מאמר זה מציג דוגמה אחת של חדשנות בתוך ארגון אקדמי גדול – המקרה של תכנית המצוינות במכללה ( מכללת לוינסקי) באמצעות הצגת דוגמה זו בכוונת מחברת המאמר, ד"ר ליאת אייל : (א) להראות שתבונה קולקטיבית בארגון חינוכי היא מנגנון אפשרי ובעל היתכנות; (ב) להציע מודל תחילי ליישום תבונה קולקטיבית בארגונים חינוכיים. מודל שאינו קיצוני או אנכרוניסטי ושעשוי להתקבל בקלות יחסית. ההקשר הכללי הוא ארגון אקדמי, מכללה להכשרת מורים במרכז הארץ. מכללה שבה לתכנית המצוינים יש מרחב המאפשר חופש פעולה בין רבע לשליש מתכנית הלימודים של הסטודנטים ( ליאת אייל).

מטרות המחקר הייתה לבחון כיצד גובשה התכנית (M. Teach) החדשה , כיצד היא מיושמת במכללות וכיצד היא נתפסת בקרב ראשי ,התכנית בהשוואה לתכניות להכשרת אקדמאים. הקשיים העיקריים בגיבוש ויישום התכנית החדשה היו אדמיניסטרטיביים- ביורוקרטים, קשיים הקשורים לתכנים של התכנית וקשיים בשילוב הסגל הקיים בהוראה ( ר. טלמור , ר. לידור ח. קופרמינץ ב. פרסקו , נ. פייגין ).

במסגרת יישום המתווים החדשים בהכשרה להוראה נאלצו המכללות האקדמיות לחינוך לערוך שינויים בתכניות הלימודים: הן צמצמו את מספר שעות הלימוד המוקדשות להכשרה המעשית והכניסו שינויים בתכנים ובהיקף של הלימודים העיוניים בחינוך. קורסים נוספו, אחרים בוטלו וסילבוסים נכתבו מחדש. לשינויים אלה יש השלכות על העבודה של המדריכים הפדגוגיים והמרצים במדעי החינוך, יותר מאשר על עבודתם של מורי הדיצסיפלינות. נראה לנו כי מעורבות אנשי הסגל במכללות האקדמיות לחינוך בהכנת התכניות החדשות ותמיכתם במהלך זה חשובות להצלחת יישום המתווים החדשים ( ב. פרסקו, נ. פייגין, ר. טלמור, ר. לידור, ח. קופרמינץ ) .

משנה"ל תשס"ט ואילך, החלו חלק מהמכללות להכשרת מורים והאוניברסיטאות ליישם את "המתווים המנחים להכשרה להוראה". המחקר המדווח כאן בוחן את האופן שבו תופסים בעלי התפקידים הבכירים במוסדות אלה את אופן היישום של התכנית החדשה.שאלות המחקר: א) כיצד נערכו המכללות והאוניברסיטאות ליישום תכנית המתווים וכיצד הן ביצעו את תהליך היישום? (ב) מהן הפרשנויות השונות למטרות ולרציונל העומד בבסיס תכנית המתווים? מהן העמדות, התפיסות והגישות של בעלי תפקידים אלה לגבי תכנית המתווים? ( פייגין, נעמי. ר. טלמור, ר. לידור, ח. קופרמינץ, ב. פרסקו ).

אחד המאפיינים של עבודת המורה בעבר, אך גם היום, הוא בדידותו של המורה מאחורי דלת הכיתה. מטרת הפרק היא לבחון אם פתיחת דלת הכיתה באמצעות השימוש בתקשוב יכולה לגרום לשינוי במאפייני עבודת המורה ובדרכי הלמידה של הסטודנטים הצעירים. בפתיחת הדלת בעזרת התקשוב מתכוון המחבר, ד"ר יצחק קורן ז"ל, לשני דברים שאינם שונים אלא מכילים זה את זה. האחד נוגע לפתיחת הלמידה לחיים בעולם שמחוץ לארבעת הקירות (להביא את החיים, את המציאות, לכיתה או לצאת מן הכיתה אליהם); האחר נוגע לפתיחת הדלת ללמידה ועבודה שיתופית, כלומר לבנייה של קהיליית למידה ( יצחק קורן) .

הגדרת הזהות המקצועית של הסגל במכללות האקדמיות לחינוך הנה עמומה, וכך גם הדימוי שלהם בעיני קברניטי החינוך, בעיני הציבור ובעיני עצמם. המכללות הללו הנן מוסדות ייעודיים להכשרת כוח אדם להוראה, ועם זאת הן מוגדרות כמוסדות אקדמיים שתפקידם לעסוק גם במחקר וליצור ידע. מאמר זה בוחן את ההתייחסות הבלתי עקבית להזות המקצועית של הסגל האקדמי במכללות האקדמיות לחינוך. המחברות מביאות דוגמא מתחום הרפואה לגבי בעייתם של מורים-רופאים באשר לזהותם המקצועית. ומציעות לבסוף דרכים כיצד ניתן לפתור את בעיית הזהות המקצועית של מורי המורים (קלויר, רמה וקוזמינסקי, לאה 2012).

הסוגיות של הכשרת מורים נמצאות תדיר על סדר היום הציבורי בארץ ובעולם, ורפורמות ושינויי מדיניות מוכרזים חדשות לבקרים. במהלך השנים הוקמו מספר ועדות חשובות, הן של משרד החינוך והן של המועצה להשכלה גבוהה, עסקו בסוגיה של עובדי הוראה והכשרתם.כל הוועדות האלה, הרפורמות והשינויים באו בעקבות תחושה ברורה של אי-שביעות רצון ממערכת החינוך, ובעיקר מכוח ההוראה והכשרתו. מחקר זה מבקש לבדוק את דרכי ההתמודדות של המכללות להכשרת עובדי הוראה עם השינויים המוחלים עליהן, וכן את האיזונים ואת הבלמים שבמערכת היחסים המתוחה שבין קובעי המדיניות למכללות (מירי לוין-רוזליס, 2012).

שאלת האוטונומיה של המכללות לחינוך מלווה אותן מאז ראשית תהליך האקדמיזציה שהחל בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. עד אותה תקופה היו בתי המדרש להכשרת מורים מעין בתי ספר דו-שנתיים או תלת-שנתיים, שהלימודים בהם נתפסו כהכשרה מקצועית. אולם מהלך האקדמיזציה שהחל בעקבות דוח ועדת עציוני (1978) דרש להעמיד את בתי המדרש כמכללות אקדמיות. עם תחילת תהליך האקדמיזציה של בתי המדרש להכשרת מורים התעוררה שאלה משפטית בדבר מידת האוטונומיה האקדמית והתקציבית שיש לאפשר להם. במאמר זה, בחרו המחברים לבחון כיצד מכללות שונות מגדירות את ייחודן, ובסופו של דבר את תחומן האוטונומי למרות האילוצים והמגבלות שמטילים החוק והדגמים המאושרים להשכרה להוראה. המחברים בחרו לתאר שתי מכללות כדוגמאות להתמודדות עם תפיסות שונות של אוטונומיה מוסדית (עמוס הופמן ודורון נידרלנד, 2012).

המועצה להשכלה גבוהה אישרה למכללת לוינסקי לחינוך פתיחת ההרשמה לתכנית לתואר שני בהוראה בבית הספר העל-יסודי ( כיתות ז-י). הלימודים בתכנית זו (M. Teach. ) יאפשרו למועמדים בעלי תואר אקדמי ראשון בדיסציפלינות הקרובות למקצועות הלימוד הנלמדים בבית הספר העל-יסודי, להשלים במהלך שנתיים את לימודי התואר השני וגם את לימודי תעודת ההוראה. בתכנית הייחודית שאושרה למכללת לוינסקי לחינוך יוכשרו להוראה מורים לבתי ספר על יסודיים בשבע דיסציפלינות: מתמטיקה, אנגלית, ספרות עברית וכללית, לשון עברית, מקרא, יהדות ומוזיקה והיא באה לתת מענה למחסור עתידי במורים טובים במערכת החינוך העל-יסודי בתחומים אלו.

ד"ר מוחמד עיסוואי , ראש המכללה האקדמית לחינוך אלקאסמי בבקה אל גרבייה , הצליח בפרק זמן של פחות מעשרים שנה להפוך מוסד חינוכי קטן ושמרני למוסד אקדמי גדול ופתוח שמכשיר בעזרת שיטות מתקדמות וציוד משוכלל (ספרייה מעודכנת, מעבדות , מחשבים, תחנת רדיו) אלפי מורים בתחומים מגוונים , מקדם ומתסיס את הקהילה שבה הוא פועל והופך את עצמו , בצעדים קטנים ומדודים, לבסיסה של האוניברסיטה הערבית הראשונה בישראל. הראיון עם ד"ר עיסוואי "בהד-החינוך" מלמד על חדשנות חינוכית ורצון להוביל שינוי ע"י הסגל של המכללה האקדמית אלקאסמי. הכשרת המורים במכללה מבקשת לעמת את הסטודנטים עם עצמם , עם הערכים שגדלו עליהם. עימות כזה באמצעות נוקבות מערער את האיזון של הסטודנטים ויוצר מתח מצמיח בין ערכי הבית והחברה, בין ערכי המסורת לערכי ההכשרה המקצועיים וההומניסטיים. כדי שעימות כזה ייצור אנרגיות חיוביות נחוצה אווירה פתוחה ודמוקרטית מורים המודעים למתח הערכי שהחברה הערבית נתונה בו ולגודל השליחות המוטלת עליהם. אם תהליך ההכשרה הצליח, בתודעת הסטודנטים מתפתח סולם ערכים חדש , מאוזן ודינמי.