מטרת מחקר זה הייתה לנתח דיווחים של מורות על אסטרטגיות ההתמודדות שלהן עם רגשות שליליים במצב מלחיץ ביותר – תוקפנות של תלמידים. נמצא כי המורות אימצו שישה סגנונות התמודדות עיקריים עם רגשות שליליים (או שילוב שלהם): סגנון קוגניטיבי, תמיכה חברתית, יחסי מורה-תלמיד, סגנון רגשי, אמונות מקצועיות ורגיעה עצמית.

התזה המרכזית של מאמר זה היא שהנאה יש לטפח ולייצר, ולא רק להמתין בפסיביות לבואה. הנאה אינה רק רגע ספונטני וחולף,  אלא מבע עוצמתי ומודע שבכוחו לשדר מודעות, אמפתיה, אופטימיות, אינטליגנציה רגשית, אוריינות חברתית ויציבות. על רקע זה, קימברלי צאי-קוקוול, מורה, יועצת חינוכית ויזמית תוכנית חדשנית להנעת מורים להצלחה, משתפת אסטרטגיות שמטרתן לסייע למורים להחדיר הנאה למסעם במערכת החינוך – במישור האישי והקולקטיבי.

אלן דה בוטון, סופר והוגה בריטי יהודי שקנה את פרסומו בהנגשת פילוסופיה לציבור הרחב, הקים מוסד שנקרא "בית הספר של החיים", במטרה לסייע לאנשים להתמודד עם סוגיות קיומיות באמצעות תובנות מתחומי הפילוסופיה, הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. בהרצאה שזכתה ליותר משני מיליון צפיות ביוטיוב, טען דה בוטון כי כל אחד חייב לקבל "חינוך רגשי", והציג את העקרונות המרכזיים של אותו חינוך. להלן עיקרי הדברים.

סקירת מידע זו מבקשת למפות את תחום הלמידה החברתית הרגשית באופן מושגי, תיאורטי ואמפירי. בין השאר, מציגה הסקירה את הזיקה בין הלמידה החברתית-רגשית לבין הפסיכולוגיה החיובית והחינוך לאופי, מוטיבציה ומיומנויות המאה ה-21. בנוסף לכך, דנה הסקירה בקשרי הגומלין שבין הלמידה החברתית-רגשית למיומנויות חברתיות רגשיות של עובדי הוראה, למסוגלות עצמיות של תלמידים ולאקלים בית ספרי. לסיום, מבססת סקירת המידע את הטענה כי הלמידה החברתית-רגשית תורמת לרווחה האישית של תלמידים, לקידום התנהגותם המיטיבה ולהפחתת התנהגותם השלילית, להצלחתם בכיתה, בבית הספר ומחוצה לו, ליחסיהם הבין-אישיים ולתפקודם בחברה.

למידה רגשית כרוכה ברכישה של מיומנויות להכרה ולניהול רגשות, פיתוח אכפתיות ודאגה לאחרים, קבלת החלטות אחראיות, ביסוס קשרים חיוביים, ועמידה במצבים מאתגרים ביעילות. זמן הוא משתנה חשוב בהקשר של למידה ובמיוחד בניתוח תהליכי הוראה-למידה המתרחשים בלמידה שיתופית, בעוד שניהול זמן חיוני ללמידה יעילה. המטרה של עבודה זו היא לנתח את ההשפעות של ניהול רגשות על ניהול זמן ועל ניהול עצמי בלמידה מקוונת ולזהות את היכולות בניהול זמן ובניהול עצמי המושפעות ביותר בעת שתלמידים חותרים להשיג למידה יעילה (Arguedas, Marta; Daradoumis, Thanasis; Xhafa, Fatos, 2016).

געגוע הוא נושא מוזנח במחקר ובתיאוריה הפסיכולוגית למרות העובדה שהוא מרכיב חשוב בחיי האדם. בהתבסס על דוגמאות קליניות, מאמר זה מציע מחשבות אודות מקום הגעגוע בחייהם של ילדים ניצולי שואה ובאלו של דור שני לניצולי שואה. החלק הראשון מתאר את מושג הגעגוע והבחנתו מנוסטלגיה ותשוקה, בעוד החלק השני משתמש במספר דוגמאות קליניות כדי לתאר דפוסים של הימנעות מגעגוע: איסור, הכחשה, קשרים שטוחים, הימנעות וחוסר יכולת להיפרד. המאמר מסתיים בבחינה של היבטים בריאים ומסתגלים של געגוע אשר ניתן להשתמש בהם עבור חיים עשירים ובריאים יותר (Galiya Rabinovitch, Efrat Kass).

המחקר המתואר נועד לחשוף את הרגשות האקדמיים של סטודנטיות באשר לתהליך למידה בסביבה עתירת דוגמאות, וזאת על מנת לקדם את הידע התאורטי והפרקטי על אודות תפקידיהם של רגשות בלמידה אקדמית באמצעות דוגמאות. לשם כך נבחן בשנים תש"ע-תשע"ג קורס אקדמי המתקיים במכללה לחינוך; במחקר השתתפו 70 סטודנטיות העוסקות במגוון מקצועות החינוך. במהלך הקורס התבקשו הסטודנטיות לסכם טקסט אקדמי על אודות תאוריית למידה ולהציגו באופן מילולי או גרפי אשר ישקף את הבנתן אותו: תחילה היה עליהן להכין גרסה ראשונית, ולאחר מכן לשכלל אותה על בסיס עיון במאגר דוגמאות – תוצרי עבודתן של סטודנטיות בשנים קודמות. ניתוח התוכן והניתוח הלשוני של הממצאים חשפו פסיפס של רגשות אקדמיים באשר ללמידה ממאגר דוגמאות. נמצא שרגשות אלה מעצבים שישה טיפוסים רגשיים אקדמיים של משתמשים במאגר דוגמאות (חוה גרינספלד, אפרת נבו).