לגישה הרפלקטיבית פוטנציאל לייעל את המערכת הבית ספרית העתידית ברמה הפרטנית והכללית. שכן, זו מאפשרת למורי העתיד לגבש גישות פדגוגיות יצירתיות וחדשניות, והתמודדות ביעילות וביצירתיות עם קשיים ואתגרים קיימים ועתידיים. בנוסף, גישה זו מסייעת למורים להבין את עצמם טוב יותר, ללמוד להשתפר בכוחות עצמם, להשחיז את מיומנויות ההוראה, לפתח מיומנויות אוטונומיות ומוכוונות-עצמית ולפתח הרגל בריא של למידה לאורך החיים.

אפילו עם חלוף משבר הקורונה, כאשר פלטפורמות מקוונות אינן הכרחיות, לכאורה, בתחום ההוראה, בכוחו של פרקטיקום מקוון להיות יעיל עבור מתכשרים, מורים-חונכים, מרצים ומנהלים כאחד. שכן, מעבר לממדי הגמישות, הנוחות והחסכון הכספי לכל הצדדים המעורבים, פרקטיקום מקוון מסייע בהרחבת ההיצע הפרסונלי, הגדלת מצבת כוח האדם, הטמעת טכנולוגיות מידע ותקשורת בחינוך, העמקת שיתופי הפעולה הווירטואליים נרחבים ופריסת רשת הקשרים המקצועיים.

לפי דו"ח מחקרי זה, ההתנסות המעשית מהווה נדבך יישומי וקריטי במסלול ההכשרה להוראה. ברם, רוב מנגנוני ההערכה של ההתנסות המעשית אינם מבחינים בין מורים המוצבים בבתי ספר הישגיים לבין אלו הנשלחים לבתי ספר של תלמידים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי מוחלש. זאת ועוד, שיטות ההערכה הקיימות מתעלמות מעמדות התלמידים ומקצב התקדמותם, ממאפייני אוכלוסיית הלימוד, מגרף השיפור של המתכשר, מיכולתו ליישם ידע תיאורטי, מנכונותו ללמוד מאחרים ומשיתוף הפעולה המשולש בין המורה-חונך, נציג המוסד האקדמי והמתכשר.