אף שהספרות העוסקת בקליטת מורים מתחילים (induction) המליצה מאז ומתמיד על הפרדה בין סיוע והדרכה לבין הערכה, הולכת וצומחת ההכרה שהערכה מכוונת לקידום ולחיזוק איכות המורה ולהגברת העניין בגישות לקליטת מורים המשלבות תמיכה, התפתחות, הערכה ואחריותיות. המחקר המוצג במאמר מציג תפיסות של חונכות משתי תוכניות קליטה מוערכות (בארה"ב) המקיימות שילוב זה לקידום איכות ההוראה. התוכניות כוללות הדרכת- עמיתים והערכה. המאמר מדגיש את האפשרויות ואת הקשיים בכל גישה ( Yusko, B., & Feiman-Nemser, S) .

תפקיד הגננת והמורה כרוך בין השאר במתן הנחיות לפעולה ובקשה מהתלמידים לבצע משימות. אולם התלמידים לא תמיד נלהבים למלא אחר הוראות המורים. הריטואל הזה של דרישה וציות הוא כה מובנה בתוך החיים בבית הספר, שרק לעיתים רחוקות אנו מתעכבים להתבונן בו. המחקר הנוכחי מתמקד במושג הדרישה החינוכית כיחידה בסיסית בדרכי הוראה וכמרכיב משמעותי ביחסי מורים תלמידים. המחקר מתאר דרכים שבהן מורים מפנים דרישות לתלמידיהם ואת השיקולים של שני הצדדים לגבי התגובה (היענות או סירוב). מחקר זה בחן הן את הצייתנות והן את ההתנגדות שמפגינים התלמידים בתגובה לדרישות המורים. לשני ההיבטים של המשוואה, הדרישה והצייתנות, חשיבות מכרעת לגבי יכולתם של מורים לנהל כהלכה את השיעורים וגם לגבי תחושת הרווחה של שני הצדדים. המחקר מעלה אפוא שפע של נושאים שנחוץ לבחון אותם מזוויות תיאורטיות שונות: כיצד תלמידים תופסים ביטויים שונים של דרישה, האם יש הבדלים בין מורים בסגנון הדרישה ולמה הם קשורים (אידיאולוגיה, אישיות), באילו נסיבות מתרחש עימות גלוי וכיצד הוא נפתר. לכל השאלות האלה ורבות אחרות השלכות מרחיקות לכת על תפקודו של המורה בכיתה ( יריב, אליעזר).

כושר הלמידה העצמאית שאליה חותר החינוך הקוגניטיבי מהווה כיום מרכיב מרכזי בהתמודדות עם עולם משתנה ומורכב הנתון בעיצומה של מהפכת התקשוב. הספר מפרט כיצד לפתח את החשיבה באופן שתשרת את הלומד העצמאי . החינוך לחשיבה מתחיל בתיאור מרכיבי החושב העצמאי, עובר דרך תכנון הלימודים , מערכת הערכה ומשוב , וכלה בהכשרת מורים לחשיבה עצמאית. תפיסת החינוך הקוגניטיבי שמציג פרופסור קניאל מציבה את נקודת התצפית המרכזית על התודעה ( minds) של המורים והתלמידים, כשותפים למסע ארוך ליעד זהה – למידה עצמאית אותה מנתח פרופסור קניאל בספר. המסקנה המרכזית המונחת ביסוד הספר היא כי החינוך הקוגניטיבי צריך שיוכיח את עצמו בתוך תוכניות הלימודים הקיימות ולא לצדן. הפרק השני מתמקד בייחודיות הלומדים והמלמדים המהווים מעין יחידה שלמה. אפשר להבחין בארבעה עקרונות שאינם תלויים זה בזה: שונות גבוהה, האדם רציונאלי מטבעו, האדם הוא מערכת לומדת ללא הפסקה , והחלפת המונח "משכל" במושג "פוטנציאליים של למידה" ( שלמה קניאל) .

הדו"ח בוחן מה נמצא במחקר על למידה מקצועית המשפרת את עבודת המורים ואת למידת התלמידים. הדו"ח מתאר תמונת מצב של התפתחות מקצועית העומדת לרשות המורים במדינות מפותחות שהשקיעו בכך משאבים רבים במהלך 20 השנים האחרונות. יש בו בחינה של הסטאטוס של ההזדמנויות והתמיכה בהתפתחות מקצועית העומדים לרשות המורים. הסקר מקיף מחקרים קיימים שעניינם התפתחות מקצועית אפקטיבית, וכן – דרכים שונות שבהן מנסים לעצב מחדש את ההתפתחות המקצועית במדינות מערביות שונות. הדו"ח מתבסס על נתונים מהשנים 2003 – 2004, שהם החדשים ביותר הקיימים. מחברי הדו"ח בקשו לבדוק אם המדיניות והמעשה בתחום נמצאו ע"י המחקר, יעילים. המחברים גם ניתחו את הזדמנויות ההתפתחות השונות בחתך של הקשרים בית-ספריים שונים (גיל, מיקום ומאפייני אוכלוסייה), ואת ההבדלים בנגישות של המורים להתפתחות מקצועית בקהילות בית ספריות מטיפוסים שונים ( Darling-Hammond, L., Chung Wei, R., Alethea, A., Richardson, N. & Orphanos, S.).

סיפורי המורה הם מקורות שעליהם הוא מתבסס בבניית זהותו המקצועית. יש בהם מקורות ביוגרפיים, מקורות של ידע מקצועי ותיאורטי, ומקורות של הקשר (context) העבודה ושל הקשרים (contexts) חינוכיים רחבים יותר. ביוגרפיה היא עצמה נרטיב שבו המספר מנסה ליצור קוהרנטיות ומשמעות של החיים ע"י יצירת עלילה תוך מבט לאחור. המורה דן יוצר עלילה מתוך הכישלונות החינוכיים שחווה שהם מקור הכוח שלו לדעתו, כמורה. תפקיד הידע המקצועי כמקור לבניית זהות מתבטא בכך שהמורה נשען במפורש על תיאוריה של ייעוץ כדי לבסס את ההוראה בכיתה והדבר מוביל אותו לראות ילדים מתקשים ומקשים כילדים הזקוקים לסיוע ולא לעונש. ההקשר הרחב יותר מהווה חלק מהשיח ועוסק, במקרה של דן, במשמעת בבתי ספר. זהות המורה נבנית גם מדחייה של "חוכמה קיימת/נמסרת" בתחום זה (Watson, C ).

המהפכה המשמעותית ביותר בכיוון "התלמיד במרכז" הייתה שינוי דרך הישיבה בכיתות, מישיבה פנים אל המורה לישיבה בקבוצות. זה היה חלק משינוי דרכי ההוראה , שעיקרו מעבר מלמידה משותפת לכל הכיתה ללמידה קבוצתית ואישית. הטענה הייתה שהילדים ילמדו בקבוצות, כלומר, זה מזה. מחבר המאמר , סבור שאין זה מה שקורה בשטח. לכאורה יש כאן "חינוך מתקדם", אך שינוי כה דרסטי דורש דיון מתקדם ומחקרים שייבחנו את התוצאות. מחבר המאמר דן , מנקודת השקפתו החינוכית, בכמה צדדים בעיתיים בישיבה בקבוצות בכיתה כגון חוסר יעילות של עבודת הילדים העצמית , הפגיעה בסמכות המורה – היא חדלה להיות המנהלת של השיעור , אבדן הדיון הכיתתי, העדר הרגלי ריכוז, המורה נתפסת כעוזרת והדבר פוגע במעמדה. מחבר המאמר סבור , עפ"י השקפתו החינוכית וניסיונו , כי כאשר התלמידים בכיתה יושבים ופניהם אל המורה יש למורה סיכוי רב יותר להפוך למנהיגה של הכיתה. כאשר המורה איננה מנהיגה , הכיתה נוטה להיות מפוררת יותר ( אהרוני , רון ) .

בבית הספר "הלל" ברמת גן מופעלת, על ידי מספר מורות, תוכנית שתכליתה לאפשר למורה דרך נוספת משמעותית להכרות והתייחסות עם עולמו הרגשי של התלמיד בכתה. תכנית זו מופעלת אצל חלק מהמורות, חלקה או כולה, והיא נבנתה דרך ניסיון, אינטואיציה ולמידה לאורך השנים.יתרונה הוא בעובדה שהיא אינה מצריכה כמעט פינוי של משאבים מיוחדים וניתנת להפעלה בהיקף ובאופן המותאם לצרכים המיוחדים של כל כיתה וכל מורה בהתאם.התוכנית כוללת מתן משימות עבודה בעלות מאפיין משולב רגשי עם החומר הלימודי המועבר באותו זמן בכתה, במסגרת תוכנית הלימודים השוטפת.כלומר, בנוסף לדרישות הלימודיות בנושא הנלמד ו משלבים ממד רגשי בחומר המאפשר לילד לשלב לימוד חוויתי עם תחושה שהמורה קשוב לתחושותיו, ולמורה מאפשר נקודת מבט נוספת לגבי החלקים האמוציונאליים של תלמידו (דפנה רענן כהן ועפרה לבקוביץ).

בעוד למידה מאותגרת בעיות נחשבת מזה שנים כשיטת הוראה מוצלחת ומוכחת בבתי ספר לרפואה בעולם, קיים קושי משמעותי ביישומה כשיטת הוראה חלופית בקרב מורים בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הקושי נובע מאתגרים רבים, בחלקם מנטאליים, איתם נאלצים מורי התיכון להתמודד במהלך יישומה של שיטת ה-PBL כשיטת הוראה חלופית המאתגרת את התלמיד ללמוד בסביבה חקרנית של חקר מקרים או סימולציה של בעיות אוטנטיות. המאמר מציע כמה הצעות פדגוגיות שנועדו לסייע למורים לאמץ את שיטת הוראה מאותגרת הבעיות בכיתה. האתגרים העיקריים שיש להציב בפני המורים הם יצירת תרבות של שיתופיות וחילופי מידע בכיתה, סיגול תפיסת תפקיד אחרת במהלך ההוראה בכיתה ומעבר להנחיה ולתמיכה בלמידה עצמית של תלמידים. המאמר החשוב מתווה את ההליכים בהם יש לנקוט על מנת להעביר את המורים מתרבת הוראה פרונטאלית לתרבות הוראה מאתגרת בעיות (Peggy A. Ertmer, Krista D. Simons)

ספרה החשוב של פרופסור Mary Kennedy מהמחלקה להכשרת מורים באוניברסיטת מישיגן בארה"ב מנסה לחקור בצורה מעמיקה מדוע מורים המלמדים בבתי ספר הם לעתים אבן נגף בניסיונות ליישם רפורמות בביה"ס. מה מקור ההתנגדות של המורים לרפורמה אותם מבקשים גורמי חוץ ליישם בבית הספר? חלק מהסיבות לעמדות השליליות של המורים הם פועל יוצא של האווירה והאקלים הבית-ספרי וחלק נובע גם מהצורך להשקיע יותר בהתפתחות המקצועית של המורים בשטח. יש להבין גם כי המורים מתמודדים כל יום עם הוראה שוחקת ולחצים מכיוונים שונים (תלמידים, הנחיות ביורוקרטיות, הורים , הנהלה) ובנסיבות אלו ההתלהבות שלהם משינוי דועכת לאורך זמן. ברוב המקרים, מתכנני הרפורמות החינוכיות בעולם התעלמו ממצבם של המורים, מהצורך להשקיע בהתפתחותם המקצועית ומהצורך להבין את בעיותיהם בכיתה. הספר של פרופסור מרי קנדי יצא בהוצאה לאור היוקרתית של Harvard University Press.

עבודת M.A מעניינת שנכתבה בשנת 2006 באוניברסיטה קנדית על פיתוח מסוגלות של חזון בקרב מורים חדשים. השערת המחקר הייתה כי חשיפת מורים חדשים לאפשרויות עתידיות ולגיבוש עמדות תלויה ברמת תוכניות ההנחיה אליהם נחשפו בשנים הראשונות להוראה . נקודת ההנחה של המחקר היא כי מורים חדשים אינם צומחים לכדי פיתוח מסוגלות של חזון חינוכי ותפיסות חינוכיות מגובשות ויש להקנות להם את הכלים המתאימים לכך באמצעות הנחיה פדגוגית נכונה שתוביל להתפתחות מקצועית ולהתפתחות מסוגלות של חזון חינוכי שחייב המורה להפנים במלאכתו הפדגוגית בבית הספר . העוגן התיאורטי מבוסס על Duffy, 2002 .