בקרב מדענים קיים קונצנזוס בדבר חשיבותה של תורת האבולוציה כעמוד תווך במדעי החיים ובמדע בכלל. עם זאת, במדינות רבות קיימת מחלוקת פוליטית רבת שנים בדבר הכללת הנושא בתכנית הלימודים המחייבת בבתי הספר, והמדיניות בנושא שונה ממדינה למדינה, ואף משתנה בהתאם לחילופי שלטון. המסמך הנוכחי סוקר את מקומה של תורת האבולוציה בתכנית הלימודים המחייבת בישראל, בהשוואה לתכניות לימודים מקבילות במדינות נבחרות בעולם (איתי אשר).

הגיוני לחשוב שהתנאי הכי חשוב להצלחת מערכת חינוך הוא הכסף שעומד לרשותה. לפני כ50 שנה, לדרום קוריאה ולפינלנד היו מערכות חינוך כושלות. לפינלנד הייתה את אחת הכלכלות החלשות באירופה ודרום קוריאה סבלה ממלחמת אזרחים מתמשכת. כיום מדובר בשתיים ממעצמות החינוך הבולטות בעולם. בואו נבחן מה עושות מערכות החינוך המצליחות (אך השונות מאד) הללו, ומה אנחנו יכולים ללמוד מהן על ישראל (מקור וקרדיט: אתר "הגיע זמן חינוך").

מצרך הכרחי ביצירת חדשנות הינו בסיס ידע מוצק ורחב שיאפשר פיתוח רעיונות חדשים. ממיפוי פעילות המחקר במערכת החינוך בישראל עולה כי על אף קיומם של גופי מחקר רבים במערכת החינוך, חלקם בעלי תרומה רבה (הבולטת ביותר הינה ראמ"ה) הרי שאין גורם מרכזי המאחד את צבירת הידע, משמש כיחידה הלומדת של המערכת, ומציע המלצות לביצוע על סמך הידע הנצבר שיביאו לפיתוחים חדשים, בחינתם, הטמעתם וניהולם. על כן אנו מסיקים שמערכת החינוך בישראל אינה פועלת באופן יעיל ומוסדר בהיבטים של ידע ולמידה, ואינה מתפקדת כארגון לומד, לא כל שכן כארגון מתפתח ומתחדש (אסף עמית).

אריסטו הגדיר את בני האדם כ"בעלי חיים פוליטיים" (זוּ אוֹן פוֹליטיקוֹן). אימוץ הגדרה זו מוביל לציפייה שלטבע האנושי הפוליטי יהיה מקום בתהליכי ההתחנכות והלמידה באשר הם. אולם במציאות החינוכית ניכר כי כל חיבור בין פוליטיקה לבין חינוך טומן בחובו רגישות ומעורר מתחים ומאבקים רמים. כל אחד משני המושגים – "חינוך" ו"פוליטי" – נושא מורכבות אדירה, נקודות מבט עשירות ותפיסות עולם מגוונות עד סותרות. על כן החיבור בין שניהם, שרק מעמיק את המורכבות, מחייב הבהרה. אבקש להאיר את מושג החינוך הפוליטי דרך הזוויות המושגית, ההיסטורית והחוקית (ניר מיכאלי).

הוראה ומחקר הם שני מרכיבים בלתי נפרדים בהשכלה הגבוהה. קיימים ויכוחים מתמשכים לגבי היחס ביניהם. האם הוראה טובה תמיד מובילה למחקר טוב, ולהיפך? מאמר זה בוחן באופן ביקורתי את ההשפעה של המדיניות הנוכחית על שתי הפרקטיקות האקדמיות ודן באופן שבו היא מעצבת את הערכים המקצועיים ואת פיתוח הקריירה של אדם מסוים (Fanny Chan Fong Yee, 2014).

יוזמות לאומיות להרחיב את כוח האדם בצֶבֶר מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה (science, technology, engineering, and math – STEM) משקפות את מטרותיה של אמריקה להגברת תחרותיות גלובלית. עם זאת, בעלי העניין של צֶבֶר ה-STEM עשויים לגרום לפעפוע (דיפוזיה) של אחריות מפני שאנשים מניחים שאחרים כבר פועלים. במאמר זה, מתארים החוקרים חקר מקרה ארוך טווח של מורי כימיה בבתי ספר ציבוריים בארה"ב, כדי להמחיש פעפוע של אחריות בקרב קהילת ה-STEM בנוגע למי שאחראי לכוח העבודה של המורים (Rushton, Gregory T.; Ray, Herman E.; Criswell, Brett A.; Polizzi, Samuel J.; Bearss, Clyde J.; Levelsmier, Nicholas; Chhita, Himanshu; Kirchhoff, Mary).

במסגרת המפגש "בניית הדרך לתואר שלישי יישומי בחינוך בישראל", אשר התקיים באוקטובר 2014 במכון מופ"ת, הרצתה ד"ר ג'יל פרי על תאגיד המוסדות של פרויקט קרנגי (The Carnegie Project on the Education Doctorate – CPED). המצגת של ד"ר ג'יל פרי סוקרת את ההתחלות של יוזמת ה-CPED ואת התוצאות שהתקבלו מהמאמץ המשותף לסייע לאוניברסיטאות עצמאיות להגדיר ולמקד תכניות תוך כדי שמירה על מחויבות לסביבה המקומית ולסטודנטים שלהן (Jill A. Perry).

במאמר זה, המחברים מדווחים על האופן שבו מורים בהשכלה הגבוהה מגלמים מדיניות. חינוך מבוסס תוצאה (outcome-based education – OBE) משמש כדוגמא למדיניות חינוכית ממשלתית שהוכנסה על ידי רפורמת בולוניה האירופית. באמצעות גישה הרמנויטית, המחברים חקרו כיצד 14 מורים פירשו את המדיניות הזו ותכננו מחדש את הקורסים שלהם. הממצאים מראים שביצוע המדיניות בידי המורים קיבל ביטוי כגישות שונות לחינוך מבוסס תוצאה: מכיל, טכנוקרטי, פרגמטי או אידיאולוגי (Barman, Linda; Bolander-Laksov, Klara; Silen, Charlotte, 2014).

המאמר דן בהבנייה הניאו-ליברלית של חינוך ציבורי בארה"ב. הוא מתייחס למודל של בית ספר תאגידי המשנה את המדיניות החינוכית, את הפרקטיקה, את תכנית הלימודים, ואת ההיבטים האחרים של הרפורמה החינוכית (Saltman, Kenneth J., 2014 ).

השפעתו של אנדריאס שלייכר, מנהל מבחני פיזה, על החינוך חוצה מדינות, יבשות וימים. והיא חייבת להדליק נורת אזהרה (יולי תמיר).

ג'ון ווייט הוא אחד מהוגי החינוך היחידים המציעים לחינוך חזון רציונלי לאור ערכי הדמוקרטיה הליברלית – והוא עושה זאת בהתמדה כבר ארבעים שנה (רוני אבירם).