מחקרים מראים כי יש שוני במעורבות ההורים בין בנים ובנות, ההולך וגדל עם העלייה בגיל הילד. הלחץ על הבנים להישגים לימודיים גדול יותר מאשר על הבנות. מחקרים אחרים מדגישים, כי עם העלייה בגיל התלמיד, מעורבות ההורים בבית הספר הולכת ופוחתת, למרות זאת, מעורבות ההורים בתהליך הלמידה של הילדים חיונית בכל גיל, אולם נמצא כי גיל הילד הוא משתנה. במאמר מובאת סקירה על סוג מעורבות ההורים המשפיעה על הישגים לימודיים בגילאים השונים על פי מודל "מעורבות הורים מובחנת": דרוש רה-ארגון של מערכת החינוך, שיכלול בתוכו העברת סמכויות ופעילויות למסגרת המשפחתית. יש להניח שתגבר המוטיבציה הפנימית של התלמידים להישגים גבוהים יותר ולהתנהגות מתורבתת יותר, אם הדברים יוקנו במסגרת התא המשפחתי ( חדוה טרגר ).

המחברת מתארת במאמר מחקר שערכה במסגרת בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן (2004), שבו אושש וחוזק הקשר בין מעורבות הורים לבין הישגים לימודיים של התלמידים בגילאים שונים (חוודה טרגר, 2012.)

בשנים האחרונות, ערימות של מאמרים התייחסו לנושא של עד כמה אנחנו זקוקים למורים טובים יותר בבתי הספר הציבוריים, ואם רק איגודי המורים ( הכוונה לארה"ב ) ייעלמו , הילדים שלנו יקבלו ציונים כמו שהילדים בסינגפור מגיעים אליהם במבחנים הבינלאומיים הגדולים. אין ספק שמורה מצוין יכול לעשות הבדל עצום בהישגיות של התלמיד, ואנחנו צריכים לגייס, להכשיר ולתגמל יותר מורים כאלה. אבל מחקרים חדשים מראים גם: אנחנו זקוקים להורים טובים יותר. הורים הממוקדים יותר בחינוך של ילדיהם יכולים גם לחולל הבדל עצום בהישגיות של התלמיד (THOMAS L. FRIEDMAN).

טענה מרכזית של המאמר היא שהיחסים בין בית הספר וההורים הם דבר חיובי שיש לטפח ולקדם. מהספרות עולה שקיים קשר חיובי בולט בין מעורבות ההורים להישגי ילדיהם, התנהגותם בבית הספר ודימויים העצמי. ישנם אמנם חוקרים הטוענים שההורים עלולים להוות מכשול לחינוך המקצועי והאובייקטיבי, אך בד בבד עולה שמעורבות הורית עשויה להעניק למורים סיוע ותמיכה המפחיתה את שחיקתם המקצועית. מעורבות הורית עשויה גם להעשיר את פעילויות בית הספר ולחזק בכך את הקשר עם הקהילה. הטענה העיקרית הנשמעת נגד מעורבות הורית מתמקדת בחוסר השוויון הנובע מכך שאוכלוסיית ההורים המעורבים שייכת בדרך כלל למעמד חברתי וכלכלי גבוה או לשכבות המשכילות ( פרידמן, יצחק).

מחקר רחב היקף שערכו ד"ר ברוריה שדל וד"ר יובב עשת מהמחלקה לחינוך במכללה האקדמית גליל מערבי. המחקר בחן את היבטי הפרט והמשפחה בהקשר לתפקידי ההורים והמורים לגבי שיעורי בית בשתי תרבויות נפרדות: היהודית והערבית ואת מעורבותם וציפיותיהם ההדדיות,. שליש מהתלמידים היהודים מקדישים בין חצי שעה ל 45 דקות להכנת שיעורי הבית לעומת מחצית מהתלמידים הערביים. 58% מהתלמידים יהודים משלימים את הכנת כל שיעורי הבית לעומת 78% מהתלמידים הערבים. נמצא כי במגזר הערבי נושא שיעורי הבית תופס מקום מרכזי וחשוב יותר מזה שבמגזר היהודי הן מצד התלמידים, ההורים והמורים. בנוסף נמצא גם כי מעורבות ההורים בשיעורי בית בבתי ספר יהודים וערבים אינה מקושרת למאפייני הרקע של המשפחות כמו: מין הילד, מבנה משפחתי (שני הורים או הורה יחיד) ומידת ההשכלה של ההורים. "הורים לבנים אינם מקדישים יותר זמן לעזרה בשיעורים מאשר הורים לבנות וכי גם הורים בעלי השכלה נמוכה עוזרים לילדיהם בשיעורי הבית לא פחות מהורים בעלי השכלה גבוהה יותר או שבמשפחות חד הוריות הילדים מקבלים אותה תמיכה מהוריהם", מציינים החוקרים.

תיעוד סיפורי הצלחה של שילוב הורים במוסדות חינוך. דוגמאות לשיתוף מוצלח. מטרתו של ספר זה כפולה : הראשונה – לנסות להמשיג מהו "שיתוף הורים" מוצלח, והשנייה לספר את סיפורי ההצלחה של שלושה בתי ספר וכך לאפשר לבתי ספר שמעוניינים בכך ללמוד מההצלחות המתוארות. לספר חמישה שערים. השער הראשון עוסק בהגדרות כלליות של המושגים "שיתוף הורים" ו"מעורבות הורים", מציג מהם סיפורי הצלחה ומהם הקריטריונים לניתוח סיפורים שכאלה. כאן מוגדרים שיטת המחקר וכלי המחקר בהם נעשה שימוש ע"י החוקרים. שלושת השערים הבאים הם סיפורים של בתי הספר, ואלה מופיעים על פי "הוותק" שלהם בכל הקשור לקשר עם ההורים. בשער החמישי "ממעוף הציפור – קווי מתאר לשותפות הורים" מוצגים שלושה מודלים תיאורטיים שהם בבחינת בסיס מאגד מן הצד האחד, אבל מן הצד האחר גם מאפשרים השוואה מסוימת בין שלושת בתי הספר. המחברת, ד"ר יעל פישר היא מרצה בכירה ב"אחוה" – המכללה האקדמית לחינוך, חוקרת בכירה במכון סאלד ויועצת אקדמית למוסדות חינוך רבים, לרשויות מקומיות ולמשרד החינוך.

תלמידים ממשיכים להיאבק בהסחת דעת בזמן הכנת שיעורי הבית בשנות בית הספר התיכון. המטרה של מחקר זה היא להציע ולבחון את המודלים האמפיריים של המשתנים שהונחו כדי לחזות את הסחת הדעת ברמת בית הספר התיכון, בעזרת מודלים שעודכנו לפי (א) גישות תיאורטיות רלוונטיות ו-(ב) ממצאים ממחקר לגבי שיעורי בית שרמזו לגבי מספר גורמים העשויים להשפיע על הסחת הדעת בעת הכנת שיעורי הבית(Jianzhong Xu).

המחקר של ד"ר נורית קפלן-תורן בחן את הקשרים בין כל אחד מהמוקדים של מעורבות הורים – בית ובית הספר – לבין שני תוצרים: הערכה עצמית והישגים בלימודים, בקרב מתבגרים במעבר לחטיבת הביניים. השערה המחקר הייתה כי יימצאו קשרים בין ממדי מעורבות הורים לבין הישגים בלימודים דרך ההערכה העצמית של המתבגרים. כמצופה, הצביעו ממצאי המחקר על קשרים חיוביים בין מעורבות הורים ממוקדת בית לבין הערכה עצמית בית ספרית (עבור בנים ובנות) והערכה עצמית כללית (עבור בנות) ובין פעילות התנדבותית של ההורים לבין הערכה עצמית כללית (עבור בנים). בשונה מהשערת המחקר, מצביעים המודלים על קשר ישיר שלילי בין מעורבות הורים ממוקדת בית ספר לבין הישגים בלימודים (עבור בנים) ועל קשרים ישירים בין פעילות התנדבותית של ההורים לבין הישגים בלימודים (שלילי עבור בנות וחיובי עבור בנים).

זכותם של ההורים להיות מעורבים בחינוך ילדיהם מעוגנת בעקרונות המשטר הדמוקרטי (פרידמן ופישר, 2002, טרואן, 2004). זו גם חובתם. יתר על כך, בספרות המחקר יש הסכמה רחבה לגבי החשיבות של מעורבות ההורים בחינוך ילדיהם בבית-הספר ותרומתה לילדים, להורים, למורים ולבית-הספר. אולם למרות ההכרה בחשיבות מעורבות ההורים בחינוך יש עדויות רבות באשר לקשיים המתעוררים במימושה. המדריך מיועד למנהלי בתי-הספר היסודיים כאחראים על ניהול עבודת בית-הספר עם ההורים. היא מכילה לקט כלים ותהליכים שמטרותיהם: (א) להציג מידע עיוני ומחקרי שיתרום לעיצוב ולהפעלה של תוכנית יעילה ומועילה המותאמת לצרכי בית-הספר ולעבודה עם הורי התלמידים בו, (ב) לסייע לבית-הספר לקיים תהליכים שיאפשרו עבודה משותפת התורמת הן לקידום הילדים והצלחתם, והן לתפקוד בית-הספר כארגון חינוך ולמידה.

מאמרם של ד"ר יעל פישר ופרופסור יצחק פרידמן מתייחס לאחד מהנושאים המרכזיים בחינוך ובחיי בית הספר: מעורבות הורים – מי? מתי? מה ראוי?, כמה רצוי?. לכאורה , אין טבעי יותר ממעורבות הורים בחינוך ילדיהם. ובכל זאת לא פעם רואים מעורבות כהתערבות. המאמר במחקר אמפירי רחב, בוחן שאלות שונות, ובהן: מה מנבא מעורבות הורים, ומדוע יש הורים המעורבים יותר בחיי בית הספר ואילו אחרים פחות? המאמר התפרסם בכתב העת "דפים" מס' 47 .

הסולם למעורבות הורים המוצג בפרסום זה כולל ארבעה תת-סולמות למדידת התופעות האלה: 1. רמת ההזדהות של ההורים עם בית הספר כמושג כללי או מופשט ועם בית הספר המסוים, בו לומד ילדם. 2. רמת הערות של ההורים כלפי בית הספר כארגון, כלפי הפדגוגיה הבית ספרית וכלפי היחסים הבינאישיים בבית הספר. רמת המעורבות, סבילה או פעילה, של ההורים בפועל. 4. הפגנת אמון בהורה ובתלמיד מצד בית-הספר ( יצחק פרידמן, יעל פישר) .

מטרתו של מאמר זה היא להציג שני יסודות של השאיפה למעורבות של ההורים, או ההימנעות ממנה, שבחרנו להגדירם כהזדהות ההורים עם בית הספר, מטרותיו ותכניו וכערות של ההורים למתרחש בבית הספר. הזדהות גבוהה של הורים עם בית הספר פירושה שההורים מקבלים בחיוב את הערכים שבית הספר עשוי להקנות לילדיהם, ושהם תומכים בנורמות שבהם דוגל בית הספר. ההזדהות תלויה במידת הידע שיש להורים על מערכת החינוך בכלל ועל בית הספר שבו לומד ילדם בפרט. ערות של הורים פירושה שההורים רגישים במידה זו או אחרת למתרחש בבית הספר ולתרומתו לחינוך ילדיהם, והם מעניקים לבית הספר תשומת לב רבה, ובמיוחד הם רוצים שתהיה להם ידיעה והכרות קרובה עם המתרחש בו (יצחק פרידמן, יעל פישר) .