חשיבותם של ההורים בחינוך ילדיהם תמיד היתה עצומה, אבל בעת הסגר היא גדולה מתמיד. מעורבות ההורים תורמת מאוד לתפיסת המסוגלות והשליטה של ילדיהם, התלמידים.
ככל שההורים מעורבים יותר, כך מורים ממצאיו של מחקר זה, כך גדלה תחושת הביטחון והמחוברות (Connectedness) של התלמידים.
להורים יש תפקיד מרכזי בהפנמה של ערכים חינוכיים, והם גם מתקשרים לילדיהם אסטרטגיות אפקטיביות בהתמודדות עם אתגרי בית הספר והלימודים.

המאמר דן במחקר הנוגע לאפקטיביות השותפות בית ספר-משפחה על מנת לעודד הצלחה אקדמית של תלמידים בארה"ב. המאמר מדגיש את תפקידם המרכזי של מורים כמומחים בפדגוגיה בבניית קשר עם משפחת התלמיד ובמתן משוב אודות התלמיד. המאמר מספק גם מידע לגבי הרעיון של הפיכת ביקורי הבית לפורמליים, ולגבי הכשרה ותשלום למורים עבור מאמציהם (Kronholz, June, 2016).

ד"ר בלהה נוי, מחברת הספר המקיף ביותר בנושא יחסי הורים־בית ספר שנכתב בעברית עד היום, מסבירה בריאיון עמה מדוע היחסים האלה שופעי קשיים ומבלבלים ומדוע כדאי ליצור שיתוף פעולה ואמון הדדי (נאוה דקל).

המורים במדינת ישראל נוטים לראות בפעילות ההורים "התערבות", במקום "מעורבות", מתוך תפיסה שההורים "פולשים" לטריטוריה המקצועית שלהם. האם נכון לומר בנשימה אחת "מעורבות" ו"התערבות"? האם המורים מבינים מהי מעורבות וכיצד יש להיערך לקראתה?

אשת החינוך קלרה יונה-משומר, שייסדה את תיכון קדמה בשכונת הקטמונים בירושלים וניהלה אותו עד לפני כשנה, מרבה לדבר על החשיבות של שאיפות לעתיד וחלומות אצל ילדים ובני נוער. במלאת שני עשורים לקדמה, ולנוכח ההצלחות – זכייה בפרס חינוך על העשייה החברתית ממנח"י ומשרד החינוך, ובעיקר כשעשרות מבוגריו לומדים באוניברסיטה – אפשר לומר שלפחות חלק מהחלומות של יונה התגשמו (תמירה גלילי).

בניית קשרי-גומלין בין ביה"ס להורים יכולה להתבצע בעזרת מספר מנגנונים. במאמרנו נתמקד באחד מהם שלהערכתנו, פחות רווח בזירת ביה"ס, ויש מקום ליישמו דווקא בזירת ביה"ס שהיא נגישה ורלוונטית לא רק למורים, אלא גם להורים. המנגנון המוצע הוא למידה משותפת של מורים והורים בנושאים מרכזיים המעסיקים אותם – הן כמורים והן כהורים. המודל המסורתי ההיררכי של המורה המומחה וההורה הנזקק – צריך לפנות את מקומו לדיאלוג בין שווים, מתוך אמון וכבוד הדדיים ( אבי צפרוני) .

כאשר מדובר בעבודה גדולה או בפרויקטים מורכבים, הניתנים לתלמידים כמו דגם של תחנת כוח, מערכת העיכול או מבנה ציבורי. יש הורים שברור להם שחלק מהלמידה צריכה להיעשות בבית, בשיתופם. אחרים מרגישים שרבות מהעבודות שילדיהם נדרשים לעשות הן ברמה גבוהה מדי ודורשות עזרה שלהם. העבודה המורכבת בבית דורשת לעתים יכולות שלא עבדו עליהן קודם עם התלמידים בכיתה בכלל", "כמו תמצות ומציאת מידע. זה נראה לילדים כמו סינית". הפערים בין עבודה שהורים מכינים לבין עבודה שהיא נטו של הילדים כל כך בולטים לעין, שמיד ניתן להבחין בין העבודות. יש הורים שהעבודות האלה מעוררות בהם חשק אמיתי ליצור יחד עם הילדים, אבל נראה שרבים מההורים מתגייסים למשימה בעיקר כדי לעמוד בסטנדרטים של שאר ההורים ( לימור גל).

תיעוד סיפורי הצלחה של שילוב הורים במוסדות חינוך. דוגמאות לשיתוף מוצלח. מטרתו של ספר זה כפולה : הראשונה – לנסות להמשיג מהו "שיתוף הורים" מוצלח, והשנייה לספר את סיפורי ההצלחה של שלושה בתי ספר וכך לאפשר לבתי ספר שמעוניינים בכך ללמוד מההצלחות המתוארות. לספר חמישה שערים. השער הראשון עוסק בהגדרות כלליות של המושגים "שיתוף הורים" ו"מעורבות הורים", מציג מהם סיפורי הצלחה ומהם הקריטריונים לניתוח סיפורים שכאלה. כאן מוגדרים שיטת המחקר וכלי המחקר בהם נעשה שימוש ע"י החוקרים. שלושת השערים הבאים הם סיפורים של בתי הספר, ואלה מופיעים על פי "הוותק" שלהם בכל הקשור לקשר עם ההורים. בשער החמישי "ממעוף הציפור – קווי מתאר לשותפות הורים" מוצגים שלושה מודלים תיאורטיים שהם בבחינת בסיס מאגד מן הצד האחד, אבל מן הצד האחר גם מאפשרים השוואה מסוימת בין שלושת בתי הספר. המחברת, ד"ר יעל פישר היא מרצה בכירה ב"אחוה" – המכללה האקדמית לחינוך, חוקרת בכירה במכון סאלד ויועצת אקדמית למוסדות חינוך רבים, לרשויות מקומיות ולמשרד החינוך.

הגישה העומדת בבסיס עבודה זו היא גישה בין-תחומית הבוחנת את בית הספר הקהילתי בזיקה למושגים "חברה","קהילה" ו"חינוך קהילתי" מצד אחד, ולתיאוריות ולמערכות מושגיות המתייחסות אל בית הספר כאל ארגונים חברתיים פתוחים ובוחנת תמורות ותהליכי שינוי בארגונים אלו, מצד אחר. (דליה מצר)