הרפורמה בבחינות הבגרות במקצועות ההומניים שעליה הכריזה שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון תצא לדרך בשנת הלימודים תשפ"ג (2023-2022). במסגרת הרפורמה, יבוטלו בחינות הבגרות בהיסטוריה, בספרות, באזרחות ובתנ"ך, ויוגשו במקומן עבודות שייבדקו בתוך בית הספר. כיצד תשפיע הרפורמה על הוראת המקצועות ועל מה יתבססו הציונים? כתבה זו של עיתון "הארץ" מציגה את טיעוני התומכים והמתנגדים לרפורמה.

המחקר הנוכחי ערך השוואה בין קבלת החלטות של מנהיגי חינוך לבין ממצאי מחקרים ממדעי הלמידה. באמצעות סקירת ספרות נבחנו נקודות המבט השונות, זו של מנהיגי חינוך וזו של מדעי למידה, ביחס לנושאים חשובים בחינוך. ממצאי המחקר הראו שסדרי עדיפויות של מנהיגי חינוך אינם זהים לאלה של חוקרי למידה. מנהיגי חינוך אינם משתמשים באופן עקבי בנתונים ממדעי הלמידה, בשל סיבות שונות, ביניהן ניסוח הבעיה, סדרי עדיפויות, הצורך להיכנס לטריטוריה לא מוכרת של מחקר הלמידה והעדר נגישות טבעית לידע שמייצרים מחקרי הלמידה.

משטרים פוליטיים מסוגלים להשפיע עמוקות על מערכת החינוך, ולהביאה עד כדי מהפכה. מאמר זה מראה כיצד ממשלות ג'מאל עבד אל נאסר (1970-1954), אנואר סאדאת (1981-1970) וחוסני מובארק (2011-1981) שינו את מערכת החינוך במצרים – לטובה ולרעה. הפרספקטיבה ההיסטורית שמציע המאמר משקפת את ההישגים, הבעיות, ההשלכות והאתגרים הכרוכים בשינוי ופיתוח של מערך לימודים כלל-ארצי.

מאמר זה מציג את המניעים, המטרות, הקשיים ודרכי הפתרון של רפורמה לשיפור הישגי תלמידים ומורים בבתי ספר בסין – שנמשכה ארבעה עשורים. הכותב סוקר שינויים שיושמו בתכנית הלימודים, בהכשרת המורים ובפיתוח מקצועי והובילו את מערכת החינוך בסין למקומות הראשונים במדדי ה-OECD, במחקר TALIS ובמבחן פיז"ה.

ילדים בצרפת יחלו ללמוד בבתי הספר בגיל שלוש במקום שש, כחלק מרפורמה במערכת החינוך שעליה הכריז בסוף מארס 2018 הנשיא עמנואל מקרון. בכך ייהפך גיל חינוך החובה בצרפת לאחד הנמוכים באירופה.

המחקר מבקש להבין בצורה טובה יותר את התהליך של תכנית לימודים לאומית בקנה מידה גדול במונחים של אסטרטגיות היישום שבהן השתמשו, תפקידה של הרפורמה, והקוהרנטיות של תכנית הלימודים כפי שנתפסו בידי בעלי העניין האחראים על הבניית תכנית הליבה הלאומית בפינלנד. גוף מחקרי גדול לגבי רפורמה בית-ספרית מראה שגורם מכריע מרכזי עבור האפקטיביות של רפורמה בתכנית הלימודים הוא הדרך שבה הרפורמה מייושמת. בהתאם לכך, יישום רפורמה בתכנית הלימודים גורר תמיד תרגום של הרעיונות החדשים לפרקטיקות חינוכיות חדשות, הכרוך בתהליכי הענקת מובן מורכבים אצל המעורבים (Pietarinen, Janne; Pyhalto, Kirsi; Soini, Tiina, 2017).

המאמר מתמקד בשינויים בהשכלה הגבוהה במדינות שונות בעולם, וסוקר את קווי המדיניות העיקריים כלפי ההשכלה הגבוהה במדינות מערביות בשני העשורים האחרונים. במאמר מובאות המגמות המורכבות ולעיתים אף הפרדוקסליות המתרחשות במערכת ההשכלה הגבוהה, ומוצגים דרכי הפעולה המרכזיות שנקטו מוסדות החינוך הגבוה בתגובה לשינויים תחיקתיים וציבוריים. המאמר בין השאר מתמקד בנושאים הבאים: תהליכי גיוון מוסדי ואידיאולוגי במערכת ההשכלה הגבוהה, שינויים בתקציב ובשכר הלימוד ושינויים בדרכי המשילות והניהול של המוסדות הללו. ברור שלכל אלה יש השפעה גם על עיצוב הידע המדעי ופיתוחו. כל אלה תורמים לשינוי בתפקידם של המוסדות להשכלה גבוהה בחברה. המאמר בוחן את ההשלכות של השינויים שנסקרו בהקשר הישראלי, ומצביע על הצורך שיעדי ותפקידי ההשכלה הגבוהה צריכים להיות מותאמים למאפיינים ולצרכים החברתיים הייחודיים והמקומיים של החברה הישראלית (יזהר אופלטקה).

המאמר מתייחס לרפורמות בהשכלה הגבוהה במדינות שונות ומשמעותן למערכת החינוך, בדגש על מה שאפשר ללמוד מהשינויים האלה על התהליכים המתהווים בישראל. במאמר מובא תיאור של השינויים במוסדות להשכלה גבוהה – תהליכים לנגישות להשכלה גבוהה, מדיניות ממשלתית, שינוי בדרכי ניהול, קביעתם של מדדי איכות ותהליכי גלובליזציה, כפי שאלו משתקפים במערכת השכלה גבוהה במדינות מערביות דוגמת ארצות הברית, אנגליה, קנדה ואוסטרליה. במאמר נבחנת משמעותם של השינויים למעמדם של מוסדות להשכלה גבוהה. בסופו מציע המאמר כיוונים לחיזוקה האקדמי של מערכת ההשכלה הגבוהה בזירה הבין-לאומית בכלל ובישראל בפרט, הנוגעים לאקרדיטציה, רלוונטיות לשוק העבודה, אימוץ אמנת בולוניה ובנייה של מערך סיוע לסטודנטים מאוכלוסיות חלשות (ניסן לימור, עמי וולנסקי).

זוהי ביקורת על ספרו החדש של לארי קיובן, היסטוריון מוביל של החינוך האמריקני, שחיבוריו הקלאסיים "מורים ומכונות", "כיצד מורים לימדו" ו"טיקרינג לקראת אוטופיה" אשר כתב עם דייוויד טייק, לצד עשרות פרסומים נוספים, זכו לתשומת לב רבה. הפרויקט האחרון, שספר זה מתארו, עוסק ביציבות ובשינוי. השאלה המרכזית, שמנותחת בספר היא מה השתנה ומה נשאר קבוע בתוכן ובפדגוגיה של היסטוריית בית הספר העל-יסודי במהלך חצי המאה שעברה. במענה על השאלה המחבר מביא מגישת המורשת (שימור העבר) והגישה ההיסטורית להוראה (המדגישה חשיבה ביקורתית) ומדגיש את המתח שביניהן כפי שבא לידי ביטוי במדיניות ובפרקטיקה. המחבר מרמז, שאף שבתי הספר ציידו את מוריהם בשתי גישות אלה, הן מובילות לכיוונים שונים (A. J. Angulo).

זוהי ביקורת על ספר, שדן בחינוך הציבורי בארה"ב מנקודות מבט פילוסופית, אקזיסטנציאלית ופרקטית. ניתן לראות בספר ככולל בתוכו שני ערוצי תוכן. ערוץ אחד, כולל ביקורת על המצב הקיים מהבחינה הפוליטית, החברתית ו/או התרבותית ומפנה לחקר של אי צדק מערכתי. המערכת מואשמת כמטה לרעה, נצלנית, מדכאת, סקסיסטית, גזענית והומופובית. בעיות אלה משילות מידי מורים ותלמידים את ניסיונם, הסקרנות האינטלקטואלית שלהם וחדוותם. מכאן, נפתחת הדרך לערוץ תוכן נוסף, שבו המורים והתלמידים נדרשים לקחת חלק פעיל. מחבר הספר מפציר במורים לקדם תכניות לימוד שמגלמות אמון, יוזמה, אומץ, דמיון, ספקנות וסקרנות וממקם גישה של אתיקה של דאגה (ethic of care) במערכת היחסים שבין מורה לתלמיד ובתרבות הכיתתית תוך שהוא מאפיין אותם בתפיסות של דאגה, אמון, אהדה ואהבה (Gillian Rosenberg).

קיימות עדיין אי-הסכמות רבות לגבי האופן שבו ניתן לשפר את מערכת החינוך כך שילדים יסיימו את לימודיהם עם המיומנויות והנטיות שיזקקו להן כדי להצליח בחיים. הדיונים לגבי רפורמה בחינוך מתרכזים לעתים קרובות באופן שבו יש להתאים את המנגנונים הקיימים, אך מה אם המערכת עצמה יוצרת את הבעיות שהמחנכים וקובעי המדיניות מנסים לפתור? זו התיאוריה המועדפת על המחבר וסנסציית הרצאות הטד, סר קן רובינסון (Katrina Schwartz, 2016).

השיח הציבורי ושיח המדיניות לגבי התוכן של תכניות הלימודים בהיסטוריה מעורר ויכוחים באופן תדיר, אך קולם של המורים להיסטוריה נעדר לעיתים קרובות מדיון זה. בהתבסס על סקר מקוון בקנה מידה רחב שנערך בקרב מורים להיסטוריה באנגליה, מאמר זה חוקר את תגובותיהם לרפורמות גדולות בתכנית הלימודים שהוצעו על ידי הממשלה בפברואר 2013. בפרט, המאמר בוחן את תגובות המורים לתכניות הממשלה לקבוע רשימת נושאים, אירועים ואישים שילמדו בסדר כרונולוגי אשר כל התלמידים יחויבו ללמוד עליהם (Harris, Richard; Burn, Katharine, 2016).