראשונה בתולדותיו של מחוז חיפה במשרד החינוך, הוחלט לשתף את מנהלי בתי הספר מהיסודי ועד לתיכון, בהכנת והצגת תכניות הלימוד לשנת הלימודים הבאה. פיילוט חדש של משרד החינוך יחל לפעול בשנת הלימודים הקרובה באזור חיפה: הצוות החינוכי בכל מוסד יגבש בעצמו את תכנית הלימודים. מפקחי המשרד יבדקו את התוכניות ויעדכנו אותן במידת הצורך. ההיענות לפרויקט מרשימה. אחת המנהלות: "יש הרגשה נפלאה של שותפות". את היוזמה העלתה מנהלת המחוז החדשה, רחל מתוקי, שחברה ליתר הגורמים הרלוונטיים, בהם הרשויות המקומיות, מנהלי בתי הספר, צוותי ההוראה, מפקחים ובכירי המשרד.

יורם אורעד, המלמד פרחי הוראה במכללת דוד ילין בירושלים מציג בשיעור הדידקטיקה של את טיוטת תכנית הלימודים החדשה במדע וטכנולוגיה, של משרד החינוך. ניתן להבחין בכך שהתכנית שונה באופן משמעותי מתכנית הלימודים שהייתה נהוגה עד כה, הן במבנה שלה והן בתכניה. אחד מהמאפיינים הבולטים המייחדים אותה ביחס לתכנית הקודמת הוא הבהרה גדולה יותר של מה שנדרש מן המורה במהלך ההוראה. מאפיין נוסף הוא ההערות הדידקטיות המופיעות בטבלה מול התכנים, תכנים הנקראים ציוני דרך. עוד מאפיין בולט הוא הצגת דוגמאות אפשריות לעבודה בכיתה, המתייחסות לתכנים.

המאמר מציג מחקר שמטרתו לייצג רעיונות, עמדות, חוויות וביקורת שתלמידות ותלמידים מבטאים לגבי בית הספר, ולנסות להבין את משמעותן. הקשבה לתלמידים יכולה לתרום להבנת עולמם, ובכך לשפר את יחסי הגומלין בין מורים לתלמידים, להשפיע על תכנון לימודים הולם ומשמעותי יותר עבורם ועל דמוקרטיזציה ביחסי הגומלין בבית הספר. המחקר כולל ארבעה פרקים: פרק א' מציג רקע תאורטי הדן בקשר שבין התלמידלתכנון הלימודים ובחשיבוּת ההקשבה וההיענות לקולות התלמידים בבית הספר. בפרק ב' מתואר הרקע המתודולוגי של המחקר. בפרק ג' מוצגים הממצאים עם מובאות מהראיונות. פרק ד' מוקדש לדיון בממצאים, לסיכומם ולהצעת מסקנות והמלצות ( יעל נבו ).

מאמר זה בא להציג את ה"סיפור" של תכנון לימודים ותכניות לימודים בישראל לתלמידים עם מוגבלויות. שנים רבות למדו תלמידם אלה במסגרות מופרדות ונבדלות במערכת "החינוך המיוחד", וזה למעלה מ-30 שנה רבים מהם לומדים במסגרות המשולבות באופנים שונים בתוך החינוך הרגיל. בעשור האחרון, תכנון לימודים במדינת ישראל במסגרות המיוחדות ובמסגרות המשלבות מבוסס על הערכים שהאגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך מקדם. סיור זה נבנה על מספר מקורות: (1) ניתוחים של מסמכי תכניות לימודים שהתפרסמו בשנים האחרונות; (2) תמלילי שישה ראיונות עומק מובנים למחצה עם בעלי תפקיד בכירים, בעבר ובהווה, מן האגף לחינוך מיוחד ומן האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים במשרד החינוך; (3) שני ראיונות עומק עם בעלי תפקיד שעסקו בפיתוח חומרי למידה בגופים שהיו קשורים לאגף לחינוך מיוחד ולאגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים במשרד החינוך ו-(4) עיון במסמך מדיניות פנימי שנכתב באגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים במסגרת מהלכים קוריקולריים של האגף לחינוך מיוחד ( גלעדה אבישר וציפי באב ) .

האם וכיצד מצליחים בתי ספר ממלכתיים יהודים וערבים בישראל ללמד ספרות המעניקה לתלמידות ולתלמידים תחושה של שייכות אשר ביכולתה להטביע את חותמה על אישיותם ולסייע בגיבוש זהותם? שאלה זו נבחנה במחקר חדש תחת הכותרת מימוש הזכות לחינוך מותאם באמצעות תכניות הלימודים בספרות לחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי היהודי והערבי . את המחקר ערכו פרופ' שולמית אלמוג מהפקולטה למשפטים וראש המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, ד"ר נוהאד עלי מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גליל מערבי והדוקטורנטית לטם פרי-חזן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. השלושה בחנו שאלה זו דרך הפריזמה של יסוד המותאמות בזכות לחינוך. לדבריהם, מותאמות (adaptability) היא אחד מיסודותיה של הזכות לחינוך במשפט הבינלאומי. משמעותו של יסוד זה היא הזכות לקבל חינוך מותאם לצרכיהם של התלמידות והתלמידים, לאור הרקע החברתי והתרבותי בו הם חיים.

שנים רבות של עבודה מאומצת קדמו לפרסום התכנית החדשה (תשס"ג) ללימודי היסטוריה בחטיבה העליונה. מתוך חוברת תכנית הלימודים מבקש ד"ר גדי ראונר להתייחס לחלק ה"מטרות" (עמודים 11 – 13), חלק השייך למכלול הקוריקולרי המוכר כ"מעטפת רעיונית". קביעת מטרות וסידורן אינו תרגיל אינטלקטואלי. הוא גם לא מהווה ריטואל בתכנית הלימודים שחייב להופיע למען הסדר הטוב. על מסמך המטרות להיות כלי שימושי וחי. קודם לכל בידי המורים עצמם כאשר הם באים לתכנן וללמד את שיעוריהם. אולם חשוב יותר להצהיר על המשמעות שיש למטרות ביחס להערכה. על המטרות לקבוע מה וכיצד להעריך את ההישגים הלימודיים של התלמידים. המצב הנוכחי הוא של גירושין בין מטרות לבין הערכה. מצב שבו מטרות לחוד והערכה לחוד הוא מצב אבסורדי ומצביע על אי-סדר. לצערי הרב נתק זה נמשך יותר משלושים שנה לפחות ותקוותי היא שכאשר כל המלחמות תגמרנה והפוליטיקה תפסיק להיות עיקר עיסוקינו החברתי והלאומי, אזי נתפנה לתקן את המעוות.