המחקר נערך בכיתות א' וב' בבתי ספר יסודיים בארה"ב במטרה לבדוק האם תכנון הלמידה בכיתות ביה"ס היסודי צריך להיות אינטגרטיבי ( רב-תחומי) המשולב יותר בפעולות אותנטיות כולל למידה פעילה של תלמידים או מבוסס על הוראה ישירה ומסורתית של המורים . המחקר שנערך בשיטה כמותית ואיכותית התבסס על תצפיות ושאלונים . במחקר השתתפו כיתות שלמדו בשיטה המסורתית וגם כיתות שלמדו בשיטה האינטגרטיבית. בתכנון הלמידה האינטגרטיבית המורים עבדו יותר כמנחים של קבוצות למידה המציעים לתלמידים חלופות שונות , מעודדים ומשבחים את התלמידים. בשיטת ההוראה הישירה, הנחשבת כשיטה המסורתית , המורים שלטו בכל התהליך והיו פחות דרגות חופש לתלמידים ולקבוצות שיתופיות של לומדים (Zhbanova, Ksenia, Rule, Audrey Montgomery, Sarah Nielsen, Lynn).

המאמר דן בסוגיה פדגוגית שנבחנת בתקופה האחרונה בכמה וכמה מדינות והיא לקראת יישום אפשרי בחטיבות ביניים במקומות שונים בעולם. יחד עם זאת, שינוי כזה ממעלה שנייה אינו פשוט והוא צפוי להיתקל בהתנגדויות. המחקר הנוכחי מדווח על תפיסות ועמדות של מורים בחטיבות ביניים לגבי יישום של יחידות הוראה אינטגרטיביות בכיתות הלימוד בכיתות ז'-ט. המחקר התנהל בדרום אפריקה שם נבחנת הסוגיה של הוראה אינטגרטיבית בחטיבות הביניים. לכאורה, רואים המורים בהוראה אינטגרטיבית של תחומי דעת בכיתה אתגר פדגוגי , אך ממצאי המחקר מלמדים שמרבית המורים בשדה מתנגדים לתפיסה של העברת יחידות לימוד אינטגרטיביות בכיתות הלימוד. פחות משליש המורים שרואיינו במחקר היו פתוחים להוראה אינטגרטיבית של כמה תחומי דעת בכיתה ( Devika Naidoo).

שיטת הנושאים התפתחה בתנועה הקיבוצית במתכונות שונות ובהדרגה. השיטה הייתה נהוגה לפני הקמת המדינה ובשנים הראשונות של המדינה. מדובר על שיטת הוראה-למידה, המשקפת פילוסופיה חינוכית- חברתית כוללת, הרואה בהוראה ובחינוך תהליך משולב, בלתי נפרד זה מזה. הפילוסופיה החינוכית: צורכי הילד הינם אינדיבידואליים וחברתיים כאחד, לכן חשובה הלמידה האינטגרטיבית. זמן המוקדש לכל נושא לפי שכבות גיל: כיתות א-ג כשבועיים שלושה. כיתות ד-ו עד שישה שבועות. בכל נושא: פינות עבודה לשיפור מיומנויות הלמידה, התלמיד בוחר פינות ועובד בהן. תתי נושאים המשמשים לכתיבת עבודת חקר- אישית. תוכנית מינימום:-לימוד עובדות – רעיונות מרכזיים – מושגים רלוונטיים – סיורים משותפים – דיונים ופתרון בעיות.