תמונת המחקר העדכנית העומדת לרשותנו כיום בארץ התפרסמה לאחרונה בספר עשיר ומלא הפתעות, פרי של מחקר בן שלוש שנים שבו השתתפו 20 ילדים בני ארבע עד שש בראשית הדרך, ועוד 20 בני תשע – להם הקשיבו רוב קשב שמונה חוקרים (שבע נשים וגבר אחד). מתברר כי דפוסי השיח החופשי של ילדים – שיח עמיתים – מגלים שפה ונימוקים מתוחכמים ועשירים יותר מאשר אלה העולים בשיח מונחה על ידי הגננת למשל. זה לא אומר, כמובן, שאין לנוכחות הגננת ערך, נהפוך הוא, אלא שהגדרת התפקיד שלה צריכה להתעדכן כך שתשאיר לילדים כר נרחב ליצירת השערות ולבדיקתן בינם לבין עצמם (סקירת הביקורת נכתבה ע"י" ד"ר צביה ולדן , בעיתון "הארץ" – מוסף הספרים השבועי ).

בספר הַמִּגְדָּל נִפְרַק אוסף עשיר של אמירות מקוריות של בני שנה וחצי עד ארבע וחצי – שכמותן לא שמעו מעולם מפי המבוגרים הסובבים אותם – ואליהן נלווה הסבר לשוני והתפתחותי. הספר מכוון לכל אלה הרגישים ומתרגשים למשמע יצירות השפה המיוחדות של הילדים, ובתוכם בני משפחתם, סטודנטים ואנשי-חינוך בשמונה פרקים, המתחלקים לחמישה עשר תתי פרקים, פורסת מיכל סגל מגוון של נושאים לטעויות לשון. היא מצרפת לכל פרק ולכל נושא שכזה דוגמאות למכביר (עובדה ההופכת את הקריאה למהנה ביותר!). בצורה קלילה ומהנה, חפה מכל התפלספות, היא מסבירה את הגורמים לטעויות בעברית המתפתחת אצל הילדים הרכים, בעיקר בין הגילאים שנתיים + עד ארבע +. בגילאים אלו הילדים לומדים תבניות, מילים ושורשים, וכשהם מחברים את כולם יחד בעת שהם נדרשים למילים חדשות – נולדות להן הטעויות המשעשעות וההגיוניות למדי.

המחקר עוסק בחקר התקשורת הלשונית בהקשרה. מטרתו הייתה לבחון את תרומת של משחקי "כאילו" לחיברות הלשוני של ילדי גן בגילאי 4 -6 בכלל ואת תרומתם להתפתחות כישורים של אוריינות שיח בפרט. ההתבוננות במשחק הייתה כפולה: האופן שבו השיח במשחק ממלא תפקיד בהבניית החיים החברתיים של ילדי הן וביצרית תרבות בני הגיל בהווה של ילדותם, והאופן שבו מאפשר שיח זה התפתחות של "כשירות פרגמאטית" אצל הילדים כחלק מהחיברות הלשוני שלהם, לקראת תפקוד בחייהם בעתיד. המחקר הוא מחקר אתנוגראפי-לשוני של תרבות שיח העמיתים בגן. הנתונים נאספו בשני גני ילדים באמצעות תצפיות פתוחות בשעות הפעילות החופשית בגן. בוצעו כ-15 ימי תצפית בתדירות של כפעם בשבועיים ( מור, א.).

המחקר המוצג מבוסס על תהליך חינוכי מחקרי המתרחש למעלה משנתיים במסלול לגיל הרך במכללת קיי. מטרת המחקר לתאר ולאפיין שיח הילדים במהלך "משחק כאילו" לאחר שהוקרא להם סיפור, ולבדוק את הזיקה בין מאפיינים אלו להתפתחות כישורים אורייניים. מאפייני השיח העולים מהמחקר יכולים לעודד את אנשי החינוך בגיל הרך להתוות תכנית חינוכית שתטפח אוריינות אצל הילדים באמצעות "משחק כאילו" בעקבות סיפור. ניתן לומר כי גישה זו, המקרבת את הילד לספר בדרך בלתי שגרתית, נותנת לו מקום והרשאה להשתמש בדמיון שלו ובאמצעותו לפתח את התחום האורייני (אסתר ורדי –ראט, חוה תובל' תמר אילון, זהבה כהן, תרצה לוין והדסה אילנברג.)

מטרתו המרכזית של המחקר היא לחשוף את האופן בו ילדים רוכשים כישורי שיח שונים וכיצד הם משתמשים בכישורים אלה במהלך שיחותיהם היומיומית. בדיקת שיחות הילדים העלתה עושר רב של סוגי שיח המשמשים את הילדים. המיגוון הלשוני של שיח הילדים ניתן לחלוקה לשתי קבוצות מרכזיות של סוגי שיח: "שיח שיחה" ו"שיח אורייני". נמצא כי הילדים משתמשים בשפע של סוגות, הבולטות הן: דיון, סיפור דמיוני כחלק ממשחק, הסבר וסיפור ריאלי. תרומותיה המרכזיות של הגננת יכולות להיות בשני מישורים: ראשית, בארגון וביצירה של פעילויות המעודדות שיחה בין ילדים, כך שילדים יפתחו את שיחתם העצמאית בתוך חברת הילדים. שנית, עידוד השיחה של הילדים יכול להיעשות באמצעות האזנה קשובה לדבריהם של הילדים הפונים מיוזמתם לגננת. 0חנה ציממרמן, שושנה בלום-קולקה)

המאמר מציג את האופי הא-סימטרי של יחסי הגומלין בין מחנך למתחנך יחסים אלה ואת הסיבות להיווצרות יחסי הכוח, ובתוכם השאלה מוצגת כסמן של יחסי הכוח האלה. המחברת מציעה דרכים להפוך את יחסי הגומלין לסימטריים ושיתופיים יותר. אחת הדרכים היא לשבור את מבנה השיח של שאלה-תשובה ולצמצם את מספר השאלות של המחנך לשאלות שמטרתן קבלת מידע, הבהרה או פתרון בעיה. השאלות החשובות הן שאלות שהמחנך שואל גם את עצמו ולא רק את המתחנך; שאלות המעוררות חשיבה יצירתית, מקורית ומערערות על המובן מאליו; שאלות המעמיקות התייחסות לתופעות. (יעל דיין)