מחקר זה מתמקד בהתאמה שבין מפת מושגים -CMaps שלוקחים בחשבון במיוחד, את המורכבות הרבה של חומר הלימוד. קבוצת תלמידי כיתה ו' יצרו CMaps עבור שני נושאי לימוד בדרגת קושי משתנה. ההתאמה בין מורכבות CMaps לבין מבחן הסיום הייתה קטנה אך בעלת משמעות רבה בשני חומרי הלמידה. קיימת מורכבות של CMaps יחסית לידע ארוך הטווח בחומר הלימוד הקשה, אבל לא בהקשר לאחד הקל. יתרה מכך, המספר הרב של שגיאות טכניות עושה את זה כמעט בלתי אפשרי להעריך את הידע של התלמידים ( Conradty, C. C., & Bogner, F. X) .

המאמר כולל סקירת מחקרים המתמקדת בבחינה של שיטות וכלים בעלי תוקף ומהימנות שנבנו ופותחו כדי להעריך ידע תוכן טכנולוגי פדגוגי שלמתכשרים להוראה. במסגרות של הכשרת מורים חיוני לשקול את הפוטנציאל של השיטות והכלים שנסקרו במאמר להבנת ההשפעה של התנסויות בהכשרה על ידע המתכשרים בתחומים המדוברים. המסגרת של ידע תוכן פדגוגי טכנולוגי שהוצעה במאמר עשויה לשמש הן כדגם לידע הנדרש ממורים לצורך שילוב טכנולוגיה והן לברור השאלה כיצד ניתן לשלב טכנולוגיה חדשנית בהוראה. קושי מתמיד שעדיין קיים הוא שמירה על רגישות להקשר שבו המתכשרים לומדים על טכנולוגיה, פדגוגיה ותוכן ( Abbit, T.J.).

אילו יכולות מתמטיות חייבות להיות למורה כדי ללמד את המקצוע היטב? שאלה זו הוכחה כקשה לחקירה. נקודת מבט עכשווית טוענת שהידע במתמטיקה של המורים "נותר בתוך הכיתה אלא אם כן הוא לווה ברפרטואר עשיר של ידע מתמטי ומיומנויות הקשורות ישירות לתכנית הלימודים, להוראה וללמידה של התלמיד". לרוע המזל, אין קונצנזוס לגבי "הידע והמיומנויות" שעשויים להפעיל את המורים למתמטיקה לשלב את הידע המתאים. קיימות שתי פרספקטיבות, אך אף אחת מהן לא לוותה בבסיס מחקר שמאפשר טיעונים חזקים לגבי הפרקטיקה. רוב המחקרים העכשוויים מתמקדים בידע המפורש של התוכן של תכנית הלימודים ובאסטרטגיות למידה. ניתן להעריך ידע כזה ישירות דרך תצפית, ראיון או מבחן כתוב, עם דגש מחקרי מקביל על התכנים הפורמליים של תכניות להכשרת מורים. אסכולת חשיבה ה שנייה, שהוצגה כאן, היא שרוב היכולות החשובות נוטות להיות יכולות טקטיות וסמויות מבחינה קוגניטיבית כמו מיומנויות המעורבות בנגינת פסנתר בקונצרט, מיומנויות שנלמדו אך לא בהכרח זמינות בתודעה. ברגעים מתאימים יודעים המורים היעילים כיצד לשלוף ידע זה וליישמו הלכה למעשה בכיתה (Brent Davis)

בעשור האחרון רב השימוש בנרטיבים של מורים במחקר החינוכי. המחקר הנרטיבי מזמן תובנות על ידע המורים ועל זהותם המקצועית ומציע גישה להתפתחות מקצועית מתמשכת. אולם הידע על דרכים שבהן מורים משתמשים בסיפורים אישיים כדי להבנות את הידע המקצועי שלהם אינו רב. המחקר הנוכחי מראה כיצד קבוצה של מורים בסיפור סיפורים כצורה של דיאלוג מקצועי. המחקר הנוכחי דומה לרבים אחרים בראיית סיפור סיפורים ככלי בידי מורים לחקור את עבודתם. הוא ייחודי בכך שהציג תפיסה של סיפור הסיפורים כדיאלוג רפלקטיבי. הסיפור הוא חלק משיח בין מורים על התפתחות מקצועית, היקפה ומשמעותה. (Savvidou, C).

איך להקנות מיומנויות של הוראה מצטיינת? מאחר ואליזבט גרין גרין מה"ניו יורק טיימס" אינה מתמודדת במאמרה עם שאלה חשובה זו מציעה פרופסור נירה חטיבה שתי הצעות מעשיות המבוססות על ידע של אחרים ושלה: א. יש להקים מאגר ארצי נגיש של סרטי הדגמה. ב. יש להעניק למורים, במסגרת בית הספר, השתלמויות קבוצתיות וייעוץ אישי ביישום מיומנויות הוראה בכיתה. פרופסור נירה חטיבה מציעה להקים רשות ארצית שתעסוק בצילום שיעורים של מורים מצטיינים וראיונות עמם בכל תחומי התוכן ובכל רמות בית הספר ובהכנת סרטי הדגמה של מיומנויות הוראה של ידע פדגוגי כללי, של ידע פדגוגי של תחום התוכן ושל סוגי הידע האחרים החשובים להוראה טובה. כל הסרטים הללו יעמדו לשימוש המורים בספריית בית הספר ובמוסדות אחרים ובאתר אינטרנט נגיש למורים. הסרטים יהוו גם תשתית להשתלמויות קבוצתיות, רצוי במסגרת בית הספר, שבהן ינתחו ויישמו מיומנויות של הוראה טובה. עוד מוצע ע"י פרופסור נירה חטיבה : הקמת מערך של ייעוץ קבוצתי ואישי: כל בית ספר יעסיק רכז פדגוגי שיהיה אחראי לכל הפעילויות לקידום ההוראה בבית הספר (חטיבה, 2008א). התפקיד כבר קיים אמנם, אך הוא אינו מוגדר ואינו מתוקצב כראוי.

פרופ' לי שולמן נחשב להוגה והחוקר החשוב ביותר בתחום של ידע מורים. המאמר המתפרסם בגיליון אוקטובר 2010 של כתב העת "הד החינוך" נחשב לאחד ממאמרי המפתח בתחום. שולמן מציג בו את עקרונות תפיסתו על ידע של מורים ומותח ביקורת על גישות המתעלמות מתוכני ההוראה ומעדיפות מיומנויות הוראה כלליות . "אנחנו מחמיצים שאלות על תוכנם של השיעורים הנלמדים, השאלות שנשאלות על התוכן הזה וההסברים הניתנים לו. מזווית של פיתוח והכשרה של מורים עולות הרבה מאוד שאלות. מאין מגיעים הסבריו של המורה? איך המורה מחליט מה ללמד, איך לייצג את מה שהוא מלמד, איך לשאול תלמידים על החומר ואיך לטפל בבעיות של אי־הבנה? הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של הלמידה התמקדה כמעט רק בשאלות האלה בשנים האחרונות, אבל מנקודת מבטם של הלומדים בלבד. עמיתיי ואני מנסים לפצות על חוסר האיזון הזה באמצעות תכנית המחקר שלנו, המכונה "צמיחת הידע בהוראה" (Knowledge Growth in Teaching). מהם מקורותיו של ידע המורים? מה המורה יודע ומתי הוא למד את מה שהוא יודע? כיצד נרכש ידע חדש, כיצד מאוחזר ידע ישן וכיצד משתלבים השניים ליצירת בסיס ידע חדש?"

על השאלה העיקרית של המאמר – "האם הוראה טובה ניתנת ללמידה?" – גרין משיבה בחיוב וטוענת שיש לזהות את הידע המהווה בסיס להוראה מצטיינת ולהקנות למורים בבתי הספר ולסטודנטים במוסדות להכשרת מורים את הידע הזה. אליזבט גרין, הכתבת לענייני חינוך של עיתון "הניו יורק טיימס" מתארת במאמרה את פעילותו של דאג למוב בבתי ספר בניו יורק. למוב גילה שהתכונה החיונית של הבאת התלמידים לריכוז היא מיומנות נרכשת של המורה. מדובר במיומנות שאפשר להתמחות בה, להתאמן עליה ולרכוש אותה כשם שמתאמנים ורוכשים יכולת נגינה. גרין גילתה שמורה זקוק למומחיות בשלושה סוגי ידע: ידע כללי של הוראה (לדוגמה: ידע הטכניקות של למוב); ידע של "איך ללמד את הידע של תחום התוכן" (לדוגמה: ידע של הנושאים המתמטיים שהמורה אמור ללמד בכיתה); ידע של הוראת תחום תוכן מסוים (לדוגמה: הטכניקות שפיתחו דבורה בוֹל וצוותה). המאמר מתייחס גם לפעילותה של החוקרת דבורה לוונברג בול, שבדקה את תחום התוכן והשליטה של מורים בהוראת המתמטיקה. המסקנה של בול וצוותה: ידע של תחום תוכן מסוים אינו מספיק להוראה יעילה שלו, הכרחי גם ידע פדגוגי של איך ללמד את אותו נושא.