חווית ההוראה האישית של הסטודנט להוראה משמשת חלק חשוב במסע הפיכתו למורה. על אף חשיבותה, עובדת תרומתה של החוויה להוראה נותרה מקרית, והניסיון שגלום בה נמצא מנותק מהעבודה בקורסי ההכשרה של מורים. אוניברסיטת סנט קלאוד (St. Cloud State University) שבמדינת מינסוטה החליטה לחזק את חווית ההוראה של סטודנטים להוראה באמצעות מודל ההוראה השיתופית (co-teaching model) ומאמר זה מבקש להתמקד במודל זה, בתנאים להתקיימותו וביתרונותיו (Heck, T. W., & Bacharach, N).

מחקר זה חוקר את ההשתתפות של הסטודנטים להוראה בפעילויות למידה וחוקר האם היא מקושרת להתנהגויות של הוראה אפקטיביות שלהם במסגרת של הכשרת מורים מבוססת בית ספר עבור חינוך תיכוני בהולנד. התוצאות מציינות שהסטודנטים להוראה משתנים בלמידה המדווחת עצמית שלהם ושלמידה זו מתייחסת באופן חיובי להבחנות לגבי התנהגות הלמידה האפקטיבית שלהם (de Vries, Siebrich; Jansen, Ellen P.W.A.; Helms-Lorenz, Michelle; van de Grift, Wim J.C.M. , 2015).

בפרויקט מחקר ופיתוח נוכחי של התכנית לתואר ראשון בהכשרת מורים באורהוס, דנמרק, המחברים חקרו את התפתחות היכולת ליצירת קשרים בין-אישיים הן מבחינת התיאוריה והן מבחינת הפרקטיקה. הפרויקט מאורגן ומבוצע בשיתוף פעולה בין סטודנטים להוראה, מורי מורים, מורים מוסמכים וחוקרים, ומאמר מושגי זה מסביר את הרעיונות התיאורטיים, הפרספקטיבות וההשלכות כמו גם המטרות הכוללות ומבנה הפרויקט. היעד הכללי של הפרויקט הוא להכשיר את הקרקע במחקר פדגוגי ובהכשרת מורים, והמטרה היא לתרום להתפתחות של ידע תיאורטי בתוך תחום אקדמי זה, כך שניתן יהיה להבין את היכולת ליצירת קשרים בין-אישיים וללמד יכולת זו כחלק מהתפתחות מתמשכת של היכולת המקצועית של המורה (Jensen, Elsebeth; Skibsted, Else; Christensen, Mette, 2015).

למרות שלמידה בלתי פורמלית מוכרת כדרך משמעותית שבה סטודנטים רוכשים ידע חדש אשר לעיתים קרובות קשה להשגה בהקשרי למידה פורמליים, המחקר אודות השפעתן של פרקטיקות למידה בלתי פורמליות על פדגוגיה של פרחי הוראה הוא מוגבל. המחקר הנוכחי, מונחה על-ידי התיאוריה של קהילות מעשה, בחן כיצד ליווי תלמידי חטיבת ביניים בטיול שטח השפיע על הלמידה של פרחי ההוראה ללמד (Britton, Stacey A.; Qiang Cheng; Hill-Cunningham, P. Renee; Carpenter-McCullough, Amber, 2015).

הכותבים מציגים במאמר תוכנית התנסות מעשית להקניית שגרות חברתיות וכלים לעבודת מורים מאמנים עם מתכשרים להוראה. מטרת התוכנית לבסס שיחות הדרכה אפקטיביות על הוראה ולמידה, ליצור שפת מעשה משותפת ולהבטיח תמיכה הדדית שתאפשר נטילת סיכונים במשותף בתהליך ההוראה. הכותבים מציינים שלושה שינויים קונצפטואליים ומבניים בדרך העבודה של מאמנים ומתכשרים שכללו בתוכנית המוצעת: א) איזון האסימטריה המקובלת בין השותפים; ב) מיקוד העבודה במספר מוגדר של דרכי הוראה מתוכננות מראש; ג) בניית קהיליות של שותפים לקראת שיפור הוראה ולמידה ולפיתוח מומחיות (Thompson, J., Hagenah, S., Lohwasser, K., & Laxtonm K).

המטרה של מחקר זה הייתה לספק הבנה חדשה הנוגעת לפער בין התיאוריה לפרקטיקה בהכשרת מורים. נמצא נמצא כי המשתתפים מאמינים יותר במקורות ידע המונעים מבחינה פרקטית מאשר במקורות מבוססי-תיאוריה לגבי הוראה ולמידת התלמיד. נמצא גם כי הם מונעים ללמידה מהפרקטיקה יותר מאשר ללמידה מהתיאוריה בהכשרת מורים (Braten, Ivar; Ferguson, Leila E., 2015).

התנסות מעשית נחשבת לאבן פינה בהכשרת מורים. הדוח של מועצת המחקר הלאומית (NRC, 2010) זיהה התנסות מעשית כאחד משלושה ממדים בתוכניות להכשרת מורים המשפיעים על יכולת הבוגרים להעלות הישגי תלמידים (2012 ,Ronfeldt). במחקר הנוכחי נבחן הקשר בין מקומות השיבוץ של מתכשרים בהתנסות המעשית לבין הצמחתם כמורים אפקטיביים בבית הספר בהמשך עבודתם כמורים (Matthew Ronfeldt).

מאמר זה מציג מסגרת עבודה עבור רפלקציה ביקורתית שמורי מורים יכולים להפעיל כדי לנתח רפלקציה של סטודנטים להוראה ולתמוך בלמידה טרנספורמטיבית. המחברת טוענת שלמורי המורים אסור להקדיש תשומת לב לתהליכים קוגניטיביים בלבד של הסטודנטים להוראה (כיצד הם מבצעים רפלקציה), אלא גם לתוכן החשיבה שלהם (לגבי מה הם מבצעים רפלקציה), למטרות החשיבה שלהם (מדוע הם מבצעים רפלקציה), ולאופן שבו החשיבה שלהם משפיעה על פרקטיקת ההוראה שלהם בכיתה (איזו למידה טרנספורמטיבית הם חווים). המאמר מציג השלכות הן עבור הכשרת המורים והן עבור מחקר המורים (Liu, Katrina, 2015).

אסטרטגיה חינוכית חשובה למורים אפקטיביים היא רפלקציה והערכה של ההוראה של עצמם. רפלקציה הוגדרה כחשיבה דליברטיבית על פעולה תוך מבט המכוון לשיפורה. בנדורה (Bandura, 1986) מספק מסגרת המאירה את חשיבות הרפלקציה למתכשרים להוראה. באמצעות רפלקציה עצמית הם יכולים לשקול את יכולותיהם להשפיע הן על הסביבה (הכיתה) והן על פעולות ההוראה שהם מבצעים. במחקר המוצג כאן השתתפו 201 מתכשרים להוראה בקורס שיטות מחקר כללי במסגרת הכשרת מורים, וכן בהתנסות מעשית שבמהלכה בקרו ולימדו באותה כיתה שעה בשבוע. הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות: קבוצת מקליטי-וידיאו וקבוצת מקליטי-קול של שיעוריהם. הם התבקשו להקליט, לצפות/להקשיב ולכתוב רפלקציות לפי שאלות שנשאלו (Daniel Bergman).

מאמר זה טוען שכדי להציע הכשרת מורים מגיבה המכירה בסטודנטים להוראה כחברים פעילים בתהליך ההכשרה שלהם, מורי המורים צריכים להכיר יותר את הסטודנטים להוראה. מחקר זה בוחן את תהליך העיצוב והעיצוב מחדש של הסטודנט עצמו בתגובה לנורמות המרומזות שסביבו – תהליך של תפיסת הסטודנט להוראה כסובייקט (Lanas, Maija; Kelchtermans, Geert, 2015).

בתי-ספר ומוסדות הכשרה אינם יכולים להכשיר מורים איכותיים כל אחד בעצמו. גם יחד הם אינם יכולים להצליח בכך מבלי לקיים ביניהם שיתופיות אמיתית המכירה במקומו של כל סוג ידע ומכבדת אותו, ומבלי להנגיש את המומחיות הקיימת בקהילות שבתי-הספר משרתים למתכשרים. נדרשת גם מחויבות רצינית של סגלי מוסדות ההכשרה לתוכניות הכשרה איכותיות זאת מבלי להזניח את פעילויות המחקר שלהם (Zeichner, K., Payne, K.A. & Brayko, K).

המאמר מציג מחקר עצמי של מדריכה פדגוגית בהכשרת מורים שהתנהל במשך חמש שנים ובו ניתחה החוקרת תהליך של פיתוח שיחות משוב עם מתכשרים בעקבות שיעור. לדעתה, חקר פרקטיקות השיח של מדריכים פדגוגיים עם מתכשרים להוראה חשוב שכן הן מתווכות בין המתכשר לבין מעשה ההוראה, ומקדמות יכולות רפלקטיביות ומומחיות בהוראה מסגלת (Elizabeth Soslau).