אחת ממלחמות התרבות הנערכות בארצות הברית ניטשת סביב השאלה האם על תלמידים ללמוד היסטוריה ואזרחות לאורה של תיאוריית גזע ביקורתית, שהיא ארגז כלים אינטלקטואלי הנועד לבחון גזענות מערכתית. מסגרת חשיבה זו, ששורשיה באקדמיה, נהפכה לסדין אדום לדידם של פעילים במפלגה הרפובליקאית בארה"ב המבקשים למנוע את הוראתה בבתי ספר.

במחקר זה ביקשו החוקרים להבין את חוויותיהם של עשרה מורים פלסטינים וערביים ישראלים המלמדים תרבות ושפה ערבית בבתי ספר יהודיים בישראל. שתי תמות מרכזיות עולות מן המחקר, הראשונה עוסקת במסר האמביוולנטי הכרוך בהוראת ערבית כשפת האויב וככלי לעידוד ולבניית שלום, ואילו השנייה מבהירה כיצד מורים השייכים למיעוט מנתבים דרכם ומתמודדים עם המתח בין זהותם הלאומית (פלסטינית) לבין זהותם המקצועית באמצעות שימוש במודל נרטיבי. בסיום המאמר החוקרים המתייחסים גם להשלכות הרלוונטיות להוראה ולהכשרת מורים בחברות החיות במצבי קונפליקט.

המחקר המתואר במאמר הנוכחי מאמת את הטענה הנפוצה לפיה תלמידים, ובמיוחד תלמידים בני מיעוטים, מעדיפים מורים בני מיעוטים על פני מורים לבנים. בנוסף, הוא בוחן את חשיבות ההתאמה הגזעית והאתנית בין מורים ותלמידים, ועומד על הסיבות להעדפת התלמידים בני המיעוטים את המורים בעלי המוצא המשותף להם.

הוראה רלוונטית מבחינה תרבותית או הוראה נענית-תרבות היא הוראה המתבססת על הרקעים התרבותיים השונים ועל הידע של תלמידים, ורואה בהם נכסים חשובים. מאמר זה משתמש במדגם רחב ומגוון ברחבי ארה"ב, ומראה כי יש מתאם חזק בין הוראה רלוונטית מבחינה תרבותית לבין הישגים בלימודים והתפתחות של זהות אתנית-גזעית, בעיקר כאשר המדובר בתלמידים מקבוצות מיעוטים. ייחודו של המחקר נעוץ בכך שהוא מביא בחשבון את נקודות המבט של התלמידים עצמם, ואינו מסתפק במקרי מבחן של כיתות בודדות. התלמידים מילאו שאלונים שעסקו בהזדמנויות שקיבלו ללמוד על נושאים כתרבויות אחרות, חשיבות הגזע והתרבות בחברה וגזענות.