מאמר זה מתאר את היישום של תכנית לתואר שני בהוראה שהוצגה באוניברסיטת מלבורן בשנת 2008. מטרת התכנית היא לייצר דור חדש של מורים שהם בעלי מקצוע הדוגלים בהתערבות, עם מיומנויות ניתוח גבוהות ויכולים להשתמש בנתונים כדי לזהות ולפנות לצורכי הלמידה של הלומדים האינדיבידואליים. התכנית יוצרת קשר חזק בין תיאוריה לפרקטיקה., הבא לידי ביטוי במודל שותפות חדש עם בתי ספר נבחרים (Larissa McLean Davies, Melody Anderson, Jan Deans, Stephen Dinham, Patrick Griffin, Barbara Kameniar, Jane Page, Catherine Reid, Field Rickards, Collette Tayler & Debra Tyler, 2013).

מטרות המחקר הייתה לבחון כיצד גובשה התכנית (M. Teach) החדשה , כיצד היא מיושמת במכללות וכיצד היא נתפסת בקרב ראשי ,התכנית בהשוואה לתכניות להכשרת אקדמאים. הקשיים העיקריים בגיבוש ויישום התכנית החדשה היו אדמיניסטרטיביים- ביורוקרטים, קשיים הקשורים לתכנים של התכנית וקשיים בשילוב הסגל הקיים בהוראה ( ר. טלמור , ר. לידור ח. קופרמינץ ב. פרסקו , נ. פייגין ).

המועצה להשכלה גבוהה אישרה למכללת לוינסקי לחינוך פתיחת ההרשמה לתכנית לתואר שני בהוראה בבית הספר העל-יסודי ( כיתות ז-י). הלימודים בתכנית זו (M. Teach. ) יאפשרו למועמדים בעלי תואר אקדמי ראשון בדיסציפלינות הקרובות למקצועות הלימוד הנלמדים בבית הספר העל-יסודי, להשלים במהלך שנתיים את לימודי התואר השני וגם את לימודי תעודת ההוראה. בתכנית הייחודית שאושרה למכללת לוינסקי לחינוך יוכשרו להוראה מורים לבתי ספר על יסודיים בשבע דיסציפלינות: מתמטיקה, אנגלית, ספרות עברית וכללית, לשון עברית, מקרא, יהדות ומוזיקה והיא באה לתת מענה למחסור עתידי במורים טובים במערכת החינוך העל-יסודי בתחומים אלו.