יש כיום בעולם מגמה של חזרה לשיטת ההוראה הסוקרטית בסביבות ההוראה המתוקשבות באינטרנט. Socratic-teaching זהו כלי הוראה מעורר חשיבה המתמקד במתן שאלות לסטודנטים במקום מתן תשובות. המודל מיושם באמצעות חקירה בלתי פוסקת של הנושא בשאלות. ההתמקדות באלמנטים של הסקת מסקנות באופן ממושמע, ביקורתי ועצמאי ובקשרים הלוגיים הנובעים מחשיבה זו, יוצרת אצל הסטודנט את יכולות התחקור הסוקרטי. מטרת השיטה להביא להפנמת צורת התחקור אשר יאפשר להם להשיג רמה גבוהה יותר של הבנה והמחשת התכנים הלימודיים.באסופה הנוכחית ריכזנו כמה מקורות מידע מועילים על השיטה הסוקרטית בכלל ועל שילובה בסביבות מתוקשבות כגון פורומים או מיפגשים מקוונים.

מאמר זה, שהתפרסם באחד מכתבי העת היוקרתיים בעולם בתחומי המדעים (כתב העת Science) מציג גישה להוראה בקורסי מבוא גדולים השונה לחלוטין מהשיטה הנפוצה ביותר- ההרצאה. הגישה המוצגת מחליפה את המודל המסורתי של הוראה בצורה של העברת מידע. במודל של הפעלת הסטודנטים ועידוד החשיבה במהלך השיעור. כותב המאמר , מרצה לפיסיקה באוניברסיטת הרווארד ויתר לחלוטין על המודל של הוראה בשיטה של העברת ידע. כיום הוא מטיל את מלוא האחריות לאיסוף המידע על הסטודנטים. הם צריכים לקרוא את החומר לפני שהם האים לכיתה, כך שזמן השיעור מוקדש לדיונים, לאינטראקציות בין הסטודנטים לבין עצמם ולזמן לעכל ולחשוב. פרופסור Eric Mazur מלמד דרך הצגת שאלות במקום ללמד דרך דיבורים. הסטודנטים מגיבים בעזרת מכשיר הקליקר שיש לכל אחד מהם. הקליקר הוא שלט עם מספרים ממוספרים מאחת ועד חמש.

הדיאלוג הכיתתי המבוסס על שאלות ותשובות הוא מצב מורכב. מורים יכולים לטפח שאילה וחשיבה כשם שהם יכולים לדכא אותן. המורים יכולים לשפר את האינטראקציה שלהם עם התלמידים אם יהיו מודעים לחשיבותו של הדיאלוג השאלתי בכיתה ולהיבטיו השונים. בדיאלוג אמיתי המונע משאלות ותשובות נוצר תהליך שהן המורה והן התלמידים שותפים במסע לגילוי "האמת". דיאלוג כזה, המאפשר לתלמידים "להתקיל" את המורים בשאלות ובתשובות מקוריות ומפתיעות, עשוי לתרום להתפתחותו של המורה כמורה וכאדם – להחזיר אותו למקורות הידע שלו, לשאול עליהם, לבקר את הידע שלו וליצור ידע חדש. יצירת תנאים לדיאלוג כזה נותנת להוראה וללמידה משמעות חדשה (ניצה שחר)

המחקר התפתח מתוך רצון לבחון ולהעריך את יכולתם של תלמידים וסטודנטים לשאול שאלות בהקשר המדעי-טכנולוגי-סביבתי-חברתי (STES) ובעקבות כך להסיק מסקנות לגבי דרכי ההוראה/למידה ותכני הלימוד הרלוונטיים. מטרת המחקר הייתה להעריך יכולת שאילת שאלות של סטודנטים במהלך קבלת החלטות בהקשר לבעיה רלוונטית מחיי היום-יום בעלת היבטים מדעיים – טכנולוגיים – סביבתיים – חברתיים. יכולת שאילת השאלות נבחנה בשני שלבים של קבלת החלטה: בשלב ראשוני לאחר הצגת הבעיה ובשלב של איסוף מידע הנדרש לבחירת האלטרנטיבה הרצויה לצורך קבלת ההחלטה. שאלות המחקר היו: 1. מהו מספר השאלות הממוצע שנשאלו על-ידי הסטודנטים בשלבים השונים? 2. מהי רמת החשיבה של השאלות שנשאלו? (אורי צולר, אורית הרשקוביץ, דוד בן חיים)

דיון במהות השאלות של ילדים. השאלות יוצרות "תרבות שאלות". השאלה כמקור לפילוסופיית חיים. מקור השאלה כתופעה גנטית נתונה מלידה, תוכן וריבוי השאלות מושפע מן הסביבה. משטרים דיקטטוריים מדכאים שאלות, בעוד שמשטרים דמוקרטיים מעודדים שאלות. קיימים אתרי שאלות שונים עבור הילדים, וקיים משטר שאלות בכל אתר ואתר. השאלות מעשירות את התודעה ואת הידע של הילדים. (גדעון לוין)

ניהול שיעור באמצעות שאלות ותשובות היא דרך שכיחה ושבלונית להוראה. במתכונת זו מנסים לכאורה המורה והתלמידים להגיע להבנה משותפת של הבעיה הלימודית. המורה הוא זה שמציג את השאלות, מספק את התשובות, מחליט מי ידבר, שוקל אם התשובה טובה ומעריך את הבנתו ואת ידיעותיו של התלמיד בפני חבריו. מרבית התשובות נמצאות בידי המורה, ועל הילדים לנחש אותן. השאלות סגורות ומאפשרות מגוון מצומצם של תשובות. עפ"י רוב רק התלמידים החזקים משתתפים. לעומת זאת, כאשר הדגש הוא על שמיעת דעות והחלפת רעיונות, כמעט כל התשובות מתקבלות, וגם התלמידים החלשים משתתפים. דווקא אז התלמידים החזקים פחות מתבלטים. עם זאת גם כאשר למראית עין כל תשובה מתקבלת, יש מורים שאינם מצליחים להסתיר לאיזו תשובה הם מצפים ומי שמאכזב אותם, מקבל על כך איתות ברור ( אליעזר יריב).