מפגשים בין-תרבותיים במוסדות להשכלה גבוהה עשויים לתרום להיווצרותה של "מסוגלות בין-תרבותית" שפרושה שינוי לטווח ארוך ברמת ידע, עמדות והתנהגות כלפי "האחרים" המאפשרים יחסי גומלין חיוביים בין חברי קבוצות תרבותיות שונות. בישראל, מהווים לעיתים מוסדות להשכלה גבוהה את ההזדמנות הראשונה ואולי אף האחרונה למפגשים בין תרבותיים משמעותיים בין סטודנטים יהודים לערבים. עבור היהודים הערבים הם בבחינת "האחרים" וכך גם היהודים עבור הערבים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון הקשר בין מפגשים עם "האחרים" (יהודים לערבים) וחווית הלימודים במסגרת תואר שני, במכללות לחינוך ובחוגי חינוך באוניברסיטאות, לבין הבנייתה ופיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית (לילך לב ארי, רביעה חסיסי-סאבק).

מטרות המחקר היו לתאר נתיבים מצויים של מסוגלות-עצמית-נתפסת של חונכים בתוכניות אקדמיות (חונכים המלווים סטודנטים למדעים בקולג') ולבחון את הקשרים או את הגורמים העשויים להשפיע על הליכה בנתיב זה או אחר. כלי המחקר היו שאלונים לפני תחילת החונכות ולפני הקישור למונחים, יומני-חונך שבהם תוארו האופי, האורך והיעילות הנתפסת של ההתערבויות שלהם לאחר כל מפגש עם המונחים, וכן הערכה של תחושת המסוגלות שלהם לאחר כל מפגש כזה, וטפסי הערכה של הכשרתם ושל ההדרכה. לפני ההתקשרות לחונכים המונחים מלאו שאלון סוציו דמוגרפי, תחומי עניין, מוטיבציה והרגלי למידה והתבקשו להתיר שימוש במידע לצורך המחקר. כל המונחים היו בשנתם הראשונה בקולג' ( Larose, S.).

מעבר לידע, לכלים ולמיומנויות, שהם ללא ספק חשובים ובעלי ערך, נמצא המורה כאדם. הוא, ורק הוא , בראש ובראשונה הוא, יקבע את איכות התהליך החינוכי המתרחש בין כותלי הכיתה. המורה הוא זה שמביא לכיתה כל בוקר מחדש את כלי ההוראה העיקרי – את עצמו, את חוזקותיו ואת חולשותיו, את מודעותו ואת המקומות ה"עיוורים" שלו, את התשוקה שלו ללמד או לחלופין -את עייפותו ושחיקתו. הוא גם מביא את תחושת המסוגלות שלו להיות מורה טוב, את ערכיו ומחויבותו ואמונותיו, את כל מה שהוא מכיל כאדם שלם . "אני מאמינה שההשקעה הרבה ביותר בתהליך הכשרת המורים צריכה להיות באישיותו של המורה. בסיוע לו להכיר את עצמו, את רכיבי זהותו, את העמדות שלו כלפי העולם בכלל וכלפי בני אדם ותהליכים חינוכיים בפרט. צריך לאפשר לו שלא לפחד לפגוש ולהתמודד עם “חלקי הצל" שלו וללמוד לשלוט בהם. לבדוק את זהותו כאדם, כמורה" ( אפרת קס ).

תפיסות התפקיד של המדריכה הפדגוגית רבות ושונות. עמימות זו מדגישה את חשיבותה של תחושת המסוגלות המקצועית של המדריכות. המחקר הנוכחי בדק מה נחשב בעיני מדריכות פדגוגיות לגורמים המשפיעים על תחושת המסוגלות המקצועית שלהן. כלי המחקר היה ראיונות עומק פתוחים עם עשר מדריכות פדגוגיות ותיקות משלוש מכללות שונות וממסלולים שונים. הממצא המרכזי הוא התנאי ההכרחי בעיניהן לתפקודן היעיל – לפעולמתוך חוויית חופש ואוטונומיה. החופש מאפשר לכל אחת ללמד מתוך הערכים המנחים אותה ובהתאם ל"אני מאמין" אישי ומקצועי שפיתחה. החופש דורש ממנה במהלך שנות התפקיד להיות במצב מתמיד, תובעני אך מספק, של חיפוש. ממצאי המחקר מלמדים על החופש האקדמי כתנאי יסוד לתחושת היכולת של המדריכות לתפקד ביעילות ובהנאה ( קס, אפרת ).